דירת שמעון קרבינסקי
מאת ד"ר ניר מן


הבית המשותף הניצב בשדרות דוד המלך 27 נבנה בסוף שנות החמישים על ידי הקבלן ברוך פרויד וחברת הבית בשדרות דוד המלך 27 בע"מ. את הבית תכנן האדריכל אהרון דורון (2012-1917) אשר התגורר בהמשך השדרה בפרויקט אחר שתכנן בתחילת שנות השישים - בנייני נווה דוד המלך - פרויקט שיזם הקבלן צבי אורבך. באחת מדירות הבית בשדרות דוד המלך 27 התגורר המהנדס שמעון קרבינסקי (2008-1918). קרבינסקי גר בעבר ברחוב הרצל 97. בילדותו רכש אביו שלמה קרבינסקי, את הבית ברחוב יונה הנביא 25, ולאחר הוספת קומה שנייה למגורי המשפחה, השכיר דירה קטנה בקומת הקרקע. בסתיו 2006 סיפר המהנדס שמעון קרבינסקי על תוכנית מחתרת הלח"י (לוחמי חרות ישראל) לפוצץ את בית הדר בקיץ 1947. מבצע בתכנונו שלא יצא אל הפועל:

זמן קצר לאחר מבצע התקיפה של הלח"י במחנה שׂרונה הבריטי ב-25 באפריל 1947, ולאחר פרשת הריגתו של לוחם 'ההגנה' זאב ורבר וכישלון האצ"ל לפוצץ את בית הדר ב-18 ביוני 1947, תכננתי לפוצץ את בית הדר. פיצוץ בית הדר היה הרבה יותר קשה מהמבצע בשׂרונה מכמה סיבות. ראשית הכוחות הבריטיים ידעו על כוונת האצ"ל לפוצץ את בית הדר. לאחר הפיצוץ בשׂרונה נחשדו כל העובדים האזרחיים וננקטו אמצעי זהירות הרבה יותר נוקשים. במסגרת הקשחת האבטחה הוחלט שכל קבוצת עבודה שתועסק במתקני הצבא והמשטרה הבריטיים תידרש לאמת את משימתה בשיחת טלפון עם איש קשר אחד בלבד שיתאם את העסקת צוותי התחזוקה והעבודה. האיש הזה היה ראובן ציילֶנגוֹלד, שהיה הממונה הישיר עלַי בדואר. ציילנגולד, הממונה על כל עבודות הדואר במחוז תל-אביב, נקבע על-ידי מהנדס המחוז האנגלי. אף לא עבודה אחת הייתה יכולה להתבצע במחוז ללא ידיעתו וללא אישורו. אני ידעתי על כך והכרתי היטב את סדר היום הקבוע שלו שנע בין ביתו הפרטי למשרדו. בשני מקומות אלה היו מכשירי טלפון, שהיו אז נדירים מאוד. תִכננתי שלוחמים דוברי אנגלית רהוטה ישתלטו על המשרד של ציילנגולד ועל ביתו הפרטי בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב. המשתלטים יוכלו לאמת את אישור העבודה המזויף כשיתבקשו לכך.


תוכנית הפיצוץ של בית הדר התבססה על הזרמת 20–30 טון חומר נפץ נוזלי מקרון רכבת שיחנה על המסילה הצמודה למרתף הבִּניין. מצאתי שלצד פסי הרכבת מצויה בריכת חיבור של כבלי תקשורת, בקרבת בית הדר. למדתי במשרדי הדואר את מערכת החיבורים של הכבלים התת-קרקעיים למרתף בית הדר. הבנתי שניתן להזרים את חומר הנפץ הנוזלי מקרון שיעמוד בקרבת הבִּניין, דרך צינורות הכבלים התת-קרקעיים. הכבלים למרתף בית הדר הושחלו בתוך צינור קרמיקה שהיה מחולק לתשעה נתיבים פנימיים. נתיבי ההולכה הפנימיים היו גדולים מקוטר הכבל ובמרווחים ניתן היה להזרים את חומר הנפץ (חנ"ם) הנוזלי. מהמרתף עלו צינורות החיבור לקומות העליונות של המִבנה. בהיקפם של צינורות החרס היו מנוקבים חורים, שהיה צריך לסתום אותם כדי שהחנ"ם הנוזלי לא ימשיך לזרום מחוץ למרתף בית הדר. היה צריך לשלוח צוות תחזוקה, שיקבל את אישור הכניסה מציילנגולד, עם חומר אטימה לסתימת החורים בצינורות החרס. אמרתי לאנשי המבצעים בלח"י: "אתם תתנו לי חנ"ם נוזלי. אינני יודע איך תשיגו אותו ומי יעשה זאת, אבל אם אתם רוצים לפוצץ את בית הדר אז 20–30 טון חנ"ם נוזלי יעשו את העבודה".

התוכנית המשוגעת אושרה והיה צריך לתרגל את ביצועה. שלחו לי שלושה-ארבעה בחורים שאכשיר אותם לביצוע המשימה במרתף בית הדר. הייתי צריך להדריך אותם כיצד לפתוח את המכסה של בריכת החיבורים, באיזה כלי עבודה להשתמש, איך לסתום את חורי הצינורות, להכיר להם את מרתף בית הדר, להרגיל את שומרי בית הדר בכניסה וביציאה של עובדי תחזוקה וכו'. לאחר שעבדתי איתם ראיתי שהם לא מתאימים למשימה. זאת הייתה משימה איומה. הם הבינו את כובד האחריות. אחד העקרונות הבסיסיים בתכנון מבצעי הלח"י היה לא להקריב לוחמים. לבסוף נאמר לי: "שמעון, אין ברירה, אתה חייב לבצע את זה לבד". ישבתי בבית, השענתי את ראשי על כף היד וחשבתי לעצמי איפה אני נמצא. הייתה לי אישה, ילדה בת שש ותינוק בן עשרה חודשים. אמרו לי שלאחר שאבצע את המשימה יהיה עלַי להיעלם. לרדת למחתרת עמוקה. זאת אומרת, לא תראה את אמא שלך שנשארה בחיים, את אשתך ואת הילדים. בארץ לא הייתה אפשרות לתנאי מחתרת עמוקה. משברי דברים וחצאי משפטים שקלטתי הבנתי שהכוונה לשלוח אותי לטורקיה, למרות שהדברים לא נאמרו לי מפורשות. ביני לביני חשבתי "שמעון, לאן אתה הולך?". די נלחמתי עם עצמי ואחרי מחשבה לא קלה הגעתי למסקנה ששחרור המולדת מעול זרים יותר חשוב מהאושר הפרטי שלי. הודעתי שאתייצב למשימה. סוכם שתיוצר כמות נדרשת של חנ"ם נוזלי, יוחרם קרון רכבת וקטר כדי להעמיד את הקרון בדיוק על שפת בריכת החיבורים המתוכננת. כמו כן הוכנו עבורי ניירות להברחתי לצמיתות לטורקיה.

ביום בהיר אחד קיבלתי הודעה שנקבעה שעת האפס לביצוע הפעולה. השלמתי את הסידורים הקטנים האחרונים, קיבלתי קובץ מסמכים מזויפים עם פרטים בדויים למילוט והתכוננתי למבצע. הלכתי לעבודה כרגיל, שיחקתי עם הילדים בביתי וחיכיתי. כך חייתי עם זה יומם וליל, בידיעה שכל יום שחולף מקרב אותי למועד הפעולה. יומיים לפני שעת האפס הודיעו לי שהמבצע בוטל. נאמר לי שיחידת המִשמר הבריטית בבית הדר שבה רצינו לפגוע (Cold Stream Regiment) הוחלפה בגדוד אירי. הוחלט לבטל את הפעולה בגלל מאבקם של האירים באנגליה. ארגון הלח"י פיזר כרוזים רבים באירלנד שבהם הוסבר דבר ביטולו של המבצע. נכתב בהם "אתם נמצאים תחת כיבוש בריטי כמונו. הייתה תוכנית לפוצץ את מטה הגדוד שלכם בתל-אביב אבל המבצע בוטל מפני שלא רצינו לפגוע בחיילים אירים שגם הם נלחמים על עצמאותם". סיפרו לי שזה עשה רושם עצום באירלנד.

הייתי מאוכזב מאוד מביטול המבצע. לא רציתי להרוג אירים. לא היה לי שום דבר נגדם, אבל כל-כולי הייתי מוכוון למלחמה בכובש הזר. האמת היא שהיו עוד מבצעים שתכננתי. הייתי כמו מיתר דרוך ומתוח של כינור המוכן לנגינה. כל מחשבותיי היו מכוונות לביצוע תקיפות שיפגעו בכובש הזר. פתאום המבצע בוטל ולאחר מכן הבריטים בכלל הסתלקו מהארץ והשאירו אותי עם שלל תוכניות מיותרות בראש הקודח שלי. מצד אחד הייתי מאושר שהנה קמה לנו מדינה יהודית עצמאית, אבל מצד שני יציאת האנגלים קטעה שורה של פעולות עליהן עבדתי רבות והשקעתי את מיטב רעיונותיי.

שמעון קרבינסקי נולד בעיר סוסנוביץ בשלזיה, פולין. ב-1924 עלה עם הוריו, טובה ושלמה קרבינסקי, ארצה והתחנך בתל-אביב. בהיותו בן 15 גויס על-ידי דוד הכֹּהן לתנועת 'הנוער העובד' ול'הגנה', ובאותה השנה התחיל לעבוד במחלקת הכבלים התת-קרקעיים באגף ההנדסה בדואר הממשלתי. קרבינסקי עבר שני קורסי הסמכה מקצועיים באנגליה ובגיל 28 מונה למנהל המחלקה, והיה למנהל המחלקה הצעיר ביותר בארץ ישראל. היה חביבו של המהנדס המחוזי בדואר ביפו ומזכיר ועד עובדי הדואר בהסתדרות הכללית. מנהל מחלקת כבלים תת-קרקעיים באגף ההנדסה בדואר המנדטורי. היה חבר ב'הגנה' וב-1946 הצטרף גם ללח"י. לאחר החלטת האו"ם על 'תוכנית החלוקה' שב ל'הגנה'. במלחמת העצמאות שימש רס"ן שמעון קרבינסקי בתפקיד קצין הקשר [הפיקודי] במטה חזית התיכון. קרבינסקי היה נשוי למעלה מ-70 שנים לאלקה, ולהם בת, רות בן-ארי ז"ל, ובן, שלמה קריב, כלכלן. שמעון קרבינסקי  רב-הפעלים והתושייה נפטר ב-13 בפברואר 2008.









שדרות דוד המלך בשנת 1966. בית מס' 27 בו התגורר קרבינסקי הוא השלישי מימין.

המבנה שיזמה חברת הבית בשדרות דוד המלך 27 בע"מ. צילום: GSV 2011.

קרון מיכל לנוזלים על מסילת הברזל בסמוך לבית הדר. צילום: זולטן קלוגר, 1946, מתוך הארכיון הציוני. 

המהנדס שמעון קרבינסקי (2008-1918).