אדמת אשכנזי סחרוב
מאת דני רכט


שכונה חקלאית קטנה ותמימה שהפכה אחרי שנים לעוד מקום שלא נעים להסתובב בו לבד בלילה. הוקמה על ידי יצחק מרדכי סחרוב ושמואל אשכנזי החל מאמצע שנות העשרים של המאה הקודמת. לאחר מעברו של יצחק מרדכי מירושלים אל תל אביב, הוא המשיך לעסוק במסחר בעצים, במיזמי בניה ובעסקאות מקרקעין. שותפותו עם 
שמואל אשכנזי החלה בשנת 1924. לצד יחסיהם הטובים עם הסקטור הפרטי ששלט בעיר תל אביב ובנותיה, הם השכילו ליצור גם שותפויות עם סולל בונה ההסתדרותית, שהיתה כבר אז הקבלן הגדול בארץ (טרם פשיטת הרגל ב-1929). 

כמו בנווה שאנן הסמוכה, גם השכונה זו נבנתה על אדמת פרדסים אשר עצי דקל גבוהים גדלו בינהם. חלק מהדקלים עודם ניצבים בין בתי המלאכה ובתי הדירות המפוייחים (בתמונה הראשונה). רחובות השכונה נבנו כהמשך לתכנית המנורה של נווה שאנן, לבד מרחוב אחד (רחוב פין) ששימש לפנים דרך גישה לבית האבן של משפחת נבולסי (בפינת הרחובות ארלנגר ובני ברק, מסומן במפה משנת 1927. צפונית לו בתי השכונה הראשונים), בית באר ערבי מהמאה ה-19 אשר סיפק מים לפרדס שהיה במקום. במקביל להקמת השכונה, נבנו באותם השנים גם האזורים הסמוכים לה: שכונת גבעת מרקו ושכונת יהודה (מתחם התערוכה), יריד המזרח הקרוב (דרומית-מזרחית וצפונית-מערבית לשכונה, בהתאמה). 

בשנות השלושים  הוקם רציף רכבת בגבול השכונה (קצה רחוב בני ברק כיום) אשר שימש כתחנת רכבת הנוסעים  של תל אביב. בשנות השלושים פעלו בשכונה בית חרושת לסבון, מאפיות, בתי מלאכה ובית המלאכה הראשון של הארגז (בטרם עבר הקואופרטיב למתחם חדש דרומית לשכונת שובע) שנבנה בשנת 1933 ועסק בתחילת דרכו בבניית תיבות עץ לפרי הדר.

החל מתחילת שנות הארבעים, עם הקמת התחנה המרכזית, איבדה השכונה את אופייה תוך ש
רחובותיה הופכים אט אט לרציפי תחנות אוטובוסים. כיום משמשת השכונה בעירבוביה אזור תעסוקה (כמו דפוס הרוטציה המודרני של משפחת מוזס ברחוב ההגר"א), מרכז לשירותי סקס זולים ובית למהגרי עבודה מארצות העולם השלישי.

מאפייה שיתופית לחמנו על גבול השכונה. 1944





מבט כללי. צעלום: דני רכט, 2005.

בית הבאר של נבולסי מסומן ע"ג מפה משנת 1927.