בתי נבולסי
מאת דני רכט


עם התפתחות העיר צפונה נמתח רחוב חדש ממפגש רחוב בוסטרוס ודרך שכם (ולימים, גם שדרות ירושלים) לכיוון צפון. על המפות הבריטיות הוא מסומן כרחוב התחנה. הערבים קראו לו דרך מנשייה, ובפי היהודים הוא נקרא רחוב נווה שלום. לימים נקראה הדרך רחוב המרד, שם המעיד על מעורבותו של האצ"ל בקרב על חלקיה הצפונים של יפו. בפינת רחוב המרד פעלה חנות הכלבו של מורומס. בפינה הנגדית (בתים 2,4,6) בנתה משפחת נבולסי שלושה בתים למטרות השכרה ובהם דירות מעל קומת קרקע עם חזית מסחרית. בתחילת המאה הקודמת היה אזור זה ורחוב אבו ח'דרה הסמוך (שכונת  אל-מחטה) המוביל אל תחנת הרכבת יפו, מבוקש על משפחות יהודיות.  

עיריית יפו כיבדה את המשפחה בקריאת רחוב על שמה בשכונת אירשיד, בקרבת בתי נבולסי. רחוב נבולסי הוא היחיד אשר שרד מתוואי רחובות שכונת אירשיד והוא נקרא כיום רחוב אליזבת ברגנר. העובדה שסעיד נבולסי התעשר בזכות דייריו היהודים לא מנעה ממנו להתנגד ל"חשמל היהודי של רוטנברג". בהצבעה שהתקיימה ב-12 בנובמבר 1923 החליטה מועצת עיריית יפו, ברוב של 11 כנגד 1, לאשר את ההסכם עם פנחס רוטנברג. המתנגד היה היחיד היה ראש המשפחה סעיד נבולסי, כפי שמסופר בערך על השנאי ברחוב יפת וגן השניים.

בית נבולסי שבפינת דרך שכם (אח"כ רחוב מוסתקים ולימים רחוב אילת) היה במשך שנים מרכז לפעילות ציונית. בשנת 1890 פתח זאב טיומקין, בדירה בקומה השניה בבית נבולסי, את משרדי הוועד הפועל של חובבי ציון. חדר אחד מהדירה הוקצה לשימוש ספריית שער ציון, שנחנכה בתאריך 17 בפברואר 1891 ונקראה שער ציון על שמה של לשכת בני ברית ביפו שיזמה את הקמתה, בשיתוף הוועד הפועל של חובבי ציון ובתמיכת אגודת בני משה. הספריה פעלה בבית נבולסי עד לשנת 1908, אז נדדה למעונה הבא - בית האוטונומיה הרוסית שבגבול שכונת נווה שלום. עד היום נקראת הספריה המרכזית של תל אביב (הפועלת משנת 1977 בבית אריאלה) שער ציון. הדמות המזוהה ביותר עם הספריה בעידן בית נבולסי היתה דמותו של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'  (אז"ר), סופר, מנהיג פועלים ואיש ציבור. על שמו נקראה שכונת הפועלים אז"ר בצפון העיר עוד בחייו. 

בבית נבולסי גם פעל מועדון ישורון, אשר נרשם בהסטוריה העירונית בשל אותה אסיפה של יהודי יפו שהתקיימה בו בחודש יולי 1906, בה הציג עקיבא אריה וייס בפני משתתפי האסיפה את תכניתו להקמת עיר גנים עברית שתיבנה בסטנדרטים אירופיים. הצעתו התקבלה ובסופו של אותו יום ארוך הוקמה אגודת בוני בתים (אח"כ שונה השם לאחוזת בית) כשוייס מונה לעמוד בראש ועד האגודה הזמני, אשר מנה גם את דב ברגר, יצחק חיותמן, דוד סמילנסקי ויחזקאל סוכובולסקי-דנין. בספר סביב כיכר השעון מאת יעקב ינון (בהוצאת יד בן צבי, ירושלים 2001) מוקדש פרק שלם לבית נבולסי ולפעילות הציונית שהתקיימה בו

לאחר קום המדינה, פעל באחד מבתי נבולסי (המרד 6) בית קולנוע אביב. הקולנוע השכונתי נסגר בשנת 1974. בתי נבולסי עמדו נטושים במשך שנים עד שנהרסו בשנת 1983 או 1984 לטובת הרחבת חלקו הדרומי של תוואי רחוב המרד וסלילת אוטוסטרדה (לימים רחוב קויפמן) המחברת את כביש הטיילת (רציף הרברט סמואל) אל שדרות ירושלים.





גלוייה בהוצאת האחים אליהו, יפו. שלושת בתי נבולסי בולטים בחלקה הימני של הגלויה.
 
מבט משדרות ירושלים לכיוון צפון. בית נבולסי בו פעל מועדון ישורון, ניצב במרכז התמונה.צילום: יעקב רוזנר, 1949.

רחוב המרד במבט לכיוון דרום. בו נראית שורת בתי נבולסי. בבית הקרוב (המרד 6) פעל  קולנוע אביב. צילום: יעקב רוזנר, 1949.