בית עקיבא אריה וייס
מאת דני רכט


לקראת הקמתו של מגדל אפריקה-ישראל בשנים 1999-2001 הותנתה הבנייה בשיקומם ושימורם של שני בתים היסטורים. אחד מהם, בית עקיבא אריה וייס, נמצא בסמוך למגדל בפינת הרחובות אחד העם והרצל. בעבודת שימור שנעשתה על ידי האדריכל אמנון בר אור, הוחזרה למבנה צורתו משנות העשרים של המאה הקודמת. וייס יליד גרודנא (כיום ביילורוס) עבר בגיל צעיר לעיר הפולנית לודז' שם למד את מקצוע השענות והצורפות ועסק במסחר באבני חן, הוא נתפס לחזונו של הרצל, השתתף בשנת 1902 בועידה הציונית בעיר מינסק ושנתיים אחר כך הגיע לארץ כתייר. 

מותו של הרצל, מנהיגו הנערץ, השפיעה עמוקות על וייס. מוחו הקודח ואופן חשיבתו היצירתי הביאו לגיבוש הרעיון שהוביל להקמת תל אביב. כך תיאר זאת וייס ברשימה בידיעות עיריית תל אביב, 1934 שהתפרסמה לרגל חגיגות היובל לעיר:  "...מהלך מחשבותי היה בערך כזה: אם הד"ר הרצל שקול למשל כנגד עשרת אלפים אנשים פעילים ברעיון הציוני, הרי אם נרכוש לנו כמה עשרות אלפי ציונים שיסכימו לעבוד עבודת העם בהתמסרות  - הד"ר הרצל חי וקיים איפה. וכדי לרכוש את מספר אנשים הפעילים, עלינו לייסד את החברה החדשה, וראשית מעשיה של החברה צריכה להיות: לגשת לבניין עיר עברית למופת. מושבות עבריות ישנן בארץ. ועכשיו הגיעה השעה להתחיל בבניין ערים.  על ידי בניין העיר הראשונה נרחיב את היכולת והאפשרות לקליטה נוספת של מתיישבים חדשים, שיתעסקו במקצועותיהם וירוויחו כדי מחייתם. ועל ידי כך יהיו כוח מושך גם לאחרים בגולה שיעלו אחריהם ארצה". חזון העיר העברית שתיבנה בחולות יפו היה אם כך רק פרק מתוך חזון גדול עוד יותר לחידושה של הציונות, לאחר מותו של הרצל. 

ב-1906 עלה עקיבא אריה וייס לארץ ויחד עם משפחתו עבר לגור בדירה שהושכרה עבורו ברחוב אבו חדרה ליד תחנת הרכבת של יפו. עוד באותו היום, הזדמן וייס לאסיפה שהתקיימה במועדון ישורון בבית נבולסי. וייס ביקש את רשות הדיבור והציג בפני משתתפי האסיפה את תכניתו להקמת עיר גנים עברית שתיבנה בסטנדרטים אירופיים. הצעתו התקבלה ובסופו של אותו יום ארוך הוקמה אגודת בוני בתים (אח"כ שונה השם לאחוזת בית) כשוייס מונה לעמוד בראש ועד האגודה הזמני, אשר מנה גם את דב ברגר, יצחק חיותמן, דוד סמילנסקי ויחזקאל סוכובולסקי-דנין. כיו"ר הועד בשנים 1906-1910 היה וייס מעורב בכל התהליכים שהיו כרוכים בהקמת השכונה החדשה: רכישת קרקע מתאימה, ליווי פיננסי למשתכנים, הגרלת המגרשים, עבודות התשתית, סלילת הרחובות, חפירת הבאר הראשונה ועוד. וייס חזה את הנולד וכתב ביומנו שתל אביב תהפוך לכרך גדול, "ניו יורק של ארץ ישראל". כשוייס כתב על ניו יורק 
הוא כנראה לא שם לב שחזון זה סותר את רעיון עיר הגנים. מה שברור הוא שדיברו על שכונה מתוקנת וזה מה שנכתב בפרוטוקולים.

את ביתו בנה וייס במגרש פינתי אל מול המגרש שיועד לבית הגימנסיה. הבית תוכנן על ידי וייס עצמו נבנה מלבני בטון בגווני לבן ואדום. אלמנט בולט נוסף היא פינת הבית המעוגלת. וייס אף נזף בשכנו מיכאל פולק מאחר וזה בנה את ביתו ממול בזווית חדה ולא חזר על תבנית הזווית המעוגלת, למורת רוחו של וייס. וייס, כמתכנן יצירתי, לא הסתפק בגג רעפים סטנדרטי, כפי שניתן לראות בצילום משנותיה הראשונות של השכונה. עם פרישתו מתפקיד יו"ר הועד המשיך וייס להיות פעיל בתחומים שונים: הוא ייסד את שכונת חברה חדשה שהתמזגה בתל אביב, הקים את חברת הסרטים אורה חדשה ועוד.

כרחובה הראשי של תל אביב הקטנה, הפך רחוב הרצל לציר המסחר העיקרי בה. בשנת 1923 נכנע עקיבא אריה וייס ללחצי הזמן והוסיף קומה שניה לביתו. קומת הקרקע הוסבה למסחר והמשפחה עברה לגור בקומה מעל. וייס התגורר בבית עד מותו בשנת 1947. הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור ורחוב בשכונת צמרת (מקודם: רחוב חירותנו) נקרא על שמו. בתו אחוזבית, המשיכה לגור בבית עד ראשית שנות השישים, אך עם בנייתו של מגדל שלום, עברה לדירה בצפון העיר.  כיום, לאחר תהליך השיפוץ, משמשת הקומה השניה של הבית משרדי עורכי דין. קומת הקרקע מארחת עסקים מתחלפים (בעל כורחם) מתחום המזון והמשקאות.





עקיבא אריה וייס, מייסד אחוזת בית  (1868-1947).  

רחוב הרצל בשנים הראשונות ע"ג גלויה ש/ל שנצבעה. 
מבט מבית גימנסיה הרצליהבית עקיבא אריה וייס בצד ימין. 

אחד העם פינת הרצל 2. בית עקיבא אריה וייס בצל מגדל אפריקה-ישראל. צילום: הניה מליכסון, 2008.