בית אסתרמן 
מאת דני רכט


בתמונות הסטוריות של ועד תל-אביב משנות העשרים, נראה חבר ועד נמוך קומה שאינו מוכר לרבים - אריה ליאו (ליב) אסתרמן (1869-1944). שלא כמו רוב חבריו לא זכה אסתרמן לרחוב על שמו ונשכח במהלך השנים. אסתרמן היה מעסקניה הוותיקים של העיר, חבר מועצת העיריה הנבחרת הראשונה, ממייסדי בית הדין העירוני וכיהן כשופט בו. וכן, יו"ר החברה לבניין בית חולים לחולי רוח.

הוא נולד בליטה שהיתה אז חלק מרוסיה הצארית, למד רפואה באוניברסיטאות ברלין והיידלברג בגרמניה, שם גם נתפס לציונות. בשנת 1912 הוזמן לארץ על ידי ארתור רופין וניהל את סדנאות המלאכה של בית הספר בצלאל בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914). הוא עזב את הארץ וחזר אליה רק בשנת 1920. הפעם השתקע אסתרמן בתל-אביב. את ביתם בנו מינה ואריה אסתרמן על מגרש מס' 15 באדמת אמין נסיף שנרכשה על ידי חברת נחלת יצחק. לא ידוע מי היה בונה הבית, אך החדר שנוסף לבית בהמשך נבנה בתכנונו ובפיקוחו של האדריכל יצחק שוורץ (שן-צור). הבית בלט בין בתי הרחוב הקצר "בזכות" החדר על הגג שכוסה בכיפה. במקום בית אסתרמן  (נס ציונה 5) ובית יחיאל גולדשטיין הסמוך (נס ציונה 7) שנהרסו בסוף האלף הקודם ניצבים כיום שני מבנים חדשים בהם פועל מלון גילגל.

אסתרמן היה אחד מיוזמי הקמת הבנק האפותיקאי וניהל אותו בשנים 1922-1935. במקביל התפרסם ככותב מאמרים בעתון הבוקר, היה לאחד מהעסקנים הבולטים בקרב חוגי הסתדרות הציונים הכללים ונראה תכופות במועדון שבבית גאולה. אסתרמן פעל רבות למען בית הספר התיכוני למסחר ברחוב גאולה. בשנת 1927 נמנה על מייסדי בנק בעלי הבתים ואף היה חבר במועצת הבנק. בחודש אוגוסט 1944 נסע להבראה בירושלים. הצטנן ולקה בדלקת ריאות. הוא אושפז בבית החולים וולאך ובו נפטר. 

אסתרמן הובא לקבורה בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. ביום ההלוויה נכתב עליו בעתון הבוקר, שופר החוגים הציונים כללים: "העולים החדשים הכירוהו רק מעט, או שלא הכירוהו כלל. אך תל-אביב הישנה ידעה להעריך את פקחותו, מעשיותו ויושרו של איש זה שלעולם לא נדחק אחרי הכבוד, והכבוד רדף אחריו. כשרונו הגדול ביותר היה, אם אפשר לומר כך, ביישור הדורים. ועל כן התבלט תמיד כבורר בעניינים הרציניים ביותר". רעייתו מינה שהיתה צעירה ממנו ב-13 שנה, נפטרה 21 שנה אחריו (1965) ונקברה לצידו. 


אריה ליב אסתרמן באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

בן שמואל. נולד ב-18 לינואר 1869 (תרכ"ט) בעיירה מאסיאד מחוז טלז (אביו היה מלמד ובחדרו קבל הנער בעל הכשרונות את ראשית חנוכו בלמודים עבריים). מאביו התיתם בהיותו בן חמש, התמסר ללמודים בלי עזרת מורים עד שנכנס לגימנסיה בעיר ממל (גרמניה). אחר כך למד באוניברסיטה הברלינית, תחלה במחלקה הרפואית, אך מטעמי חולשה הפסיק את למודיו במחלקה זו ועבר לאוניברסיטת היידלברג, למד חימיה ובשנת 1895 גמר את חוק למודיו.

בשעת למודיו בגימנסיה ואח"כ באוניברסיטה נתן שעורים פרטיים לשם קיום. את העברית שהיתה אהובה עליו לא שכח והיתה שגורה בפיו. באותן השנים, שלמד בהיידלברג, התחילו לנשב רוחות ציוניות ברחוב היהודי. הצטרף לקבוצת הצעירים הציונים, שהיתה מורכבת מהנריך לווה, ד''ר ליאו מוצקין וד"ר ז. סוסקין, ויחד עמהם יסד את אגוד הנוער הציוני בגרמניה בשם "יונג ישראל".

אחרי גמרו את למודיו באוניברסיטה נתמנה למנהל חברה לתוצרת רפואית בהמבורג. השתתף בקונגרסים הציונים, שני ותשיעי. מן הציונים הותיקים והפעילים ביותר בגרמניה. לאחר פטירתו של הרצל גברה במערכות הציונים הנטיה לעבודה מעשית בארץ ישראל והפרופ' בוריס שץ יסד בירושלים את בית הספר "בצלאל" לשם הפצת אומנות ומלאכה עדינה בארץ ישראל. הציונים החליטו לבסס את המפעל התרבותי-אמנותי הזה מצדו המסחרי - ושלחו אותו לשם זה כאיש מעשי בעל חוש מסחרי וציוני מסור, - בשנת 1912 יצא לארץ ישראל וקבל על עצמי את ההנהלה המסחרית של "בצלאל". בתפקיד זה

עבד בהצלחה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ונאלץ היה לחזור לגרמניה. עם שובו קבל על עצמו שוב את ההנהלה הראשית של אותה החברה הרפואית, שניהל אותה לפני צאתו לא"י. בשנת 1920 גמר את חשבונותיו עם הגולה ועלה לא"י על מנת להשתקע. השתקע בתל-אביב, וכאן הכירו בכשרונותיו וב

ידיעותיו ובחרו בו לועד תל-אביב. הוא הראה שלא טעו בו בוחריו, מכיון שהצטיין בידיעותיו הפיננסיות והכלכליות, וכשנוסדה מועצת עירית תל-אביב נבחר לחבר העיריה מטעם בעלי הבתים ובעלי המגרשים. נאומיו והערותיו הקולעים עשו תמיד רושם, הוא ישב במועצה זו משנת 1923 עד 1926. באותן השנים פרסם הרבה מאמרים בעתונות הא"י ("הארץ" -ו"דאר היום") בשאלות מוניציפליות, כלכליות וכספיות, ותמיד הצטיינו מאמריו בידיעת הענינים ובכשרון הבטוי שלהם.

עם התחלת תקופת הבנין בתל-אביב בפרט ובכל הארץ בכלל החליטה ההסתדרות הציונית ליסד בנק אפותיקאי בארץ ונתמנה למנהלו בשנת 1922 ושירת בתפקיד זה עד 1935. בשנת 1929 התמסר לעזרת פליטי המאורעות.

אחרי שהתפטר (בשנת 1935 מטעמי בריאות) מהבנק האפותיקאי נבחר ליו"ר הנהלת בנק למלאכה בתל-אביב. מלבד העבודה בבנק התמסר לעבודות צבוריות שונות ונתן הרבה מכוחו ומרצו בבנין בית חולים לחולי רוח. עזר הרבה בעצותיו להסתדרות בעלי בתים לביסוס בנק בעלי בתים. נפטר ח' אלול תש"ד בירושלים ונקבר בתל-אביב.








רחוב נס ציונה במבט מרחוב הירקון לכיוון דרום-מזרח. צילום: פרנץ אקשטיין, 1935 (תודה לשמואל תגר). בית רובנר ראשון משמאל. אחריו נראה בית אריה אסתרמן. 

בית אסתרמן בולט בין בתי רחוב נס ציונה. קטע תצלום אוויר משנת 1950.

ראשי תל-אביב בתמונה משותפת מסוף שנת 1922. אסתרמן עומד שני מימין. צילום: אברהם סוסקין.