גבעת מרקו 
מאת דני רכט


בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת נקבעו לראשונה גבולות תל-אביב. גבולות השכונות שנוסדו באותן השנים (מרכז מסחרי, נווה שאנן, נורדיה ועוד) הפכו לגבולות העיר.  רחוב עקיבא אייגר וסביבתו הפכו לחלק מגבול העיר המזרחי. מעבר לקו התיחום המוניציפלי נבנו בשנות העשרים והשלושים מספר שכונות, עצמאיות: שכונת יהודה (בשטחה התקיים 'יריד המזרח' הראשון), שכונת ברזילי (באדמת האדונים אשכנזי וסחרוב), גבעת ראשון-לציון (שכונת התימנים) ועוד. המרכזית בשכונות אלה - גבעת מרקו - החלה להיבנות באמצע שנות השלושים על קרקע שרכש מרקו שלוש (נכדו של אהרון שלוש שעל אדמתו נבנו נווה-צדק וחלק מנווה-שלום) מהאפנדי זוהדי אבו אל-ג'אבין. הרחובות הנכללים בשכונה הם ראש פינה בחלקו, איילת השחר והגר”א. 

בשנים 1934-1936 הוקמו על הגבעה כמה מהבתים המרשימים שנבנו בעיר לפי כללי אדריכלות הסגנון הבינלאומיבית שרנו (ראש פינה 25), בית קלמרו ושות' (ראש פינה 26) ובית שלם (ראש פינה 28). עקב הטופוגרפיה של הגבעהנבנו שלושת הבתים (כמו גם בתים אחרים בשכונה) על "במה" המוגבהת ממפלס הרחוב. הבתים במצב קשה והעובדה שהשכונה היתה במשך שנות דור כלואה בין תחנת האוטובוסים המרכזית לבין רצועת התעשייה שהתפתחה לאורך רחובות המסגרהחרש והרכבת, הביאו לדעיכתה האיטית וכיום מתגוררת בה בעיקר אוכלוסיית עובדים זרים

בבית סאל ושות' גדל חנוך לוין (1943-1999) מהחשובים שבמחזאי ישראל. לוין למד בבית-הספר הממלכתי -דתי יעבץ בשכונת נווה שאנן (רחוב נווה שאנן 12) שפעל עד מלחמת ששת הימים. מעבר לגבול השכונה, בצד הצפון-מזרחי (רחוב לבנדה 56) בצמוד לחומת הרכבת שעברה כאן בדרך לירושליםנבנה בית שמעון חמדי-לוי,  המוכר יותר בכינוי בית האניהמהידועים בבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב של שנות השלושים. 



בשנות העשרים והשלושים עבר גבולה המזרחי של העיר בסביבת רחוב עקיבא איגר. בשטח שלא נכלל בתל אביב של אז, מזרחה לקו הגבול המוניציפלי, נבנתה גבעת מרקו.

גשר ראש פינה ובתי גבעת מרקו. צילום: Willem van de Poll, 1949. השטח במרכז הצילום "גולח" ועתיד להיבנות בו מגדל יוניק אלדן

מייסד השכונה מרקו שלוש (באמצע) בצילום מסוף שנות השלושים