בתי אמזלק (אמזלג) בנווה צדק 
מאת הניה מליכסון


את המגרש עליו נבנו בתי משפחת אמזלק (אמזלג) בנווה צדק רכשו חיים אמזלק, בנו יוסף בן-ציון אמזלק, ואחיינו-חתנו בן ציון אמזלק. המוכר היה בשארה אסאג'יר הערבי-נוצרי. לפי מפת הסכם הרכישה מתאריך 26 במאי 1894, היה גודלו של המגרש שרכשו כ-6 דונם, והוא השתרע משני צידי מסילת הרכבת שחיברה בין יפו לירושלים. חלקו הצפוני היה בתחום נווה צדק, ואילו הדרומי בתחום שכונת וולהאלה. בחלק זה ניצבו בית הבאר והכרם של בעליו, בשארה אסאג'יר, המופיעים כבר במפת תיאודור זנדל (1879). חלקו של השטח נמכר בראשית המאה העשרים לגרמנים ושימש להקמת בית הקונסוליה הגרמנית. חלק נוסף מהמגרש נמכר לצורך הרחבת שטח בית החרושת ואגנר.

מעט על בני המשפחה שהיו מעורבים בעסקה: חיים ניסים אמזלק, נולד בגיברלטר, בשנת 1824. להוריו יוסף ורחל. אביו היה סוחר אמיד בן למשפחה מגורשי ספרד. בשנת 1830, בהיותו בן 6 עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. חיים אמזלק קיבל חינוך מסורתי אך גם השכלה כללית. הוא נשא לאשה את אסתר, בתו של נסים לוי מחברון. יחדיו הולידו את יוסף, אברהם, בוליסה (שנישאה לבן-ציון אמזלג בן אחיו שלמה שנפטר), רוזה כלב, וסולטנה.

בראשית דרכו העסקית עסק בבנקאות יחד עם יעקב ואלירו ושותפיו. אחר כך פנה לעסקי יבוא ויצוא. בסוף שנות החמישים עבר מירושלים ליפו, לבית בתוך חומות העיר סמוך לנמל. היה זה בית רחב מידות בן שלוש קומות שבראשו התנוסס דגל בריטניה, ומשם ניהל את עסקיו. במרוצת הזמן עזב חיים אמזלק את הבית שבתוך חומות העיר ועבר למתחם חצר אמזלק שבשכונת נווה שלום - מנשיה (בו התגורר אחיינו-חתנו בן-ציון אמזלק) והשתקע באחד מבתיו של בן-ציון. 

את פעילותו כיזם הרחיב מהשקעות בקנה-מידה קטן בקרקעות בירושלים ובסחר בינלאומי. הוא ייצא דגנים, פרי-הדר ותוצרת חקלאית אחרת מיפו לחוץ-לארץ וייבא ארצה מוצרים אנגליים. בשנת 1876 מונה לסגן-קונסול של בריטניה ביפו . המינוי כלל קשר סדיר עם אנשי השלטון המקומי ועם נציגים קונסולאריים אחרים. בשנותיו האחרונות נדחק חיים אמזלק לשולי עולם העסקים. הן בשל ריבוי חברות זרות בשוק המקומי, והן בשל השינויים והקדמה של המאה ה-20 אליהן לא השכיל להסתגל. אמזלק השקיע רבות בקידומם של בנו יוסף ושל אחייניו יוסף נבון ביי, ובן-ציון אמזלק, יורשיו העתידים. בשנים 1905-1906 פרש מתפקידיו הרבים מחמת זקנה. בשנת 1915 גורש למצרים, כמו אחרים מהישוב היהודי שהחזיקו בנתינות זרה. הוא נפטר באלכסנדריה ב-12 בפברואר 1916 ונקבר בבית-העלמין הישן בשאטבי.

בנו, יוסף בן ציון אמזלק נולד בשנת 1860 ביפו. גם יוסף, כאביו, זכה לחינוך מסורתי וכללי כאחד. בהיותו איש צעיר עבד כמתלמד אצל אביו בתחום הסחר הבינלאומי. לימים היה לאחד הסוחרים הנכבדים ביותר ביפו. בהיותו נתין בריטי נאמן סייע בהזדמנויות שונות לאביו, סגן הקונסול, בתפקידיו. למשל, בשנת 1882 ליווה משלחת חקר בריטית סיוריה בנגב ובמדבר סיני, ליווי שזכה להוקרה ממשלת בריטניה שזיכתה אותו לאות תודה בסיכת זהב. באותה שנה אף ליווה את יורש העצר הבריטי, הנסיך ג'ורג', בסיוריו ביפו ובמקווה ישראל. עשר שנים יותר מאוחר פעל להצלת מלחים רבים מספינה בריטית שטבעה ליד יפו, על כך קיבל מכתב תודה. יוסף נשא לאשה את אורו, בתו של יהודה אסיאו, ונולדו להם שבעה ילדים: אמאנדה, שמתה בגיל צעיר, מאיר חיים (הנרי), שרינה, ליאון, ג'נטיל (נעמי), שמעון מארק ואליהו. אחרי מות אשתו בשנת 1926 נשא יוסף אישה שנייה ממוצא תורכי. הסוחר האמיד יוסף אמזלג יצר קשרי מסחר עם ארצות שונות. בעיקר ביצוא פרי הדר. לאחר מות אביו ירש את תפקידו כסוכן הראשי של חברת הביטוח לויד'ס הלונדונית. יוסף בן ציון אמזלק נפטר בתל אביב בי"ז שבט תש"ד (11.2.1944) ונקבר בירושלים

אחיינו של חיים אמזלק, בן-ציון אמזלג, נולד בירושלים, בשנת תרכ"ה (1865), לשלמה ולבוליסה. בגיל 11 התייתם מאביו ודודו חיים אמזלג פרש עליו את חסותו. בן ציון קיבל חינוך מסורתי וכללי. כשהגיע לפרקו השיא לו חיים אמזלק את בתו לונה בוליסה. יחדיו הולידו את רבקה, אסתר, רחל, סלומון אדוארד, משה, ראובן, דן (רבנו), יעקב (ג'יימס), פאולין, סימון, וסמואל. הזוג התיישב ביפו. בן ציון עסק במסחר בבגדים. היה בין הראשונים שהקימו את ביתם בסביבת נווה שלום-מנשייה - מתחם חצר אמזלק שבקרבת חוף הים. הוא נפטר ביפו, ל' ניסן תרצ"ה, והובא לקבורה בירושלים.

על השטח שמצפון לתוואי מסילת הברזל (אז רחוב אברבנאל 2-4, כיום רחוב אמזלג), בנה יוסף אמזלק מתחם ובו בית מגורים, בית למשרתים ובית כנסת. בנוסף כלל המתחם, גנים ומזרקה. המתחם היה מוקף חומה עם שער ראשי ושער רחב מקושת ששימש ככניסה לרכב. הבתים נבנו בתחילה כבתים חד קומתיים ובהמשך (בשנות העשרים כנראה) נוספה לבית ברחוב אמזלג 20 (פינת רחוב שלוש 37) קומה שנייה עם מרפסת בולטת לרחוב שלוש בסגנון בתי האמידים ביפו (בתי ליוואן) , בשטח הנותר שבין המבנים לחפיר המסילה היה גן רחב ידיים, כנראה משני צידי מסילת הרכבת, כיום בנוי בחלק זה (רחוב שלוש 39) מבנה חדש יחסית.

חוקרת תולדות העיר שולה וידריך מספרת כי בניגוד לדעה הרווחת בדבר מגורי ש"י עגנון בבית אבולעפיה (רחוב רוקח 2 בנווה-צדק), התגורר ש"י עגנון בבתי אמזלק אשר מעל בקעת הרכבת בין השנים 1909-1911. עגנון העיד בעצמו על מגוריו אצל אמזלק במכתב מיום 22.2.1965 שכתב לד"ר ברוור: "ועתה אספר לך. אני דרתי בנוה-צדק בביתו של ה' אמזלק והיינו משיחים בלשון הקודש. הלוא אתה יודע מהיכן משפחת אמזלק באה...". עגנון גם העיד על כך בטקסט שפורסם בעיתון הארץ (15 באוקטובר 1997).

בספרו בין חולות וכחול שמיים שכתב אהוד בן עזר מפי נחום גוטמן, מתאר האחרון את חדרו של עגנון ומציין שביקר בו לא מזמן וראה את הבית סמוך לגשר הרכבת ושהוא עדיין נשאר כפי שזכר עם החצר המרוצפת ועץ האקליפטוס. בבית אבולעפיה אין חצר מרוצפת ואין עץ אקליפטוס. וכך מתאים תיאור בית אמזלק מספורי עגנון תמול שלשום וגבעת החול לתיאור חדרו של חמדת מעל בקעת הרכבת.

החוקרת שולה וידריך גם מצאה מכתב המצביע על כך שבינואר 1922 הושכרו הבית ושטח החניה  לקבוצת עזרה מדיצינית (לימים בית החולים הדסה). במהלך השנים ידע הבית שינויים רבים, והתגוררו בו מספר משפחות. אך מצב הבית הלך והתדרדר, ואף עבר פגיעה של ממש כאשר בשנת 1943 פגעה מכונית אשפה בקורה שתמכה בארקר והוא נהרס. מכתב שהוצא על ידי העיריה הכריז על הבית כמסוכן והוחלט להרוס את ה'גזוזטראות' הפונות לרחוב שלוש ולסגור את היציאות מהן על ידי מעקות (תיק 11314877) הבית תוקן על חשבון העיריה, אך מצבו הכללי הלך והתדרדר כפי שמעידה תכתובת בין רחל אמזלק והעיריה, המתלוננת על כך שנפערו סדקים בבית ומצבו בכי רע. מצבו של הבית התדרדר עוד יותר כתוצאה מנפילת פצצה מהפצצה מצרית ברחוב שלוש ביולי 1948. פגיעה נוספת בבניין ארעה כתוצאה מפגיעת ממשאית בנובמבר 1963. דיירי הבניין המשיכו להתלונן בפני העיריה על מצבו של הבניין תוך שהם מטילים את האחריות על בעלת הבית גב' מזל אמזלק, שלא התגוררה במקום. לפי אילן היוחסין משפחת אמזלאג. 1816-1918, המופיע בספרם של רות קרק ויוסף גלס, יזמים ספרדיים בארץ ישראל, מזל היתה נכדתו של רפאל בן חיים אמזלק). רחל אמזלק התדיינה עם העיריה על התיקונים השונים בבית שהפך למבנה מסוכן. לאחר עזיבת אחרון הדיירים בשנת 1968 נאטם הבית. צילומים של חוני המעגל משנת 1977 מראים בית ריק מיושביו. המבנה נהרס כנראה בתחילת שנות השמונים. ב-21 לאוקטובר 1987 אושרה תכניתו של אדריכל אילן פיבקו לבניין מגורים בן 3 קומות (גוש 6929 חלקה 163). חודשיים אחר כך, ב-15 בדצמבר 1987 הוגשה בקשה על ידי אדריכל נחום לחמן להריסת צריף שהיה בחלק מהמתחם (גוש 6929 חלקה 164) ובניית בניין מגורים בן שלוש קומות שיכלול 10 יחידות דיור. הבניינים החדשים העומד בפינת אמזלג 20 ושלוש 37, ו-39, נבנו בשנת 1990. המבנה באמזלג 22 נשאר כל השנים כבית חד קומתי. בימים אלה (2017) עובר תהליך של שימור ותוספת בניה. 


תודה לשולה וידריך ולאדריכל שמואל גילר



יוסף בן-ציון אמזלג (1860-1944). מסע ההלווייה יצא מביתו אל ירושלים.










חפיר הרכבת, בתי אמזלק וגשר שלוש. צולם בשנת 1917 מבית הקונסוליה הגרמנית בדרך שכם. 

בתי אמזלק ברחוב אברבנל (לימים רחוב אמזלג) במבט מחצר המתחם. צילום משנת 1924.

מפה משנת 1924 לערך. בתי אמזלק בפינה הדרומית-מזרחית של שכונת נווה צדק. בין רחוב אברבנל ותוואי הרכבת.

שער בתי אמזלק. צילום: מיכה ברעם, 1967. 

בתי אמזלק נטושים ומתפוררים. צילום חוני המעגל, 1977.

החצר הפנימית והמדרגות לקומה השניה. צילום חוני המעגל, 1977. 

החצר האחורית של בתי המתחם (אמזלג 20, 20א, 22). צילום: שרית דאנציגר, 1990.