דירת שמואל אביצור
מאת הניה מליכסון


בגיל שבעים היה שמואל אביצור המורה ה"צעיר" שלי במכון אבשלום, מטפס  בזריזות ממנזר סיינט ג'ורג' בוואדי קלט כשהוא מפטיר לסטודנטים הצעירים שניסו לעשות קיצורי דרך וחזרו לאחור: "השביל חכם מכל אדם".

בשנים 1978-79 הייתי תלמידתו של פרופ' אביצור בקורס מדריכי טיולים במכון אבשלום. המקצוע העיקרי שלמדתי אצלו היה תולדות התרבות החומרית בא"י. התאהבתי במקצוע ובתכניו, ויותר מכל הערכתי את אביצור, שהיה חד, מלא ידע, וירד לפרטים. כל כך אהבתי את העיסוק במלאכות העבר ובתרבות החומרית שאף התנדבתי לעזור בטיפול בכלי העבודה העתיקים לקראת הצגתם בביתן אדם ועמלו במוזיאון הארץ (לימים, מוזיאון ארץ ישראל). הכרתי כל פרט בביתן ושנים רבות אחר כך הובלתי תלמידים למוזיאון ארץ ישראל שבחצרותיו פזורים מתקני ייצור מסורתיים וביתן אדם ועמלו המחיש היטב את שיעוריי.

באותם ימים הייתי מורה צעירה בגימנסיה סוקולוב לאור ביפו, במקצוע שעשה את צעדיו הראשונים (והמקרטעים, יש לומר), במעבר מהגדנ"ע, למה שאחר כך ייקרא של"ח וידיעת הארץ. לא היה ברור מה התכנים שיילמדו בכיתות, מה יחליף את שיעורי הטופוגרפיה והקפ"פ. לי היה ברור מה אני אלמד. למעשה כל מה שלמדתי במכון אבשלום הפך עד מהרה למערכי שיעור, כאשר השיעורים העיקריים שלימדתי היו בנושא תרבות חומרית כפי שלמדתי אצל אביצור.

תלמידיי מאותם ימים ידעו היטב כיצד עובד בית בד, ומהם חלקיה של הגת. כיצד נראית מחרשה הררית וכיצד תיראה זו שבנגב, ומהם כל התהליכים והכלים הדרושים לעבודת החקלאות. המילים דיש ומורג, קלשון וכברה היו שגורות בפיהם והם אף פעם לא בלבלו בין בור ובאר.

פרופ' שמואל אביצור (1908-1999), מייסד מכון אבשלום ומוזיאון אדם ועמלו התגורר באחד מדירות שיכון עממי ברחוב בני משה  (בית מספר 8 ברחוב בני משה). 


שמואל אביצור באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

שמואל אביצור (הנדלר) נולד אור לי"ט שבט, תרס"ח (22.2.1908), בבאקו, עיר הנפט ברוסיה (אזרבידז'אן). לאביו יצחק-ראובן הנדלר ולאמו שיינה-לאה בתשמו אל זילברמן. למד שנתיים בגימנסיה עברית בבאקו, המשיך וגמר בבית-ספר תיכון סובייטי, אח"כ למד באוניברסיטה האזרביז'אנית היסטוריה ומדעי החברה בפקולטה לפדגוגיה. נאסר בשל פעילות במחתרת בתנועת-הנוער הציוניתהסוציאליסטית ו"השומר הצעיר" והיה בגירוש-בסיביר עד שהוחלף עונשו בגירוש לצמיתות מברית המועצות.

עלה לארץ בראשית 1931. התחיל בעבודה חקלאית (בכרם, בפרדס ובשמירה) בראשון-לציון. המשיך בהוראה פרטית בראשון-לציון ובתל-אביב, ובמשך הזמן מצא את מקומו בשרות ציבור הפועלים ובעבודה מדעית במחקר ובהפצת-ידע. נתקבל כתלמיד-מחקר באוניברסיטה העברית והגיע בעבודתו בגיאוגרפיה לתואר ד"ר לפילוסופיה.

בשנת 1934 נשא לאשת את פנינה בת נח לרנר. היה עובד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל-אביב ואח"כ במשרד הרישום למחוסרי עבודה; מדריך-מפקח על לשכות עבודה בוועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות ; חבר ומזכיר של לשכת הערעורים המרכזית שליד מרכז לשכות העבודה הכלליות; מארגנו ומדריכו של חוג לידיעת הארץ בתל-אביב (כולל עליות ברגל לירושלים, שיוט בירקון לכל ארכו ועוד), הדריך גם חוגים אחרים; ניהל סמינרים לידיעת הארץ; ריכז את המדור לידיעת הארץ במרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות. השתתף בעיבוד חוקת התור לעבודה ועיבד את שיטת החישוב היחסי לחלוקת עבודה (זמנית), שצורפה לחוקת התור בעבודה בהסתדרות (ולאחר מכן בלשכות העבודה הכלליות - עד להקמת שרות התעסוקה הממלכתי).

כעת הינו מנהל מכון לידיעת הארץ והעם על שם ח. אבשלום ובית-נכות "אדם ועמלו" שלידו; מרצה לידיעת הארץ ובמיוחד בתולדות התרבות החמרית שלה (עבודה, כלים וטכניקה שלה בתקופות העבר). חבר הוועד הישראלי של אקו"ם (מועצה בין-לאומית למוזיאונים שליד אונסק"ו), חבר המועצה של אכסניות הנוער בישראל, חבר הקורטוריון של מוזיאון הארץ בתלאביב, חבר ומזכיר הסניף התל-אביבי של החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, חבר המערכת של "טבע וארץ". פועל למען הקמתם ופיתוחם של מוזיאונים שמחוץ לבניינים ושמורות תרבות בארץ, שימורם ושיקומם של מיתקנים חקלאיים ותעשייתיים ששרדו מדורות העבר.

כתב על נושאים ממקצועו ב"דבר", "מערכות", "טבע וארץ" (לפנים "הטבע והארץ"), "ספונות", "הגה", "אומר", "סביבתנו" (גם ערך אותו), "דפים לפעילי תרבות" ובקבצים לענייני חלוקת עבודה. ספריו: "הירקון" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ח); "לתולדות ניצול כוח המים בארץ-ישראל" (הוצאת "אדם ועמלו", תש"ך) ; "סקר מיתקני כוח המים" (בהוצאה הנ"ל, תשכ"ג) ; ספרונים רבים על נושאים מסויימים בידיעת הארץ ובהדרכה כללית במקצוע. ידיעת הארץ - פרקי הדרכה (מרכז לתרבות, תשי"ב); מעבר אפק (צה''ל, תשט"ו); נחל אילון ("סביבתנו'', תשי"ב); שיטת החישוב היחסי בקביעת התור לעבודה (הוצאת הוועד הפועל של ההסתדרות, תש"א); הנפט בא"י (תש''א); אורחות תרבות לידיעת הארץ בישראל ובעמים ("פגשתנו", תשכ"א); מכון לידיעת הארץ כבית תרבות אזורי ("מכון אבשלום", תשכ"א). וכן בקבצים שונים: כ"ה שנה לרמת-גן; קטיף (פ"ת) בשנות חרום ועוד. צאצאיו: ניצה, צור. 


שמואל אביצור (1908-1999) מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.







פרופ' שמואל אביצור (1908-1999). כמה מספריו ומפרסומיו. 

בית מספר 8, שיכון עממי ברחוב בני משה. צילום: רחל רמרז, 2013.

פרסומי הרצאות של אביצור במוזיאון ההיסטורי לתולדות תל-אביב, שפעל בבית העיריה הישן ברחוב ביאליק.