בית פולישוק (מלון  Poli House)
מאת הניה מליכסון 


עם צאתו לדרך של פרוייקט שימור בית פולישוק, החליטו היזמים כי מלון הבוטיק שיאכלס את הבית יקרא  "סר בנג'מין". הם לא ממש הוטרדו מי הוא באמת אותו "בנימין" שעל שמו נקרא המלון. בהצמידם לשם המלון את התואר "סר" ברור שהם כיוונו גבוה, לאסוציאציה המתבקשת, הברון סר בנימין (בנג'מין) דה רוטשילד, אם כי העובדות לא ממש תואמות את המיתוג.  שם הרחוב שבתחילתו ניצב בית פולישוק הוא סוגיה מעניינת ושנויה במחלוקת: מייסדי שכונת נחלת בנימין החליטו שאותו "בנימין" שעל שמו נקראה יהיה מי שיסייע למימון הקמתה. אם הקרן הקיימת לישראל תסייע, הרחוב יקרא של שם בנימין זאב הרצל. אם הברון בנימין דה רוטשילד יסייע, תיקרא השכונה על שמו. אולי מסיבה זאת הוחלט בסופו של דבר לוותר על השם הנוצץ ולקרוא למלון הבוטיק "פולי". קיצור של פולישוק.


על הבית
בית פולישוק המוכר  בקרן הרחובות נחלת בנימין 1 ואלנבי 62 הינו למעשה ביתם השני של יהודה ודבורה פולישוק על המגרש הזה. ביתם הראשון במקום, נבנה בשנת 1922 בסגנון אקלקטי והיה בן שתי קומות (קומת מגורים מעל קומת מסחר) שבנה עבורם האדריכל יהושע. צ. טבצ'ניק. האדריכל ציין בזיכרונותיו (כ"ה כסלו תרפ"ג 1923)  שבנה, בין יתר בנייניו, בניין לפולישוק ב"רחוב הגדול" הוא רחוב אלנבי. בשנת 1934 החליט פולישוק להרוס את הבית הקטן, לנצל את מיקומו של המגרש (שהפך בינתיים לאחד מהמקומות המרכזים בעיר)  ולבנות עליו בניין משרדים עם קומת מסחר. בית פולישוק החדש בתכנונם של האדריכל שלמה ליאסקובסקי והמהנדס יעקב אורנשטיין, נבנה בסגנון הבינלאומי ונחנך בשנת 1937.

המהנדס יעקב אורנשטיין (1953-1886 ) נולד בוינה וסיים לימודי הנדסה בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה. בעת מלחמת העולם הראשונה שירת כמהנדס בצבא האוסטרי. לאחר המלחמה תכנן מבני ציבור בוינה עד לעלייתו לארץ ב-1920. היה נשוי למרגלית אופנהיימר, רקדנית ידועה ומורה לבאלט.  בין השנים 1920-1924 היה אורנשטיין המהנדס הראשי של סולל בונה. בשנת 1924 פתח משרד עצמאי ותכנן מבנים בסגנון האקלקטי עד 1930 לערך. באמצע שנות השלושים הצטרף למשרדו שלמה ליאסקובסקי. השותפות ארכה כ-4 שנים (עד 1938), אז היגר ליאסקובסקי לדרום אמריקה. אורנשטיין כיהן כסגן נשיא בני ברית וכנשיא אגודת עולי אוסטריה

אדריכל שלמה ליאסקובסקי (2001 -1903 כנראה) נולד בציריך. הוא למד הנדסה בטכניון של וינטרטור בשויץ אך לא סיים את לימודיו. התמחה בבריסל ובפריז ושב לציריך שם החל לבצע עבודות פרטיות. בשנת 1929 זכה בפרס ראשון לתכנון בית הכנסת בציריך. אך הבנייה נעצרה בעקבות עליית הימין בגרמניה. ב-1933 ביקר בארץ והחליט להישאר בה לאחר הצעת השותפות של אורנשטיין.  אך בהמשך, בעידודה של משפחת אשתו (משפ' מירלמן) היגר ליאסקובסקי עם אשתו, ושני בניו לארגנטינה. בחמש שנות שהותו בישראל תכנן האדריכל שלמה ליאסקובסקי, יחד עם שותפו המהנדס יעקב אורנשטיין, בעיקר מבנים מסחריים ומבנים מעורבים. בנייניו מצביעים על חיפוש מתמיד אחר פתרונות עיצוביים, ובית פולישוק הינו דוגמא יחודית לחיפוש זה.

איכותו האדריכלית של המבנה נובעת בעיקר מתפקידו כנקודת ציון המסמנת את כיכר מגן דוד ששמה ניתן לה מכיוון שממנה יוצאים ששה רחובות שהם כמספר צלעותיו של מגן דוד: רחוב אלנבי (נחשב כשני רחובות מכיוון שהוא יוצא לשני כיוונים שונים מהכיכר), רחוב שינקין, רחוב המלך גו'רג', אלנבי, רחוב הכרמל (שוק הכרמל), ומדרחוב נחלת בנימין. הבתים הפינתיים בכיכר בנויים באדריכלות הסגנון הבינלאומי, מה שהופך את הכיכר, אחת הראשונות בתל אביב, לנקודת ציון עירונית חשובה ומובחנת. בית פולישוק בנוי בצורת האות 'V' והוא מתייחס לרחוב אלנבי ורחוב נחלת בנימין בצורה שווה. צורתו זו והחלונות העגולים האופיניים לסגנון הבינלאומי בשתי חזיתותיו נתנה לו הכינוי "בית האוניה" (אם כי כינוי זה ניתן לעוד כמה בתים בעיר). 

בבית פולישוק באים לידי ביטוי כמה מעיקרי סגנון הבניה הבינלאומי שאפיין את הבניה בעיר בשנות השלושים והארבעים , ואף זיכו אותה בתואר "עיר לבנה". הבניין פונקציונלי וחף מקישוטים שאינם הכרחיים, והוא מתאים לחלוטין לייעודו. מסת המבנה (צורתו הנפחית) מורכבת למדיי, בשונה מהקופסאות של הסגנון האקלקטי שחזיתן המקושטת הייתה העיקר, כאן, עיצוב הפינה והקומפוזיציה הסימטרית בהשפעת האדריכל אריך מנדלסון מאפשרת להסתובב סביבו לראות וליהנות מכל חזיתותיו. קיימת של הדגשה של הקווים האופקיים בבניין, במיוחד על ידי שימוש בחלונות סרט אופקיים הנמשכים מקצה אחד של הבניין ועד הקצה השני. רק בחזית הפינתית נחתך רצף החלונות על ידי שני קרניזים אופקיים ה"תומכים" את פרגולת הבטון הרחבה שעל הגג. הצללה מובנת היתה אחת מהדרישות העיקריות בסגנון הבינלאומי,  הצללה בעזרת פרגולת בטון נמצאת בבניינים נוספים. למשל בית גוטנגולד (באלנבי 51 פינת רחוב שינקין 2) הצופה על בית פולישוק ממזרח (תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' בשנת 1938).  חזיתו המעוגלת של בית גוטנגולד בקשת כמעט זהה במידות לזו של בית פולישוק יוצרת  דיאלוג בין שני המבנים.

קומת החנויות בפינה המעוגלת עשויה כולה זכוכית. שקיפות שיוצרת אשליה של ריחוף וניתוק המסות הכבדות ממפלס הרחוב. תחושת הריחוף מועצמת בעזרת הפרגולה המרחפת מעבר לקו הבניין בקומת הגג. בניגוד למבנים אחרים בעיר, שחופו רובם ככולם בטיח חלק, מבנה זה חופה בחזיתות הראשיות באריחי בטון לבנים במידות של 30 על 30 ס"מ.

במשך השנים שימש הבניין אכסניה למשרדים ועסקים שונים. אחד מהעסקים שהפך לאייקון תל אביבי היתה החנות הגדולה לנעלי ילדים "פיל". החנות עוצבה על ידי האדריכל המוכשר היינץ פנחל וחלשה על שתי קומות.  רק אזכור שמה מעלה פרץ נוסטלגיה בלתי נשלט מצד תל אביבים שגדלו בעיר בשנות החמישים והשישים, אך מסתבר שהחנות הזו היוותה מוקד לעליה לרגל גם מישובים מרוחקים  ושמעה יצא למרחוק. סיסי בודק מספרת: "זה היה אחד היה הבניינים הראשונים שצדו את עיניי כשעלינו ארצה. ובאיראן, ארץ מוצאי, נעלי פיל היו שם דבר..."

לילדים, הביקור בנעלי פיל היו חג מיוחד, לא רק בשל הנעליים (את אלה הרי קנו להם ממילא), אלא משום שהיו יוצאים משם עם מתנה, בלון או יו-יו. להורים סיפקה החנות נעליים לכל תכלית. נעלים גבוהות חומות לבן או לבת שייתרונן הגדול שהיו "מחזיקות טוב את הרגל" אם לצטט את אבי, אבל גם החזיקו מעמד שנים והיה אפשר להעבירן מילד לילד, בלי קשר למינו, בן או בת. נעליים אלה בשנות הצנע של המדינה היו מצרך מבוקש ונעלי פיל סיפקו את הסחורה תרתי משמע. היו גם נעליים גבוהות למחצה, "נעלי ¾ " קראו להן. רותי חצרוני מספרת שלה קנו כאלה בצבע אדום "שהיו כביכול יותר חגיגיות. "זאת הייתה הפשרה כי "נעלי סירה פשוט לא באו בחשבון...".  ואני?, רק בגיל 8  זכיתי שיקנו לי נעלים לכה בובתיות.

שימור והפיכת בית פולישוק למלון בוטיק
בשנת 2011 אישרה עירית תל אביב את הפיכת בנין המסחר והמשרדים הגדול לבית מלון. אדריכלות ושימור: משרד ניצה סמוק אדריכלים. והמעצב שנבחר לעיצוב פנים המלון הוא קארים ראשיד, שנולד בקהיר משם עבר לקנדה וכיום מתגורר בניו יורק. אין ספק שעיצוב המלון אחר ממה שאנחנו מכירים ורגילים ועוצב בדמותו הססגונית של ראשיד (שמבחינתו חליפה וורודה היא לגמרי שיגרתית). הבסיס הוא רצפה לבנה, שטיחים בהדפסים גיאומטרים, קירות החדר, הריהוט והחיפויים צבעוניים גרפיים ותזזיתיים. רצפת הגג עוצבה במיוחד לפרויקט זה, ברוח ההדפסים הגיאומטרים של קארים.

כשנשאל קארים ראשיד בשנת 2013 אם יקעקע את תל אביב על זרועו ענה: "אם אקבל פרויקט גדול". עכשיו כשמלון הבוטיק "פולי" החל לפעול, האם נראה על זרועו קעקוע בצורת עיגולי פסל ההתרוממות  של קדישמן, או אולי בדמות מגדלי עזריאלי?



תודה לאדריכלית פרופ' ניצה מצגר סמוק.


מחברת הערך, הניה מליכסון, עם נעלי לכה מחנות פיל. צילום משנת 1962.

בית פולישוק על עטיפת האלבום מה שהשמיים נותנים (אן.אם.סי, 2006) של נורית גלרון. 







ביתם הראשון של יהודה ודבורה פולישוק (נראה במרכז) בגלויה של האחים אליהו משנות העשרים.

בית פולישוק בבניה. צילום מאמצע שנות השלושים.   

סוף שנות הארבעים. כיכר מגן דוד ובית פולישוק ביום גשום.

מעגל התנועה בכיכר מגן דוד, בית פוליאשוק ובית גוטגולד. סוף שנות הארבעים  באיור נפלא של פרץ רושקוביץ'. 

סדרת בולי אונסק"ו משנת 2007.

פרסומת לנעלי פיל עם איור בית פולישוק. חנות הנעליים היתה מוסד תל-אביבי ידוע משנות הארבעים ועד שנות השמונים.

צילומים (הניה מליכסון, 2015) מקומת הגג של בית פולישוק. הפרגולה המוכרת ששופצה ובריכת השחיה החדשה של מלון הבוטיק "סר בנימין".