ברקליס בנק  (בנק מרכנתיל דיסקונט)
מאת דני רכט


מבנה גדול לשימור, בנוי בסגנון הבנייה הבינלאומי וניצב ברחוב אלנבי 103 פינת אחד העם, על מגרש שנכלל בשטח שכונת חברה חדשה לשעבר.  בשלהי התקופה העותומנית היה הבנק האנגלו מצרי (Anglo-Egyptian Bank) המוסד הפיננסי המרכזי במזרח התיכון של אותם הימים. בסמוך לכיבוש הארץ על ידי הבריטים, רוכש הקולוניאל בנק את מרבית המניות של הבנק האנגלו מצרי.  ראשיתו של הקולוניאל בנק בשנת 1692 ובסוף המאה התשעה עשרה היה לבנק חובק עולם עם 182 סניפים בחמש יבשות. ב-1924 שינה הקלוניאל את שמו ל"ברקליס בנק דומיניון קולוניאל אנד אוברסיז". שנה אחר כך הפסיק  הבנק האנגלו מצרי  לפעול סופית בארץ ישראל ובמצרים תוך שהוא מתמזג עם ברקליס. הבנק שירת בעיקר לקוחות ערבים ובריטים, בעוד שהישוב העברי העדיף לעבוד עם בנקים בבעלות יהודית. באותן השנים היתה הלירה המצרית הילך חוקי בארץ, אך ב-1927 היא הוחלפה בלירה הארץ ישראלית, כאשר ברקליס בנק מקבל את האחריות הבלעדית על הנפקת המטבע החדש. 

ברקליס בנק  היה מעורב גם בכלכלה העירונית ואדמות שכונת מרכז מסחרי נרכשו ב-1922 באמצעות הלוואה של הבנק. משנות השלושים פעל הבנק מהמבנה שתוכנן על ידי הארכיטקט הבריטי קליפורד הולידיי (מתכנן ארמון הנציב בירושלים) בקרן הרחובות אלנבי ואחד העם. בשנותיו האחרונות של המנדט הבריטי בארץ, גברו התקפות המחתרות כנגד הבנק. אם משום שנתפס כזרוע פיננסית של השלטון הבריטי המונע עלייה חופשית ועצמאות עברית. ואם משום שהמרד נגד הבריטים דרש משאבים כלכליים מרובים.  השלט שהוצב ליד הכניסה לבנק ברחוב אלנבי 103, מספר כי בתאריך 26 ספטמבר 1947 קיימו כאן אנשי לח"י פעולת "החרמה" בפיקודו של "דב הבלונדיני" והצליחו לסגת עם חלק מהשלל. 

בשנות החמישים היתה המדרכה הסמוכה לבנק מקום מפגש קבוע ליוצאי עירק.  ב-1971 הוקם בנק ברקליס דיסקונט - שותפות שווה בין ברקליס בנק וקבוצת בנק דיסקונט. כאשר אל תוך מיזם זה התמזגו גם סניפי בנק מרכנתיל שנרכש עוד קודם על ידי  בנק דיסקונט. שותפות זאת פורקה ב-1993 עת רכש  בנק דיסקונט את מניות ברקליס בנק. מאז נקרא הבנק מרכנתיל דיסקונט, וסניפו הראשי עודנו שוכן ברחוב אלנבי 103, בבניין שנבנה לפני כשמונים שנה עבור ברקליס בנק. 

תבליט האבן מעל שער הכניסה לבניין נעשה כפי הנראה על ידי הפסל הבריטי אריק גיל. התבליט ידוע בכינוי "יוסף המשביר" על פי הסיפור המקראי בספר בראשית.



עתון הארץ 27.4.1948 : נשדד בנק ברקליס בתל אביב ע"י אנשי לח"י. 
השלל 200,000 לא"י. ב-7 בבוקר התכוננו שניים מאנשי המשטרה הצבאית השומרים על אולם הבנק לסיים את משמרת הלילה שלהם והמתינו לשני חבריהם שעמדו להחליפם. תת מקלעים מסוג סטן שבהם היו מזויינים היו מונחים לידם. ליד השער, שהיה עדיין סגור, ישבו שני שוערים מעובדי הבנק. בשעה 7 וכמה דקות נשמע מבחוץ  טרטור מכונית שנעצרה במקום. השוטרים הצבאיים חשבו כי הגיע המשמר המחליף. דפיקה חזקה נשמעה בשער ושוער פתח אותו. הופיעו שני צעירים ועל זרועים סרטי מ.צ. ונשק בידיהם, ואיתם באו שני פקידי הבנק. השוטרים למעלה לא ידעו כי שני פקידים אלה הם שניים משלושת עובדי הבנק שבידיהם נמצאים המפתחות המסובכים של הכספת. הם רגילים לראותם באים יום יום שעה זו. השוטרים כבר התכוננו לעוב את התא, אספו את מעיליהם וראו איך השניים שבאו להחליפם עולים לכיוון התא. נשמעה דפיקה בדלת התא ואחד השוטרים פתח את הדלת. "הרימו ידיים!" קרא אחד הנכנסים. ההפתעה היתה כה גדולה עד שלא היה ספק בידם להרהר בדבר. המתנפלים תפסו את נשק שני השוטרים. אחרי שני "השוטרים הצבאיים" פרצו לבנק כ-10 צעירים מזוינים, רובם ענודי סרטי מ.צ., התגברו על השוערים ופקדו עליהם לא להקים רעש. אחריהם הסתננו עוד רבים מחבריהם ותפסו עמדות בפניות השונות של הבנק, באולם הגדול, בפרוזדורים וליד המשרדים. שני הפקידים שהובאו על ידי השודדים נצטוו להוביל אותם למרתף, לכספת. לאחר מעשה נודע כי השודדים הגיעו בשעה מוקדמת של בוקר לדירותיהם של 3 הפקידים הממונים על מפתחות הכספת, הוציאו אותם מבתיהם עם המפתחות של הקופה והגיעו גם לביתו של מנהל החשבונות הראשי של הבנק ברח' בצלאל. הם מסרו לו שהם אנשי לח"י  ובאו לקחת ממנו את מפתחות הבנק. הבאים חיפשו בדירה, מצאו את המפתחות, השאירו משמר לשמור עליו והסתלקו. הפקידים שבאו לבנק לעבודתם הרגילה הוכנסו אחד אחד למרתף במקום שהופקד עליהם משמר. הכסף שנשדד הוכנס לשקים שהועמסו על מכונית משא גדולה שחיכתה ברח' אחד העם. אחרי המכונית עזבו גם השודדים את הבנק ואז נמסר על השוד למשטרה ול'הגנה'."


תחנת המוניות טקסי ברקליס  (באדיבות אוסף משפחת האוזר).

האחד במאי 1947, הצועדים עם דגם ספינת המעפילים שאר ישוב חולפים ליד הבנק.





דגל האימפריה מעל בית ברקליס בנק בפינת הרחובות אלנבי ואחד העם. צילום משנת 1936.

בית ברקליס בנק באמצע שנות השלושים.

שנות ה-30 (צלם לא ידוע). באדיבות אא"י.

תמונה מתוך אוסף מאטסון.