שכונת הבולגרים באדמת סלמה
מאת דני רכט



בסוף שנת 1947 החלה עליה המונית מבולגריה. במהלך 17 חודשים, מחודש דצמבר באותה השנה ועד חודש מאי 1949, עלו לארץ כארבעים אלף יהודים יוצאי בולגריה. חלק ניכר מהם התיישב ביפו שסופחה לתל-אביב. הבולגרים היו הקבוצה הגדולה בעיר שהתאכלסה במהירות בעולים חדשים, ויפו כונתה לעיתים 'סופיה הקטנה'. שנה קודם, בחודש אוקטובר 1947, נחנכה מעבר לירקון שכונת תל ברוך על ידי עולים ותיקים שהגיעו לארץ מבולגריה עוד קודם. יפו בדרום ותל ברוך בצפון מזוהות עם העליה מבולגריה, אך במהלך מלחמת העצמאות הוקמה בשטח שסופח לעיר שכונה נוספת, פחות מוכרת, של יוצאי בולגריה.

בשטח שממזרח שכונת עזרא היו נטועים פרדסים ומטעים חקלאים של תושבי הכפר סלמה. מהפרדסים הצמודים לבתי התושבים ניתכה לעיתים אש פורעים, מה שהביא לחישוף שטח הפרדסים שהיה סמוכים לשכונה. בחודש ינואר 1948 נכבש הכפר סלמה, ושטחיו החקלאיים ננטשו. בלב שטח זה, דרומית לשכונה העברית בית יעקב, התיישבו החל מחודש מאי 1948 עולים מבולגריה. בדו"ח שכונות הספר של תל-אביב משנת 1949 (ופורסם בידיעות עיריית תל-אביב) תיאר המפקח העירוני חיים אלפרין את המקום: "48 בית, כ-400 נפש. השכונה סמוכה לשכונת עזרא, הוקמה על קרקע נטוש, בלא רשיונות. מים מביאים ממרחק של חצי קילומטר בערך. שירותים אין, חשמל אין. את האשפה אין אוספים".

באמצע שנת 1949 החלו להתפרסם ידיעות בעתונות שבישרו על כוונת השלטונות להרוס שכונות צריפים שהוקמו במהלך מלחמת העצמאות ללא רשיון. בתגובה הודיע משרד ראש הממשלה כי "מי שיקים מעכשיו צריף ללא רשות - הצריף יהרס. וכל פעולה כזאת תמנע בכוח העיריות, המועצות והממשלה - באשר היא מחבלת בשיכון ובפיתוח המתוכנן ובמשטר החוקי במדינה". עוד נמסר כי "כל פלישה נוספת לא תורשה ולא תיסבל וצריפים שיוקמו מעכשיו בלא רשות - יהרסו מיד. בקשר לשכונת הבולגרים ושכונות אחרות שהוקמו בעיר במהלך המלחמה, פנה מזכיר הממשלה זאב שרף אל ראש העיריה רוקח בכתב: "יש לפתור שאלת השכונות הללו על ידי הקצאת שטח המתאים לפי התכנית הקבועה. העברתם תבוצע מתוך הסדר הדדי ושום צריף לא יהרס ולא יוסר - עד שהעברתם המסודרת תוצא אל הפועל".

למרות מדיניות זאת, נמנעה העיריה מלנקוט כל פעולה ליישובם מחדש של תושבי שכונת הבולגרים. לפי תכנית הורביץ משנת 1954 (תכנית עירונית לשיקום שטחים ומשכנות עוני), נכללה שכונת הבולגרים בשטחים שהוגדרו: "משכנות עוני אחרים להריסה, פרט לחלקים טובים". בתאריך 19 בנובמבר 1958 התתקיימה חגיגת העשור לשכונה של שכונת הבולגרים ופתיחת הכביש החדש לשכונה. החגיגות אורגנו על ידי ארגון לעזרה הדדית של תושבי שכונת הבולגרים בתל אביב והאגודה למען תל אביב יפו. ראש העיריה חיים לבנון (ציונים כלליים) וסגנו, אברהם שכטרמן (חרות) הגיעו לגזור את הסרט. למרות החגיגה נותר הכביש (לימים רחוב שתולים) לא סלול בחלקו ומדי חורף היה מתמלא בבוץ, מה שלא איפשר גישה לבתי התושבים.

בבחירות בשנת 1959 הצליח מחנה הפועלים להקים קואליציה ולזכות בראשות העיריה, בפעם הראשונה לאחר 32 שנות שלטון "אזרחי". גם שלוחי מפא"י אהבו לגזור סרטים. בתאריך 31 ביולי 1961 הגיע למקום אליעזר שכטר - סגן ראש העיריה מטעם מפא"י שהנהיג קודם את מועצת הפועלים תל-אביב יפו. בטקס חנוכת הכביש אמר שכטר (לימים, נקראה שכונת נווה אליעזר על שמו): "אין אנו עורכים טקסי אבן פינה, אלא מרחיבים צומות כבישים, נוטעים גנים ופותחים מגרשי משחקים לילדים, כפי שהבטחנו…".

הבטחת הממשלה מ-1949 (כי "מי שיקים מעכשיו צריף ללא רשות - הצריף יהרס. וכל פעולה כזאת תמנע בכוח העיריות, המועצות והממשלה...") לא קויימה. בשטח הצמוד לשכונה ממזרח (ועל שטח גדול פי כמה) התפתחה שכונת הארגזים. שתי השכונות, כמו גם שכונות אחרות בחלק זה של העיר, הפכו סמל לפלישות לקרקע ציבורית, לבנייה לא חוקית, ול"הזזת גדרות". בעשורים האחרונים מסמן רחוב שתולים קו גבול. השטח ממערב לו נחשב לחלק משכונת עזרא המורחבת, בעוד השטח ממזרח לו מוגדר כחלק משכונת הארגזים.







השכונות מדרום לשכונת התקווה מסומנות ע"ג תצלום אוויר משנת 1956. 

בית ברחוב שתולים, 2001. 

בתאריך 19 בנובמבר 1958 התתקיימה חגיגת העשור לשכונה של שכונת הבולגרים ופתיחת הכביש החדש לשכונה.