הבית האדום בסומייל  
מאת דני רכט


בשנות הארבעים (וכפי הנראה גם קודם) נהגו חברי בית"ר לכנות בתואר "בית אדום" כל מבנה ציבורי בעיר שניחוח של פעילות סוציאליסטית עלה ממנו: בית ברנר (בית מועצת הפועלים "החדש"), 'אדמוני' (הבית האדום, ביתה הישן של מועצת הפועלים ברחוב הירקון), בית הוועד הפועל של ההסתדרות הישן ברחוב אלנבי, בית ארלוזרובבית דב הוז (של תנועת הנוער העובד. כיום, המרכז הגאה בסמיכות לגן מאיר) ועוד. אך לילדי העיר שגדלו באזור שנקרא לימים הצפון הישן, היו רק שניים כאלה: הבית האדום ברחוב הירקון והבית האדום בסומייל.

האחרון היה בית באר ערבי עטוי טיח אדמדם מהסוג שעוד אפשר לראות בכמה בתי באר ששרדו בדרום העיר. בית גדול בן שתי קומות, ניצב בדד צפונית-מזרחית מגרעין הכפר סומייל (אל מסעודיה), לצד דרך קיבוץ גלויות (לימים רחוב ז'בוטינסקי), ובקרבת דרך אלכסונית שלא שרדה - תוואי שחיבר את גרעין הכפר סומייל עם חלקו המערבי של הכפר ג'מאסין אל-ג'ארבי, במקומו ניצבים כיום שלושת מגדלי אקירוב. כך, שלט הבית שבבעלות יהודית על נתיב הכניסה הראשי לכפר סומייל. שושנה אולשטיין שגדלה בכפר סומייל מספרת ש"הבית האדום שבסומייל עמד על גבעת כורכר וגרו בו בת-שבע ובעלה, אם אינני טועה דב, שהיה איש תחזוקה... הבית שימש גם כבסיס של ההגנה". הבית נהרס בשנות החמישים ושטחו נכלל במגרש האגף הצפוני של גימנסיה הרצליה החדשה.

הבית האדום בסומייל היה המבנה הראשי בחלקה חקלאית גדולה בת 47 דונם שרכש קואופרטיב התחבורה המעביר ממוחמד אבו-ג'אברה, מוכתר הכפר סומייל. מתוך החלקה שנרכשה, מסר המעביר שטח של 25 דונם שנרשם ע"ש הקק"ל (בו נכלל גם הבית האדום)  לידי הנהלת הגימנסיה העברית הרצליה על מנת שתבנה עליו את ביתה החדש בסוף המלחמה העולמית (בסופו של דבר החלה בניית בית הספר רק בשנת 1955). שאר השטח יועד לבניית מוסך שני לקואופרטיב (בנוסף לגראז' המעביר ברחוב ארלוזורוב) ולשיכון 75 מחברי הקואופרטיב שנרשמו למפעל השיכון, שני לשכונת פועלים י"א של חברי המעביר.

רכישת שטח קרקע גדול מעבר לירקון במהלך המלחמה עליו נבנו אח"כ מוסך חדש למעביר (שבינתיים כבר נקרא קואופרטיב דן) כמו גם שכונה לחברי הקואופרטיב - יד המעביר (שיכון דן), ייתרה את הצורך של המעביר בקרקע שרכש בסמוך לסומייל. כך, חלקה הדרומי אל האדמה נמכר להסתדרות העובדים הכללית (לטובת בניית בית הוועד הפועל של ההסתדרות), וחלקה המערבי (לימים בין הרחובות בן-סרוק ובן-שפרוט) חולק למגרשי בניה ונמכר לקבלני בניין (בורנשטיין, בוצ'קו, ואחרים) שבנו שם במהלך שנות החמישים בתי דירות משותפים למכירה בשוק החופשי. 

 ד"ר רות מלמד(נגר), רופאה קרדיולוגית ילידת 1930, ובוגרת המגמה החקלאית בגימנסיה הרצליה. חלק מבני מחזורה גוייס לפלמ"ח בשנת תש"ח והשתתף במלחמת העצמאות. היא מספרת:  "בשנת 1950 , טרם צאתי ללימודים באוניברסיטה בירושלים נתבקשתי על ידי הנהלת הגימנסיה להקים חוג לחקלאות ליד הבית האדום הסמוך לסומייל שבו התגורר 'שמש' הגימנסיה. הרעיון לקבע את החוג באתר זה נבע מצרכי מיסוי: כדי להימנע מתשלום מס גבוה על קרקע עירונית הפכוה עתה לקרקע חקלאית". רות מלמד מוסיפה : "הכשרתי שטח של אדמת בור בן כחצי דונם ליד הבית (חריש וכו' ) ובמשך שנת הלימודים תש"י שימשתי מורה לחקלאות במקום. גידלנו ירקות (עגבניות בעיקר ) שהיו מבוקשים באותם ימי מחסור שלאחר המלחמה". 


תודה לפרופ' רם גופנא



סביבת סומייל ע"ג קטע תצ"א משנת 1945. 
1. גרעין הכפר סומייל (אל מסעודיה). צומת ארלוזורוב -אבן גבירול של ימינו.
2. מחנה תנועת המחנות העולים ברחוב עמנואל הרומי.
3. דרך קיבוץ גלויות (לימים רחוב ז'בוטינסקי).
4. רחוב בזל.
5. דרך אלכסונית שלא שרדה חיברה את גרעין הכפר סומייל עם חלקו המערבי של הכפר ג'מאסין אל-ג'ארבי,
6. הבית האדום בסומייל.
7. השטח בו יבנה  בית הוועד הפועל של ההסתדרות.
8. שביל לשימושים חקלאים. לימים המשך רחוב ארלוזורוב .
9. אדמת באסת אל-טובג'י






הבית האדום בסומייל. צילום משנות הארבעים, מתוך אוסף צלילה אורגד.

"וישן מפני חדש תוציאו". שלט המבשר על בנייתו הקרבה של גימנסיה הרצליה החדשה, על רקע קיר הבית האדום בסומייל שניצב פעם לצד ברחוב ז'בוטינסקי. צילום משנות החמישים. תודה לשמוליק תגר.

מבט מהקצה הצפוני של רחוב ריינס לכיוון צפון-מזרח, 1936. ורכס הכורכר עליו בנויים בתי הכפר סומייל (אל מסעודיה)באופק בולט בגודלו הבית האדום בסומייל