מוסך המעביר ברחוב הגדוד העברי
מאת פיני בן-שחר


תחבורה ציבורית ממונעת החלה לפעול בתל-אביב כבר בשנת 1920. החלוץ בשטח זה היה אפרים הלפרין. לאחר שנסתיימה מלחמת-העולם הראשונה רכש הלפרין מעודפי הצבא הבריטי מספר טנדרים, קבע לאורכם שני ספסלים, אחד מכל צד, והרי לכם אוטובוס ובו שישה מקומות ישיבה. הקו של הלפרין החל את פעולתו בין תל-אביב ליפו והחליף את הדילז'אנסים שעבדו על קו זה עוד טרם מלחמת-העולם הראשונה.

נהגים מספר, שהתארגנו בקבוצה בשם "גלי אביב", פתחו קו תחבורה מפסי-הרכבת שברחוב אלנבי, ליד בניין הדואר המרכזי, עד לשפת הים. בשנת 1924 התארגנה קבוצת נהגים נוספת, שקראה לעצמה "קבוצת המעביר" והחליטה לעבוד על קו יפו העמוס ולהתחרות בהלפרין ובמכוניותיו. לא ארכה העת, ושתי הקבוצות התאחדו ביניהן. בשנת 1928 התאחדו השתיים עם קבוצת "גלי אביב" והקימו את הקואופרטיב הראשון בתחבורה הציבורית, שנקרא עם הקמתו "גלי המעביר" או "המעביר". נפתחו קווי נסיעה נוספים לכיוונים שבהם הלכה העיר והתפתחה, ובשירות הקואופרטיב פעלו כבר כ-70 נהגים בכ-50 כלי-רכב. בשנת 1930 החליף הקואופרטיב רבים מכלי-הרכב המאולתרים שלו בחדשים, לנוחות ציבור הנוסעים ולרווחתו.

המוסך המרכזי של "המעביר" שכן אז ברחוב הגדוד העברי 5 והמשרד הראשי היה בדרך פתח-תקווה 14 סמוך למוסך. באחד הלילות פרצה שריפה והאוטובוסים עלו באש (אחד הנהגים שגורש משורות הקואופרטיב נחשד כי ידו בדבר). לאחר מאמצים רבים נרכשו כלי-רכב חדשים, ועם גידולה של העיר וריבוי מספר הנוסעים, התאושש הקואופרטיב מהאסון שפקד אותו. כעבור שנים מספר התאחד "המעביר" עם קבוצת "איחוד-רגב", שפעלה בקו תל-אביב, רמת-גן ובני-ברק, ויחד יסדו את קואופרטיב דן.

דני רכט, עורך האנציקלופדיה העירונית, מוסיף: ב-17 בחודש אוגוסט 1928 התקיימה האסיפה המייסדת של קואופרטיב "גלי המעביר". ראשית נשכר גראג' אינטרנאציונל בדרך יפו תל-אביב. אך כמה חודשים אחר כך נרכש המבנה ברחוב הגדוד העברי 5, הנמצא בגבול שכונת צ'לנוב א'. הוא נבנה בשנות העשרים והיה קודם לכן חלק ממתחם קואופרטיב סולל-בונה ממנו נרכש המבנה. בשריפה שפרצה בערב שבת 12.4.1931 נשרפו כל רכבי הקואופרטיב פרט לאחד (מס' 470). למחרת השריפה שהותירה את 74 משפחות חברי המעביר בחוסר כל, התכנסה אסיפת חירום בהשתתפות נציגי קואופרטיבי התחבורה האחרים שפעלו בארץ. והם החליטו להעביר מיידית עשרים מכוניות למעביר. למחרת, כשהעיר מלאה בתושבים ואורחים שיצאו לרחובות לצפות במעוף הצפלין, כבר הופעלו ארבעת קווי המעביר באמצעות הרכבים המושאלים. עד סוף חודש אוקטובר באותה השנה הוחזרו כל הרכבים לקואופרטיבי התחבורה האחרים, שהפגינו בשעת משבר את כוחה של העזרה ההדדית. המעביר הצטייד בצי אוטובוסים חדש ובסוף 1931 נבנה מחדש הגראג' שנשרף.

הגידול באוכלוסיה בתחילת שנות השלושים הגביר את הצורך במוסך גדול ומודרני. בחודש מרץ 1934 נחנך מוסך חדש לקואופרטיב המעביר ברחוב ארלוזורוב, כחלק מתכנית שכונת פועלים י"א (שכונה שהוקמה עבור חברי המעביר).

סקירה על התפתחות שירות האוטובוסים העירונים באותן השנים נכללה בפרסום של קואופרטיב המעביר משנת 1943: "המכוניות המוכספות הללו, השסועות פסים וחגורות מאדמים, הטסות ברחובות העיר העברית הראשונה בקלילות תוך המייה חרישית, המנסרת מתוך שפשוף הצמיגים בכביש - לא מעצמן נולדו ולא מן החולות צמחו, להסיע את תושבי הכרך הלבן הזה מקצהו אל קצהו. ידים עמלו בהן במשך שנים רבות. ידים שטיפלו בהן מתוך חרדה אבהית, שנסכה חדווה בלב בעליה על כל שכלול שהובא בהן, על כל מרפד ומדחף שנתווסף בהן, על כל זגוגית ששובצה לתוך מסגרותיהן, על כל שיפור שהוכנס באיװרורן. על כל דלת יציאה וכניסה שהותקנה כהלכתה. ולא חדווה בלבד. אף גם צער שביצירה. מאמצים ללא ליאות, שעתים לא הצליחו בכל מלוא המידה הרצוייה, כוח עמידה וסבלנות אין קץ לנוכח מעלות הזמן ומורדותיו, יגיעה וזיעה וכשרון ועל הכל מסירות ללא גבול ותכלית, הושקעו במפעל התחבורה העירונית הזה עד שהובא לדרגתו של היום: אתה ממתין רגעים ספורים בתוך 'תור' מסודר ושקט - והמכונית מגיעה ומסיעה אותך אל כל פינה נידחת בקצווי הכרך העברי במחיר פרוטות".







המבנה ברחוב הגדוד העברי ששימש את גראג' המעביר. צילום של פיני בן-שחר משנות השישים.

תלמידות גימנסיה הרצליה נרגשות בדרך לטיול בגליל באוטובוס של חברת נהגים המעביר. צילום של שמעון קורבמן משנות העשרים.

שנות העשרים. חברי המעביר ליד אחד ה"אוטובוסים" הראשונים. הצילום באדיבות שלי פרקול. 

שרות לשימון אוטומובילים של האחים ז'ולטי בכתובת גראג' המעביר לשעבר. מודעה בלוח הארץ משנת 1949.