בית זהרה (בית ארמון) / אנדרטת יורדי הסירה 
מאת דני רכט


סיפור אהבתם ומותם הטראגי של הנאהבים איש הפלמ"ח שמוליק קופמן (1927-1947) והטייסת זהרה לביטוב (1927-1948) ידוע ותועד בספר זיכרון לשמוליק קופמן (בו הספיקה זהרה להשתתף בטרם נהרגה), בספר לאהוב עד מוות מאת דבורה עומר (הוצאת הספרים יוסף שרברק, 1980). במחזה שמוליק של זהרה שהועלה בתיאטרון לילדים ולנוער. ובספר  כזוהר הרקיע מאת עופר רגב (הוצאת פורת, 2003). שמוליק וזהרה לא זכו להנצחה מסודרת בתל אביב,  אך כעת מסתבר שזהרה לביטוב הונצחה בעיר באופן פרטי במבנה שכבר אינו קיים.

על גבעת כורכר, בקו התפר שבין פרדסי שייח מואנס לים החולות ממערב (עליו נסללו מסלולי שדה דב) בנה שייח ערבי בית מפואר וגדול. ותיקי שיכון עממי רמת אביב שנבנה ממול זוכרים בעיקר את חלונות הארמון המחודדים בסגנון גותי. הבית, מתקניו והבאר הוקפו בחומה הנראית היטב בצילומי אוויר תקופתיים.  הבית שהיה סמוך לקצה המזרחי של מסלול הנחיתה בשדה דב ששימש במלחמת העצמאות את חיל האוויר, נתפס והיה לפתרון מגורים לצוותי האוויר. ואלה החליטו לקרוא לבית על שמה של זהרה לביטוב לאחר מותה הטראגי בתאריך 3 באוגוסט 1948, עת ניסתה להמריא מהמנחת שהוכשר עוד קודם בעמק המצלבה שבירושלים הנצורה.

בהמשך פינו אנשי חיל האוויר את בית זהרה ולמקום נכנסו תריסר משפחות עולים, שכינו את המקום בית ארמון. בתחילת שנות השישים הרחיבה העיריה את הכביש לחיפה בשני שלבים. תחילה נהרסה החומה המזרחית, חלק מהחצר ובתי השימוש של המתחם. ובהמשך, נהרס המתחם כולו. לתושבים הוצע פיצוי של חמשת אלפים לירות למשפחה (שלא הספיק לרכישת דירת שיכון) או מעבר לבתי הכפר שייח מואנס. פתרון שגם אותו דחו התושבים. בתום משא ומתן ארוך, פונו התושבים באמצע שנות השישים. אז גם נהרס המבנה והוסרה גבעת הכורכר. בהמשך נבנתה בסביבה שכונה חדשה - תכנית ל'

במקום בו היה מתחם ארמון השייח ובית זהרה נסלל שביל הולכי רגל היוצא מרחוב יהודה בורלא (בין הבתים 32-34) עד לדרך חיפה. במרכז השביל כיכר ובה אנדרטה לזכרם של יורדי הסירה. יצירה של הפסלת נחמה אופק (1914-1996) בה נראית סירה טבועה כשחציה שקוע בים. כשבין הגלים נראים ראשים, ידיים, רגלים ונעליים של האנשים הטובעים. על האנדרטה נרשם: "גל-עד לכ"ג יורדי הסירה, חברי ההגנה חלוצי הימאות העברית הלוחמת, מראשוני הפלמ"ח אשר יצאו בשליחות העם להכות באויב הנאצי בחופי טריפולי שבלבנון. ביום כ"א באייר תש"א, 18/5/1941, הפליגו לדרכם האחרונה ממנה לא חזרו."

בויכוח אם יש להנציח רק את עשרים ושלושה הבחורים הארץ-ישראלים שנהרגו במשימה בחוף טריפולי בלבנון, או להנציח גם את החלל ה-24 - קצין המודיעין הבריטי שליווה אותם, נמצאה כאן פשרה תמוהה. הכותרת מציינת את כ"ג יורדי הסירה. אך ברשימה המפורטת נוסף גם שמו של הבריטי, מייג'ר סר אנטוני פלמר. בנוסף, יורדי הסירה כבר הונצחו בתל-אביב ברחוב בצפון העיר ובאנדרטת זכרון על גדת הירקון, בסמוך למקום בו התאמנו.  על כן היה ראוי שהשביל יוקדש לזכרה של זהרה לביטוב שהונצחה כאן כבר בשנת 1948.





הטייסת זהרה לביטוב (1927-1948).
צילום באדיבות ארכיון הפלמ"ח.









שיפולי גבעת הכורכר עליה ניצב היה בית זהרה (בית ארמון) לצד הכביש לנתניה (בגרסה דו-מסלולית) ותחנת האוטובוס בית ארמון. צילום: פאול גרוס, 1960.

מתחם ארמון השייח ובית זהרה לאחר הרס החומה המזרחית וחלק מהחצר לטובת הרחבת דרך חיפה. תצלום אוויר משנת 1964.

אנדרטת יורדי הסירה בשטח חצר ארמון השייח לשעבר. 

בויכוח אם יש להנציח רק את עשרים ושלושה הבחורים הארץ-ישראלים שנהרגו במשימה בחוף טריפולי, או להנציח גם את החלל ה-24 - קצין המודיעין הבריטי שליווה אותם, נמצאה כאן פשרה תמוהה. הכותרת מציינת את כ"ג יורדי הסירה. אך ברשימה המפורטת נוסף גם שמו של הבריטי, מייג'ר סר אנטוני פלמר. 

שביל הולכי רגל היוצא מרחוב יהודה בורלא (בין הבתים 32-34) עד לדרך חיפה.. צילומים: הניה מליכסון, 2014.