בית הילדים העירוני (בית הילד)
מאת הניה מליכסון


כבר בשנות השלושים הסתובבו בעיר ילדים חסרי בית, יתומים, או כאלה שלא יכלו להישאר בבית. בעתון דבר נכתב אז  (10.5.1935): "..בימים אלה של שפע וגאות כלכלית משוטטים בחוצות תל אביב עשרות ילדים עזובים, ללא קורת גג לראשם ללא טיפול וחינוך..[ ]... העזובה רבה והיא מטילה חרפה על עירנו ולא יתכן שתימשך גם להבא". עקב כך פעלה "קרן היובל למען ילדינו" שעל יד העיריה להקמת שורה של מוסדות "אשר מטרתם לדאוג לילד העזוב עד התבגרותו".

אחד מהמוסדות הללו היה בצפון תל אביב. שהוקם באמצע שנות השלושים במבנה שהיה בסמוך לבית המטבחיים ברחוב יהושע בין נון, בהנהלתה של גב' סוניה מרמינסקי (1890-1976). הקבוצה מנתה אז כשלושים ילדים. עם קום המדינה והעליות הגדולות שהגיעו ארצה עלה גם מספר הילדים העזובים ונוצר הצורך בהקמת מבנה גדול שיכיל מספר גדול יותר של ילדים.

בתאריך 2.11.1951, פורסמה בעיתון הצופה מודעה המכריזה על תחרות בין קבלנים להקמת בית ילדים עירוני ברחוב פרופ' שור פינת אפשטיין. בחודש ספטמבר 1952 כבר הוגשו התכניות להקמת מבנה הקבע ואלה אושרו באפריל 1953. שנתיים אחר כך, בתאריך 26.6.1955, נחנך הבית במעמד ראש העיריה חיים לבנון. בשנים שלאחר מכן עלה מספר הילדים ובסוף שנות החמישים כבר מנה המוסד קרוב לשמונים ילדים.

בישיבת הכנסת בתאריך 11 בפברואר 1957, שעסקה בחוק לתיקון פקודת העבריינים הצעירים, אמר ח"כ ישראל רוקח (שכיהן קודם כראש העיריה וכשר הפנים): "ראיתי, במוסד המתנהל על ידי עיריית תל-אביב מה עשתה המבורכת מכל הנשים, הגברת סוניה מרמינסקי. מהילדים האלה היא עשתה פלאים. גידלה דור - או אפילו דורות - של נערות שנהיו בעצמן מחנכות, בכפר ובעיר. הן עצמן - אלו שהיו ילדות עברייניות וילדות עזובות - נעשו מחנכות ממדרגה ראשונה. והן קשורות למוסד זה עד היום. או בינתיים נישאו והלכו לכפר. יש גם ילדים שהצטיינו בצבא ונעשו קצינים. קצינים טובים יותר מן הבנים למשפחות מן הטובות ביותר. והם היו ילדים עבריינים, עזובים, ונקלטו בתוך המוסד הזה".        

את גב' מרמינסקי החליף בניהול המוסד מר יצחק רון. בשנים 1998-1999 נערך במקום שיפוץ נרחב בתכנון האדריכל שמואל גילר. במסגרתו נוספו למבנה בית הילדים העירוני קומה, ומגרש הספורט חודש. הפנימיה מתפקדת כמרכז טיפולי המספק לילדים בית חם, בטוח ומטפח. הטיפול הניתן בפנימיה רחב היקף ונועד לענות על הצרכים הפיזיים, הרגשיים והחינוכיים של הילדים. זאת, תוך מתן דגש על פעילויות מחוץ לשטחי הבית, בעיקר טיפול באמצעות אמנות, כאמצעי לילדים לפתח ולממש את הפוטנציאל שלהם. התלמידים לומדים בבתי הספר היסודיים או התיכוניים המתאימים להם בשכונה או מחוצה לה.

בפנימיה שוהים כיום כחמישים ילדים בגלאי 6-18. הילדים מחולקים לקבוצות על פי גילם. בכל קבוצה יש צוות של 5-6 אנשים הכולל מדריכים מקצועיים ומתנדבים, כמו בנות שירות לאומי בעלות ניסיון בהדרכה. בנות אלה מסייעות בשעות אחר הצהריים בהכנת שיעורי בית, הפעלות שונות, ליווי הילדים לחוגים או לקניות וכן מסייעות בהשכבה ובארגון השינה. בנות השרות אינן מתגוררות בפנימיה ואינן שוהות שם בשבת. הן עובדות בקבוצות הצעירים בגילאי 6-9 או 9-12.

ולבסוף, בנימה אישית. פנימית בית הילדים העירוני,  או כפי שנקראה בפי כל "המוסד", הייתה תמיד חלק מנוף חיי. ממש בשכונה שלי. בילדותי היתה לאבי חנות הסמוכה לפנימיה והייתי עוברת כמעט מידי יום בשליחות אימי כדי להביא לאבי ארוחת צהריים חמה במסטינג מיוחד בן שלוש קומות. בבית הספר היסודי יהודה המכבי בו למדתי,   למדו מספר תלמידים מבית הילדים העירוני. ובשנת 2007 בהיותי מורה לשל"ח בתיכון עירוני ט', לימדתי תלמיד, בן לעולים חדשים מאוקראינה, שהתגורר בבית הילדים העירוני והיה עושה כל בוקר את הדרך מצפון תל אביב לדרום-מזרח העיר. הנער סיפר לי אז שהמקום עבורו הוא בית חם לכל דבר.











בית הילדים העירוני לאחר פתיחתו. צילום משנות החמישים.

בית הילדים העירוני ברחוב פרופ' שור 10 פינת אפשטיין 10.
החזית הצפונית. צילום: הניה מליכסון, 2016.

מר חיים לבנון, ראש העיר תל-אביב יפו, ישמח לראות את כב' בחגיגת חנוכת הבניין של בית הילדים העירוני בצפון תל-אביב יפו. 

חיל השריון מארח את ילדי בית הילדים העירוני (מוסד ת"א) לנופש בבסיס ג'וליס. צילום משנות החמישים באדיבות עזרא כדורי.