דואר אלנבי ומחסום הרכבת
מאת דני רכט


כחלק מבניית השכונה המסחרית כרם הגרמנים שבבעלותו, יזם צבי סטרכילביץ' גם בנייה של בית דואר מרכזי חדש לעיר בשולי השכונה (אלנבי 132 פינת יהודה הלוי). זאת עבור זוג היזמים האחים לאלו. הבניין נבנה בשנת 1930 ע"י יהודה מגידוביץ', מחשובי בוניה של תל אביב. בסגנון המשלב אקלקטיקה ומודרניזם. עיקר פעילות הסניף התרחשה בחזית הפונה לרחוב אלנבי, אולם הגישה אל תיבות הדואר הפרטיות היתה מרחוב דה פיג'וטו. שם גם נמצא שלט הזכרון: "בית מרדכי לאלו ניבנה ע"י צבי סטרכילביץ בשנת 1930- עבור הדואר המרכזי".

בקומה ב' של בית הדואר שברחוב אלנבי פעל בתחילת שנות השלושים משרדי התאחדות ויצ"ו לצד מטבח ויצ"ו. מסעדה עממית זולה שהופעלה על ידי תלמידות המחלקה למשק בית בבית הספר של ויצ"ו שפעל בדרומה של שכונת צ'לנוב. בית הספר נדד למושבה החקלאית נחלת יצחק ובמקומו נבנה שוק העליה.

הבית חלש על הצומת המרכזית של מרכז העסקים המתפתח של תל אביב. ובפתחו, חצתה הרכבת את רחוב אלנבי בדרכה מ/אל תחנת הרכבת של יפו. בשנת 1950 פורקה המסילה. והרכבת החלה את מסעה לירושלים ולדרום הארץ מתחנת הרכבת יהודה הלוי ברחוב הרכבת (והחל מ-1970, מתחנת הרכבת דרום). הכיכר הרחבה שנוצרה לאחר פירוק המסילה שימשה לחנייה (בקטע מצפון לרחוב אלנבי), ולפעילות השוק הפולני בקטע הצמוד לבית דואר אלנבי.

בית הדואר ברחוב אלנבי פעל כמעט שבעים שנה. עם הפסקת פעילותו בסוף האלף הקודם הפך המבנה למועדון לילה. 

עידו ששון מוסיף: בתאריך 1 בינואר 1935, שיגר ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף את המברק הראשון בארץ ישראל, הכתוב באותיות עבריות. החל מראשית המנדט הבריטי ועד לאותו מעמד, ניתן היה לשלוח מברקים לישובים בארץ ובחו"ל באותיות אנגליות וערביות בלבד, בעוד שמברקים הכתובים באותיות עבריות לא אושרו על ידי הנציב העליון מסיבות שונות ומשונות (קשיים טכניים, כספיים, ניהוליים וכו'). ישראל עמיקם (1902-1957), עו"ד עיקש ונמרץ מחיפה, ניהל באומץ ונחישות רבה מאבק של למעלה מעשרים וחמש שנה להשגת המטרה מתוך הכרת הצדק שבפעולתו לאור העובדה שהלשון העברית הוכרה בא"י כשפה רשמית לצד האנגלית והערבית כבר ב- 1920. עיתונות התקופה סיקרה בהרחבה רבה את העובדה כי "איש פרטי תובע למשפט העמים ממלכה אדירה". בתצלום ניתן לראות את המברק הראשון בעברית, שנשלח ע"י דיזנגוף מסניף הדואר בתל אביב אל ישראל עמיקם, שהמתין בסניף הדואר בעפולה. ראוי לציין כי לא כל הערים בארץ אושרו לשיחת מברקים בעברית, ירושלים זכתה בכך רק כעשור מאוחר יותר.



שלט הזכרון: "בית מרדכי לאלו ניבנה ע"י צבי סטרכילביץ בשנת 1930- עבור הדואר המרכזי". צילום: קובי לידרמן, 2016.

עץ הגג. השקמה הענקית שניצבה בעבר ממערב לצומת הדואר.


מחסום הרכבת במפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי, במבט לכיוון צפון.

רכבת בקו יפו - ירושלים חוצה את רחובות תל אביב. צילום זולטן קלוגר, 1935.

מפרקים את מסילת הברזל. צילום: פריץ שלזינגר, 1950.


א


בקומה ב' של בית הדואר שברחוב אלנבי פעל בתחילת שנות השלושים מטבח ויצ"ו. הצילום (יוסף שוויג, 1933) הוא הזדמנות להתרשם מחזיתו המקורית של הבית. תודה לשמוליק תגר.

בניית בית הדואר ברחוב אלנבי.

מפגש רחוב אלנבי ומסילת הברזל. מבט לכיוון מערב.  צילום: זולטן קלוגר, 1934

שטפון בצומת הרחובות אלנבי ויהודה הלוי, נובמבר 1945.   בית הדואר במרכז התמונה. לצידו, החומה שתחמה את תוואי מסילת הרכבת יפו-ירושלים. צילום: פאול גולדמן.