אזור המלאכה ברחוב ינובסקי
מאת דני רכט

התפתחותה המהירה של תל-אביב בשנות השלושים ושאיפת העיריה להפרדת שימושי קרקע בשכונות החדשות בצפון העיר, הביאו לדחיקת בתי המלאכה ממרכז העיר אל שוליה ולהקמת אזורי תעסוקה חדשים מחוץ לגבולה המוניציפלי. העיר הלבנה לא רצתה להכיל בתי חרושת ואלה נדחקו אל שוליה:  מרכז וולובלסקי, צריפי פלורנטיןגבעת הרצלשכונת העובדשכונת מכבי החדשהשכונת שובעשכונת הרכבת ועוד.  אזורים אלה, ושכונות הצריפים העניות שבנייתם החלה עוד בתחילת שנות העשרים, היו הבסיס להיווצרותה של אותה עיר שחורה המתוארת בספרו של האדריכל שרון רוטברד עיר לבנה, עיר שחורה (הוצאת בבל, 2005). אזור מלאכה פחות מוכר התפתח ברחוב ינובסקי, לצד הדרך אל הכפר הערבי סלמה, ובסמוך לגבולה הדרום-מזרחי של שכונת נווה שאנן ששימש אז גם כקו גבול מוניציפלי. 

אל תחפשו במפות ישנות את רחוב ינובסקי. ועדת השמות מעולם לא עסקה בו, וגם לא ברור על שם מי נקרא. האם היה זה עסקן מקומי שהנציח את עצמו, כפי שהיה בחלק מרחובות השכונות העבריות שהוקמו בשטח העיר יפו? ואולי להנצחת הרב מאיר שלמה ינובסקי (1850-1933)? מחשובי הרבנים באוקראינה (וסבו של הרבי מלובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון - האדמו"ר האחרון של חסידות חב"ד).

אזור המלאכה ברחוב ינובסקי התפתח החל מאמצע שנות השלושים, בתקופה בה נבנו בסביבה זאת שכונות גבעת משה ושיבת ציון. צריפים בני קומה לצד בתים בני שלוש קומות איכלסו מגוון בתי חרושת ולמלאכה: בית חרושת דינור, בית חרושת ראן לסוללות, בית חרושת המסמר, בית חרושת מבריק לייצור משחת נעליים, בית חרושת מכני תיכון, בית חרושת לוופלים. וגם את את נגריית השותפים מרדכי עוזיאל ויוסף ברכה, הנגריה של גורין ומפעל טקסטיל באריגה מכנית. בשולי אזור המלאכה, על גבול שכונת גבעת משה א', פעל המפעל ליצור מרגרינה של דוד בריקנשטיין (לימים, בית חרושת מטע). במאורעות 1936-1939 סבלה הסביבה מירי והצקות מכיוון הפרדסים בסביבה והגעה יום-יומית של הפועלים לאזור המלאכה ברחוב ינובסקי היתה כרוכה בסכנות נפשות. 

בשנת 1947 עוד חצתה הדרך הראשית מתל-אביב אל ירושלים ודרום הארץ את הכפר המצרי אבו כביר. בסוף אותה השנה, לאחר שארועים בדרך גבו קורבנות בנפש עקב ירי מבתי הכפר, פנו ראשי עיריית תל-אביב ומועצת חולון אל מושל המחוז הבריטי בדרישה שיאשר את סלילת כביש העוקף שכבר אושר וסומן בתכנית בנין ערים של יפו. מושל המחוז לא טרח להשיב לראשי המועצות, ואלה החליטו על דעת עצמם למסור את העבודה לסולל בונה ולהתחיל בסלילת הדרך שהיתה המשך רחוב ינובסקי לכיוון דרום. כביש זה היה סעיף לכביש שנסלל בין שכונת עזרא לראשון לציון ונודע אחר כך בשם דרך הביטחון.  

במפות משנות החמישים ותחילת שנות השישים נקרא רחוב ינובסקי והמשכו הדרומי - רחוב הביטחון.  בהמשך שונה שמו לטובת הנצחת אליהו גולומב (1893-1945) רמטכ"ל ההגנה ובוגר המחזור הראשון של גימנסיה הרצליה. הבית בו התגורר בשדרות רוטשילד הפך לימים לחלק ממוזיאון ההגנה.


מודעת בית חרושת ראן לסוללות, 1944. 






חלקו הצפוני של רחוב גולומב. פעם רחוב ינובסקי. 

מבט מדרך ההגנה דרומה אל רחוב ינובסקי לשעבר. צילומים: GSV 2011.

"המסחר" ברחוב ינובסקי 10. מודעה משנת 1950.