מלון נורדאו  
מאת שולה וידריך, יוסי גולדברג וד"ר עירית עמית-כהן


את המגרש של מלון נורדאו רכש שלמה לוויצקי מעסקני שכונת נחלת בנימין ומיוזמיה. אך את המבנה שסגנונו אקלקטי בנתה משפחת  דוויס בשנת 1925 בתכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ. מאז, שני דברים לא השתנו: המבנה עדיין מתפקד כבית מלון והבעלים הם אותם בני משפחה.

סגנון הבית 
האדריכל מגידוביץ בחר לתכנן את בית המלון בסגנון אקלקטי ולהתאימו למיקום המבנה בקרן הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג. את שתי החזיתות הנפגשות בפינת הרחובות הדגיש באמצעות גג ועליו כיפה בצורת פעמון – זה הפביליון הנודע שהותיר חותמו ברבים מהתצלומים של העיר הקטנה. הפביליון העשוי מעץ מטויח נועד לשמש חדר כביסה. אלא שייחודו הסגנוני הפכו אותו לדירה מועדפת עבור כל אותם המבקשים להסתיר את פעילותם מעינם של סקרנים. הסודיות שאפפה את החדרון הולידה שמועות, ויש אומרים שהסתתרו בו לוחמי המחתרות.

קומת המסד של המבנה תוכננה לשמש למסחר, בהתאם להחלטת מייסדי השכונה לאשר  פתיחת עסקים בשכונה. ואכן, נפתחו חנויות  בקומה הראשונה ופתחיהן פנו אל הרחוב. הכניסה לחדרי המלון שבקומה השנייה נקבעה בצד המבנה.

שני התפקודים, המסחר והמלונאות, השפיעו על סגנונה של החזית והיא חולקה לשלוש: קומת מסד מופרדת מקומת המגורים על ידי כרכוב;  קומת מגורים ששימשה את בית המלון; סיומת  של גג שהודגשה על ידי כרכוב. בשתי החזיתות נבנו ארבעה ארקרים (מרפסות תלויות): בחזית נחלת בנימין שני הארקרים היו קרובים אחד לשני, ובחזית גרוזנברג - מרוחקים מעט. את הארקרים ייחד מעקה סורג אחיד, ומעליהם במעקה הגג הורכבו בלוסטרדות - עמודוני בטון. את החלוקה האופקית לשלושה מקטעים שובר מערך חלונות אופקיים, ואלה גם אלה יוצרים אצל המתבונן תמונה של ארמון קטן בלב הרחוב המסחרי. למראה המפואר תרמו בעבר פריטים מסוגננים: מדרגות , מעקה, ריצוף ומרזב, ומחותמת שנמצאה על אחת המדרגות ניתן לשער שהאדריכל מגידוביץ השתמש בפריטים שיוצרו בבית החרושת וילאנד שפעל בשכונה הגרמנית ואלהלה הסמוכה לתחנת הרכבת ביפו.

בשנת 1979 עלתה הצעה לאפשר לבעלים להוסיף למבנה קומות וזאת בתנאי לשיפוצו. ההצעה נבעה מההכרה בייחודו הסגנוני של הבניין ומהידיעה ששחזור חזותו יאיץ את שיקום המתחם כולו. אלא שמאז חלפו שנים, חלקים ברחוב שינו פניהם, ואילו המלון נותר במצבו.

קורות המשפחה והבית
בונה המלון אדלוף דוויס היה בחור עני שנולד ברומניה במחוז דוברוג'ה. הוא נשלח על ידי משפחתו לנסות את מזלו באנגליה והחל ללמוד בה צורפות. ההצלחה האירה לו פנים, הוא התעשר וגם הגיע כתייר לביקור בתל אביב. בעקבות ביקורו החליט להשקיע בעיר ובנה בה שני מבנים: את מלון נורדאו בשנת 1925 ובניין משרדים, בית דוויס, בנחלת בנימין 39, בשנת 1933. שני המבנים תוכננו על ידי אותו אדריכל, יהודה מגידוביץ.

את ניהול המלון הפקיד דוויס בידיו של דיכטר, יהודי שעלה מגרמניה והתיישב בעיר העברית החדשה. אדולף דוויס עצמו נפטר באנגליה באמצע שנות השלושים ואת המלון רכשו בשנת 1935 קרובי משפחה, סוניה  ומשה גרינברג, זוג סוחרים אמידים מרומניה. שנים אחדות אחר כך מכר הזוג את כל רכושו ברומניה ועלה לארץ ישראל. לאה גרינברג (מרכוס) הבת, ידעה לספר שמשה רכש רק את בית המלון ולא את המבנה כולו, והמשפחה התגוררה במלון וניהלה אותו בעצמה. בשנת 1960 לאחר פטירת אביה,  רכשה עם בעלה יצחק מרכוס גם את קומת המסד ואת בית המלון.

במשך כל השנים, כך מספרת לאה, התארחה בבית המלון קליינטורה קבועה: עסקנים ושליחים חברי קיבוצים שבאו לעיר הגדולה כדי לנהל עסקי מפלגה וגזברות. בשנות הארבעים לנו בין כתליו חיילים אוסטרלים ובריטים, ולאחר קום המדינה נהג קצין העיר לשלוח לבית המלון חיילים בודדים. המלון התיישן, פארו נשכח, מצבו הדרדר, והוא הפך למלון זול המשמש תרמילאים ואנשים בודדים.


עורך האתר דני רכט מוסיף: מקס נורדאו (1849-1923) מראשי התנועה הציונית שנקבר בשנת 1926 בבית הקברות ברחוב טרומפלדור, היה דמות נערצת בתל אביב של שנות העשרים. על שמו נקראו שלוש שכונות: תל נורדאו , נורדיה וצריפי נורדיה (כרם חינאווי), שדרות נורדאו בצפון הרחוק, גימנסיה נורדיה ברחוב יוחנן הסנדלר, ועוד.

מגרש מלון נורדאו לא נכלל בשטח שכונת נחלת בנימין. למעשה, הבניין האחרון בשכונה המקורית הוא בית זיידמן  הסמוך (נחלת בנימין 29). נכון לכתיבת שורות אלה (2015) הופך מלון נורדאו הוותיק למלון בוטיק מודרני.


מבט מפינת רחובות נחלת בנימין וגרוזנברג. בקדמת הצילום (1927) נראה מלון נורדאו. לאחריו בית זיידמן - הראשון בשורת בתי שכונת נחלת בנימין.

פרסומת למלון נורדאו בהנהלת דיכטר. במדריך כל ארץ ישראל שיצא לאור בשנת 1926 נקרא המלון נורדיה







צומת הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג. מלון נורדאו ניצב בפינה. גלויה של האחים אליהו משנת 1934.

עשרים שנה אחרי. צומת הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג. מלון נורדאו ניצב בפינה. צילום: רודי ויסנשטיין, 1954.

מלון נורדאו בשיפוצים. צילום: הניה מליכסון, 2014.


לאה גרינברג (מרכוס), בת לבעלי המלון, חוגגת יום הולדת על הגג ליד כיפת הבית. צילום מתוך תיק התיעוד, משרד אמנון בר-אור אדריכלים.

כיפת בית המלון. צילום: הניה מליכסון, 2009.