בית אמשלם (דירת שפרינצק)
מאת דני רכט


בתאריך 28 בפברואר 2019 תקבע העיריה שלט הנצחה ליוסף שפרינצק (1855-1959) בכניסה לבית שברחוב מאפו 28 (מקודם רחוב הגליל). המבנה הוא חלק ממעונות עובדים הו"ד אשר איכלסו עם חנוכתם את צמרת תנועת הפועלים הארץ-ישראלית ששפרינצק היה בין הבולטים במנהיגיה. לאחר עלייתו לארץ ונישואיו לרעייתו חנה התגורר הזוג בביתו של חיים אמשלם שבגבול שכונת נווה שלום. כתובת הבית היא רחוב שלוש 22 פינת רחוב אלרואי 3. בבעלותו של חיים אמשלם היה גם הבית הצמוד (רחוב אלרואי 1 פינת רחוב מגדל 3) עד שנמכר בשנת 1929 לאליהו בנימין ששון.

בבית אמשלם נולד בנם, יאיר שפרינצק (1911-1999) פרופסור לכימיה, מראשי תנועת העבודה למען ארץ-ישראל השלמה, וחבר הכנסת ה-12 מטעם סיעת מולדת. בן נוסף של בני הזוג שפרינצק הוא הטייס אהרון-דוד שפרינצק (1924-1948) שנהרג במלחמת העצמאות אחרי שמטוסו נפל לים בעקבות תקיפת ספינת מלחמה מצרית. לזכרו ולזכר הטייס מתי סוקניק, שותפו לטיסה האחרונה, הוקמה אנדרטת השחף בגן העצמאות. מהבית ברחוב שלוש נדדה משפחת שפרינצק בתחילת שנות העשרים לירושלים. הם חזרו להתגורר בתל-אביב בשנת 1931 ועם סיום בנייתם של מעונות עובדים הו"ד עברו להתגורר בדירתם החדשה. 

שפרינצק היה מראשי מפלגת הפועל הצעיר ועם האיחוד שייסד את מפא"י היה בין מנהיגי המפלגה החדשה. בין שלל תפקידיו הציבורים כיהן שפרינצק בשנות העשרים כחבר מועצת העיריה. שפרינצק נהג להעיד על עצמו כ"שליח אי המנוחה הציונית בארץ ובתנועת העבודה". במהלך מלחמת העולם השניה הבין שפרינצק היטב את הטרגדיה של יהדות אירופה אל מול בניית הארץ ופיתוחה תוך כדי מאורעות דמים: "נתיב הבניין שלנו מתפתל בין תהומות: מצד אחד - תהום ההשמדה בגולה. ומצד שני - תהום ההתנקשות בעתידנו". בשנים 1945-1949 עמד שפרינצק בראש הסתדרות העובדים הכללית ומשרדו בבית ההסתדרות ברחוב אלנבי (מקודם מלון הרצליה) שימש לפגישות שעיצבו את דמותה של המדינה שתכף תקום.

לאחר הבחירות לאסיפה המכוננת, הפכה זאת לכנסת הראשונה. בנאום השבעתו כיו"ר הכנסת (ט"ו בשבט תש"ט) אמר: "נבחרי ישראל, נטענו היום נטיעה חדשה… את האילן הנאה, אילן עצמאות ישראל. לאור מחלתו של הנשיא וייצמן (ובהמשך, לאור מות הנשיא) שימש שפרינצק במשך שנה כממלא מקום הנשיא וכנשיא המדינה בפועל. שפרינצק שהיה אהוד על כל חלקי העם, שימש כיו"ר הכנסת במשך עשור, עד למותו בשנת 1959. 

רחוב ביכורי העיתים בגבולה המערבי של שרונה נקרא בשנות השישים על שמו של יוסף שפרינצק. עוד קודם, נבנה ברחוב זה  מרכז קופ"ח לאומית (בית העובד הלאומי) ביוזמת מתחריו מהימין הפוליטי. שפרינצק יזכר כמנהיג שבחר להדגיש את המשותף ואת המאחד בימים של פלגנות. 


יוסף שפרינצק באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

יוסף שפרינצק נולד במוסקבה (רוסיה) בשנת תרמ"ה (25.2.1885) לאמו בלהה, למשפחת וסרמן ולאביו דב-בר (בעל תעשיה וזכות ישיבה במוסקבה, משכיל, חובב ציון ועוסק בצרכי ציבור)). בעת גירוש היהודים ממוסקבה, עבר עם הוריו לקישינוב ומשעברה המשפחה לגור לוארשה, המשיך את לימודיו שם והושפע גם מרוח בית הוריו, שהיה מרכז לסופרים צעירים - עסקני הציונות ועסקני תרבות. רבה היתה השפעת אחותו הבכירה מניה שהיתה מהפעילות בתנועת חובבי ציון והציונית, היתה משוררת ופרסמה שירים ברוסית.

ממארגני הסתדרות "התחיה" שבראשה עמדו אז יצחק גרינבוים, זליג ויצמן ועוד . עבד זמן מה בהוצאת הספרים "אחיאסף" ובמנהלת השבועון "דער איד" ו"הדור", שבעריכת דוד פרישמן. בעת משבר אוגנדה השתייך הוא ו''התחיה" כלה ל"ציוני ציון" ושלא בנוכחותו נבחר בועידת ציוני ציון, שהתקיימה בוילנה - לחבר הועד המרכזי של ציוני-ציון ברוסיה.~~בשנת 1904 נסע להשתלם בלימודים בברן שבשוייץ, אך נאסר על הגבול ע"י המשטרה הרוסית. לאחר ששוחרר, הוזמן לגרודנה להיות מזכיר הגליל הציוני, שבראשו עמד המורשה הגלילי בצלאל יפה.~~ב-1905 בא לקישינוב ופעל ביסוד תנועת ''צעיריציון" בדרום רוסיה ונבחר כנציגה לועידת ציוני רוסיה בהלסינגפורס. ב-1906 היה בין מנסחי הפלטפורמה של "צעירי-ציון" בקישינוב, ששימשה אחרי כן לעמוד התווך בבירור האידיאולוגי של "צעירי-ציון" ברוסיה כולה. בחזרו לווארשה התמסר לפעולה תרבותית וציונית בקרב הנוער בפולין.

בתרס"ז נבחר לציר הקונגרס הציוני השמיני בהאג מטעם ציוני קישינוב ומאז נבחר כמעט לכל הקונגרסים ואח"כ גם לועד הפועל הציוני. בקונגרס השמיני נפגש עם צירי "הפועל הצעיר" מארץ-ישראל יוסף אהרונוביץ ואליעזר שוחט ובמועצה המיוחדת של אנשי "הפועל הצעיר" וחברי "התחיה" ו"צעיר-ציון" ושני חברים מאמריקה - 15 איש ביחד - הונח היסוד בקשרי תנועת "צעירי-ציון" הפועל הצעיר. כשחזר מהקונגרס פרסם בעתון "דאס אידישע פאלק" הוילנאי, בטאון מרכז ציוני רוסיה, מאמר תכניתי על "הפועל הצעיר". לרגלי צאת גליון הראשון של "הפועל הצעיר" בדפוס באותה שנה, נאסר ע"י המשטרה הצבאית הרוסית וישב במבצר ורשה שבעה שבועות. לאחר ששוחרר, נסע בשנת תרס"ח, ללמוד רפואה באוניברסיטה האמריקנית בבירות. בימים ההם קמו ברוסיה תנועה לבכר את הלימוד בבירות ודרך הקולג'ים בבירות להכיר ולהתודע אל הנוער הערבי - שלמדו בקולג'. בדרכו לבירות התעכב מספר חדשים בקושטא. אז היו ימי אביב המהפכה של הטורקים הצעירים ושם נפגש תכופות עם ראשי הציונות, דוד וולפסון , מנחם אוסישקין, נקום סוקולוב, זאב ז'בוטינסקי, ויקטור יעקובסון ואחרים. אולם אחרי שבילה זמן קצר בקולג, האמריקני בבירות, נתבע ע"י "הפועל הצעיר" בארץ להפסיק את לימודיו ולהתמסר לעניני "הפועל הצעיר" כמזכירו וכמנהל עניניו ועלה לארץ בתרס"ח (1908).

בתרס"ט היה ממיסדי קלוב הפועלים ביפו והיה ראש הפעילים בו יחד עם א. ינאי (כיום איש נהלל). תוך התמכרות לעניני העבודה העברית והפועל העברי, הקדיש תשומת לב מיוחדת לעליתם וסידורם של התימנים במושבות, שעליתם התחדשה אחרי בקורו בתימן של שמואל יבנאלי. הקשר הזה עם עלית תימן נשמר כל הימים. משך שנים בעמדו בהנהלת "הפועל הצעיר" שימש גם כחבר מערכת כלי המבטא של התנועה בהוצאותיו השונות. בקונגרס ה-11 בוינה (תרע"ג) עלה בידי "הפועל הצעיר" ביזמתו לרכז סיעה של 26 צירים - אנשי ארץ ישראל מחברי "הפועל הצעיר", שנבחרו בארצות שונות בגולה ויחד עם צירי "צעירי-ציון", היוו סיעה מאוחדת בת 41 חבר. בימי הקונגרס הזה הופיע "הפועל הצעיר" בוינה. אחרי הקונגרס הזה, נסע לפעולה ארגונית לרוסיה, ביקר ב-39 ערים והידק את הקשרים בין "הפועל הצעיר" ו"צעירי ציון" שבגולה ובין חלוץ ההגשמה של צבור הפועלים בארץ.

במלחמת העולם הראשונה השתתף בארץ כנציג צבור הפועלים בהנהגת פעולות העזרה לישוב ועמד בראש פעולות עזרה שונות לצבור הפועלים יחד עם המנוח דוד בלוך-בלומנפלד.~~מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת תר"פ חידש את המאמצים להקמת התנועה העולמית "הפועל הצעיר - צעירי-ציון". כבא-כח "הפועל הצעיר" יחד עם ד"ר הוגו שמואל ברגמן, כבא-כח התנועה בארצות מערב אירופה ואליעזר קפלן כמנהיג צעירי-ציון ברוסיה הביא לידי התכנסות ועידת פראג הידועה, שבה הוקמה ה"התאחדות", שתפסה מקום ניכר ומשפיע במערכת הכוחות הפעילים בהסתדרות הציונית, בקונגרסים, בתנועת העבודה הציונית ובתהליכי הגשמת החלוציות ועליה מהגולה. באותה ועידת פראג קבעה ה"התאחדות" את היסודות הפרוגרמתיים שלה: חלוציות ועבודה בא"י וסוציאליזם עממי ונגשה לארגן ברוחם את "העליה השלישית" מראשיתה ואף עולה בידה להגשים חלק ניכר מתכניתה זו. השתתף בועידה הציונית העולמית הראשונה שהתכנסה אחרי מלחמת העולם הראשונה בלונדון וביחד עם ברל כצנלסון ודוד בלוך בלומנפלד עמד בה בראש משלחת פועלי א"י והיה מראשי המדברים בשמה. ~~בקונגרס הציוני ה-12 (1921) - הראשון לאחר מלחמת העולם הראשונה - עם הקמת האקזקוטיבה הציונית הנבחרת בנשיאותו של ד"ר חיים ויצמן, נבחר לחבר בה. בתור חבר האקזקוטיבה הציונית ושל הסוכנות היהודית עמד בראש מחלקת העבודה ואחרי כן בראש שתי מחלקות: העבודה והעליה. בתפקיד חבר האכזקוטיבה הציונית והסוכנות היהודית שימש במשך 7 שנים. מהפעולה הישובית והתרבותית הענפה, יש לציין את דבר היותו אחד היוזמים העיקריים להקמת אסיפת הנבחרים והועד הלאומי ליהודי א"י, אשר בו היה חבר קבוע בהנהלה משך שנים רבות. כמו כן היה ממיסדי בנק הפועלים וחבר בהנהלה הראשונה שלו. אחרי צאתו מאכזקוטיבה הציונית, היה חבר פעיל בנשיאות הקונגרסים ובנשיאות הועד הפועל הציוני. לאחר פטירתו של מ. אוסישקין (י"ב תשרי תש"ב) היה החבר המרכז בנשיאות הועד הפועל הציוני ועד היום הוא היושב ראש בפועל של הועד הפועל הציוני. כמו כן חבר הדירקטוריון של קרן היסוד. ממיסדי ההסתדרות העובדים הכללית, ובמשך כל השנים חבר הועד הפועל של ההסתדרות, חבר במועצת עירית תל-אביב. בספטמבר 1934 נכנס לעבודה פעילה בועד הפועל כמנהל מחלקה. באפריל 1945 נבחר כמזכיר הראשי של ההסתדרות.

ב-1948 כש"הבימה" חזרה מארצות הברית התחולל בה משבר חומרי ורוחני שהתיש את כוחותיה זהיה חשש שעל התיאטרון הלאומי הגדול בא הקץ. הוקמה ועדה צבורית בראשותו של שפרינצק והצליחו להצילה מפירוק. ב-ח' תמוז תש"ח (15.7.48) נבחר כחבר ויושב ראש מועצת המדינה הזמנית. לאחר הבחירות לאספה המכוננת נבחר ב-ט"ו בשבט תש"ט (14.2.49) כיושב ראש הכנסת הראשונה בישראל. בחדשים אפריל - אוקטובר 1949 בעת העדרו של נשיא המדינה ד"ר חיים ויצמן מן הארץ, שימש כנשיא המדינה בפועל. במשך שנות חייו בארץ היה בשליחויות שונות באירופה ובאמריקה והיה קשור קשר אינטימי עם הגלויות שברוב ארצות אירופה. השתתף וניהל עשרות ועידות וכינוסים ציוניים יהודיים, ובכל מקום היה הרוח החיה בהם. השתתף מפרי עטו בעתונים "אונזער לעבן" (ורשה), "הפועל-הצעיר", "דבר" ובעתוני אמריקה ואירופה. נאומיו נתפרסמו בכל כתבי העת בעולם היהודי. ממיסדי ומנהיגי מפא"י (מפלגת פועלי א"י), ובמשך כל השנים היה חבר המרכז וחבר המזכירות. חבר הנהלת האיחוד הציונית העולמית "התאחדות". ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית העולמית פועלי-ציון, (מאוחדים עם הברית צ.ס.) ומפלגת העבודה.

לשפרינצק כשרון מיוחד לקרב אנשים. ביחוד עולים חדשים ובן לעודד כוחות צעירים. רעיתו: חנה בת יצחק ונטיק (ז'וברק), מהגננות העבריות הראשונות ביפו, במקוה ישראל ובשנות הגירוש מיפו בעין-גנים, היתה חברה במרכז "הפועל הצעיר". צאצאיו: יאיר (ד"ר לחימיה, ברחובות), עמירם (חקלאי, איש הבריגדה, משרת בצבא ההגנה לישראל בדרגת רב-סרן),נעמי אשת דב פריש (מורה בהשכלתה וחברת קבוץ "הזורע"), דוד ז"ל (היה מראשוני הטייסים של הפלמ"ח בארץ, השתתף בקרבות אויר רבים בנגב, בפעולת נחשון, בגליל ובעיקר בטיסות לירושלים. יחד עם חברו מתי סוקניק המריאו בכ"ו אייר תש"ח (4.6.48) להדוף את סכנת הפלישה של השייטת המצרית, שהתקרבה לחופי תל-אביב, הם הצליחו לפגוע קשות באוניות האוייב, אך נפלו על משמרתם, אחרי שעשו מעשי גבורה מיוחד במינו בתולדות התעופה).








בית אמשלם בו התגורר יוסף שפרינצק. צילום של פיני בן-שחר משנות השישים.

רחוב שלוש 22 פינת רחוב אלרואי 3. בית אמשלם לאחר תהליך שימור. צילום: GSV 2015. 

ארבע שנים לעצמאות ישראל. הנשיא בפועל שפרינצק ורעייתו חנה ביום העצמאות 1952. צילום באדיבות המשפחה.