מלון בלה ויסטה ובתי פיינגולד
מאת: אדריכל שמואל גילר



שכונת יפה נוף נודעה בזכות מלון הפאר שנבנה בה. בשנת 1904 הקים היזם שלמה פיינגולד על חוף הים את מלון בלה ויסטה, ובסמוך לו בנה בתים להשכרה, שנודעו כבתי פיינגולד. המלון והבתים היו המפוארים בארץ, והוכנסו בהם  מיטב שכלולי הזמן. המלון כלל טרקלין מפואר, אולם למשחקי ביליארד, בית מרחץ לרפואה הידרותראפית, מרחצאות מים חמים, מרחץ תורכי, מרחץ רוסי, מרחץ בשמים, ומקלחות קרות וחמות. בערבי הקיץ נערכו בו קונצרטים ביציע שפנה לים. לצד המלון הייתה תחנת רחצה עם בית קפה, ועם "חוף נחמד, מראה ציורי של העיר הישנה". 

שלמה פיינגולד הטביע את חותמו על היישוב בארץ כיזם שהקים מפעלים, רכש נכסים רבים, הקים מבני מגורים ומסחר, ופעל גם כעיתונאי ומו"ל. הוא נשא אישה נוצריה, והיה מקורב לכת שהאמינה כי הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים, ולכן היו שחשדו שהוא מומר. פיינגולד היה יליד רוסיה, שהוסמך לרבנות, נסע לאנגליה ועבד בבית הדפוס של הכת. הוא נשא לאישה את אליזבט קולוויל, יתומה נוצריה, ששימשה בת לוויה לגבירה העשירה אליס פלמר. פלמר נקשרה לפיינגולד, והפקידה בידיו את האחריות על נכסיה ועל רכושה. בשנת 1895 הגיעו השלושה לירושלים, והוא החל לרכוש נכסים רבים בכספה של פלמר. השמועה על עושרו המופלג, הביאה לפתחו מקבצי נדבות, אף שנפוצו שמועות על נטיותיו המיסיונריות. במחצית השנייה של שנות התשעים, הקים פיינגולד מבנה מפואר בן שלוש קומות מול מגרש הרוסים בירושלים. הבניין שנודע לימים כ'בית פיינגולד', כלל עסקים ומשרדים, ואת בית הדפוס 'המצפה'. הוא שימש כמרכז העסקים של העיר במשך שנים רבות, ופיינגולד פתח בו את בית הראינוע הראשון בארץ. לתקופה קצרה הוא חבר לאיתמר בן אב"י בהוצאה לאור של עיתון הצבי, אך הקשר הסתיים במריבה, ופיינגולד הוציא לאור את עיתונו 'האמת'. מוחו הפורה הגה את הרעיון לחפירת תעלה בין הים התיכון לים המלח, ולהתקנת מערכת חשמל הידרו אלקטרית בירושלים.
    
בשנת 1904 רכש פיינגולד קרקע ביפו, שעליה הקים את מלונו בלה ויסטה ואת בתי פיינגולד. ניהול המקום הופקד בידי אחיו אייזיק, והוא המשיך להרחיב את עסקיו. לאחר מלה"ע ה-1, רכש מגרשים רבים בתל אביב. בפינת הרחובות לילינבלום ונחלת בנימין בנה את ביתו המפואר, שתוכנן כארמון צריחים בידי האדריכל יצחק שוורץ. במגרש הסמוך הוקם בית הדואר והטלגרף המפואר עם מגדל השעון. פעילותו הרבה בעסקי נדל"ן, האדירה את שמו כיזם בעל מעוף ותעוזה. בשנת 1925 הקים בעפולה את המרכז המסחרי והתרבותי הגדול, העומד במרכזה עד היום. הוא בנה בטבריה את מלון 'אלישבע', על שם אשתו שנפטרה, שנחשב למפואר שבמלונות המזרח. במלון היו 100 חדרים, אולם נשפים מפואר ואולם קולנוע ותיאטרון, עם תאי קטיפה אדומה. הושקעו בו מיטב החומרים והאביזרים, ופיינגולד היה לגביר העיר, ושוטט בה בכרכרה רתומה לארבעה סוסים. בחנוכת המלון השתתפו הנציב העליון ושועי הארץ, והיא נחגגה ברוב הדר. פזרנותו וגיוס הלוואות שלא יכול היה להחזירן, הביאו לנפילתו. בשנת 1931 הוכרזו פיינגולד והגב' פלמר כפושטי רגל, ורכושם הוצע במכירה פומבית. הוא נפטר בשנת 1935 ונקבר בטבריה. אשתו השנייה יהודית, התפרנסה בדוחק מדוכן למכירת משקאות בבניין המפואר שבנה בעלה.

מלון בלה ויסטה (יפה נוף בשפה האיטלקית) נוהל בידי משפחת פיינגולד עד לשנת 1908. בפברואר אותה שנה, הוחכר המלון לירחמיאל אמדורסקי, בעל מלון 'צנטרל' בירושלים, שניהל את המלון. הייתה זו "תחנת רחיצה ייחודית בארץ ישראל, עומד על שפת הים בתוך גן גדול, ולו מצעים לרוח הים. מקום אוסף האינטליגנציה של העיר והמושבות". אמדורסקי התפאר בחדרי המלון "שרוזנים ושרים בני ברית, ושאינם בני ברית, מתאכסנים בהם ומביעים תהילתם בספרי התעודה". במרס 1909 גדשו אלפי יהודים את חצר המלון, בקבלת פנים לחיים נחמן ביאליק שהגיע לראשונה לארץ. אמדורסקי הקים במלון את אולם הראינוע הראשון ביפו, בו התקיימו גם קונצרטים. בשנת 1912 הוחכר המלון למשפחת ליפשיץ, שניהלה אותו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה הופקע המלון בידי התורכים, ושימש מקום מעצר לבעלי נתינות זרה, לפני גירושם מהארץ. עם סיום המלחמה, הושכר המלון לאדריכל אלכסנדר לוי, בונה ארמונות תל אביב. לוי הקים במקום את חברת הבנייה 'קדם', שתכננה ובנתה עשרות בתי פאר בתל אביב. בין עבודותיו הידועות – בית הפגודה ובית אוסישקין. במאורעות תרפ"א, ב-1 במאי 1921, שימש המלון כמחסה ליהודי נווה שלום  שנמלטו מבתיהם, ומרכז פעילותה של קבוצת ההגנה 'קדם', ומכאן הם יצאו לפעילות צבאית ופעולות תגמול. לאחר המאורעות, עזב אדריכל לוי את המקום והעביר את משרדו לתל אביב. לוי, שהטביע את חותמו על עשרות מבנים בעיר, עזב את הארץ בשנת 1927, עקב מחלוקות וקשיים כלכליים, חזר לברלין ונספה באושוויץ. יהודים שנמלטו מיפו לאחר המאורעות, מצאו משכן בבתי פיינגולדוהמלון. הם חולקו לחדרים שבהם התגוררו כ-150 דיירים. עם השנים מצב המלון והבתים הלך והדרדר. במאמר שפורסם לאחר התמוטטות אגפו המערבי בסערה, סופר כי התגוררו בו "חלאת המין האנושי...המאוכזבים, שאיש לא שעה אליהם... האומללים ומוכי הגורל".
    
בשנת 1931 פשט פיינגולד רגל, והמלון ובתי פיינגולד הוצאו למכירה פומבית. בספטמבר 1933, רכשו את הנכס הצורף הירושלמי ראובן קאשי ואחיו. הם שיפצו את בתי פיינגולדלמגורי משפחות, ולהשכרת חדרים. המלון פעל זמן קצר, אך בחורף 1935 התמוטט אגף המרפסות המערבי בסערה, ובמאורעות 1936 הועלה המקום באש, וגג המלון נשרף.  קאשי ובני משפחתו חזרו להתגורר בבתי פיינגולד, והוא השכיר את 11 החנויות, ו-29 החדרים שהיום בהם. אולם הקולנוע הושכר לבית יציקה, ואילו המלון השרוף נותר הרוס.
    
במהלך כיבוש יפו בידי לוחמי האצ"ל, הם פרצו את דרכם בנתיב שהסתיים במלון בלה ויסטה,  עמדתם המערבית. לאחר המלחמה נותר המלון ללא גג, בלב שכונת מנשיה ההרוסה. השרידים ניצבו עד שנת 1959, כשהאזור נהרס לחלוטין. מלון הפאר נקבר תחת ההריסות ששימשו מצע לפארק צ'רלס קלור לחוף תל אביב.

עוד על בלה ויסטה ועל החיים היהודים בנווה שלום יפו בכתבתה של דליה קרפל הבית במנטה ריי פינת בננה ביץ'  (הארץ 2-02-2012).


מבט ממרפסת המלון אל גבעת יפו, 1920
מתון הארכיון הציוני המרכזי.

שוטר במנשייה מצולם על רקע בלה ויסטה, אחרי שאגף המרפסות הקדמי התמוטט. 1936. זיהוי: אדריכל אור אלכסנדרוביץ'.

הודעת ברכה למנהל לייבוביץ לרגל הולדת בנו. 
עיתון דואר היום. 1922

דר' יעקב ברנשטיין כהן מקבל חולים במלון בלה ויסטה של אמדורסקי.  מודעה בעתון הצבי, 1909.





 מלון בלה ויסטה ובתי פיינגולד בתחילת שנות השלושים.

מלון בלה ויסטה על שפת הים במנשייה, ובצמוד לו בתי פיינגולד, 10.11.1933.
קטע מצילום אוויר מאוסף מטסון, ספריית הקונגרס.

מלון בלה ויסטה בציור של נחום גוטמן. 

יוסף קאשי (משמאל) בבית המלאכה שלו לצורפות, בבתי פיינגולד

ראובן קאשי על הריסות מלון בלה ויסטה. 


מלון בלה ויסטה כיעד תיירותי נחשק בתחילת המאה העשרים. 
פרסום על גבי גלויה.

החזית המערבית של המלון בגילגולו כבית קדם.

עובדי חברת הבנייה קדם בחצר הפנימית של בית המלון.

גרם מדרגות היורד אל החצר הפנימית.

הקיר הדרומי של המתחם, 1920
מתון הארכיון הציוני המרכזי.