רמת יאיר / בית המרכז למרשם
מאת דני רכט


מי למד באוניברסיטת תל-אביב ואינו מכיר את בניין המרכז למרשם? בית מידות מנדטורי הניצב בפינת רחובות קלצ'קין והקוממיות ונקרא רשמית על שם תורמיו Desenberg Wolff Building - בניין המרכז למרשם ע"ש דסנברג וולף.

בספרו, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, מספר בני מוריס כי בתאריך 30 במרץ 1948, כבשו חיילים עברים את הכפר שייח מואנס (המוכר בשם שייח מוניס) מעבר לירקון. חיילי חטיבת קרייתי שנכנסו אל הבתים שבגרעין הכפר מצאו אותם ריקים, לאחר שהתושבים נטשו אותם וברחו לכיוון טול כרם וקלקיליה. קדמו לכך פעילויות של אנשי מחתרת לח"י כמו חטיפת שלושה מנכבדי הכפר (במטרה להחליפם באברהם כהן "אלישע אביזוב" שנתפס בעקבות הלשנה בדרכו לשכם עם מכונית תופת) ובעיקר "סיור" גלוי בכפר של כשישים לוחמים מזויינים שהבליטו את שייכותם לג'מעת שטרן. פעילויות אלה הטילו מורא על התושבים. 

שייח מואנס לא היה כפר עויין, אך לרוע מזלם של תושביו, העובדה שהוא רם (שולט על שדה דב) וקרבתו אל תל-אביב, מרכז העצבים של הישוב העברי, היתה בעוכריו. בספר לוחמי חרות ישראל (הוצאת שקמונה, 1974) כתב נתן ילין-מור, מפקד המחתרת: "שיח מוניס התפנה מיושביו ואנו קבענו בבית המידות הגדול ביותר בסיס ללח"י, מחנה על כל דקדוקיו. התנהלה בו פעילות קדחתנית גלויה. במחנה החלה ההתארגנות ליחידות צבאיות ונערכו בו קורסים מזורזים בתנאים נוחים. הוקם גם מחנה אמונים לבני נוער, שעתידים היו להתגייס אף הם למלחמה. בשיח מוניס נקבע גם ריכוז לרכב של לח"י, לרוב רכב שלל בריטי, והוקמו מחסני דלק". לוחם לח"י יהודה מינס העיד ש"המתחם הצבאי כלל 3-4 בתים בודדים בני 2-3 קומות, אשר שכנו בתוך פרדסי ההדר שבכפר, כשהם מקושרים בינהם בדרכי עפר". "מבצר לח'י" בלשונו של נתן ילין-מור נקרא רשמית רמת יאיר, על שמו של אברהם (יאיר) שטרן, מייסדה של המחתרת. במקום שהו מאות לוחמים צעירים, חלקם בני נוער, שהתאמנו בשטחים סביב בהטלת רימונים, ירי בסטאנים, קארבין וטומיגאנים, ובאימוני שדאות.

בתאריך ה' באייר תש"ח 14.5.1948 אחר הצהריים, בכינוס מועצת העם במוזיאון תל אביב בבית דיזינגוף הוכרז על הקמת המדינה. למחרת התפרסמה פקודה המופנית אל לוחמי הלח"י ומצווה "על כל הלוחמים בגיל הגיוס להתייצב מיד במקומות הריכוז לשם קבלת הוראות מפי האחראים. על הפקודה היה חתום "המרכז" - כינוי להנהגה הקולקטיבית (נתן ילין-מור, ישראל אלדד ויצחק שמיר) שעמדה בראש לח"י.

מחשש שיתנכלו להם בצבא החדש (שמפקדיו הם אנשי ההגנה), התנהל בלח"י באותם הימים ויכוח ער אם לוחמי המחתרת צריכים להתגייס לצה"ל כיחידה מאורגנת, או כבודדים. בהמשך פנה יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח ואיש מפ"ם לילין-מור והציע שלוחמי לח"י יתגייסו ל"חטיבת השריון והפשיטה" אותה הוא הקים אז - היא חטיבה שמונה. ורובם אכן התגייסו ולחמו במסגרת זאת. למרות התהום העמוקה שבין המחתרות, שררה הערכה רבה בין ילין-מור לשדה. אולי מאחר ושניהם דגלו אז באוריינטציה פרו-סובייטית. רק בירושלים , שלא היתה חלק ממדינת ישראל לפי החלטת החלוקה, המשיכה לפעול החטיבה הלוחמת של לח"י כמסגרת עצמאית.

בתאריך 28 במאי 1948 התקיים במחנה רמת יאיר מסדר גלוי ראשון ואחרון של לוחמי לח"י בהשתתפות כשבע מאות לוחמים (או שמונה מאות לוחמים לפי גרסא אחרת). כנהוג במחתרת לוחמת ממודרת, הכיר כל אחד מהם לוחמים בודדים. והנה הם, השטרניסטים המשוקצים בעיני רובו של הישוב, עומדים במאותיהם בצהרי יום, ונמתחים לדום לקריאתו של יעקב בנאי (שכינויו "מזל", מפקד החטיבה הלוחמת והמזכיר האירגוני) המעביר את המסדר לידי שלושת חברי מרכז לח"י. בפקודת היום שהקריא ילין-מור במסדר נאמר: "היינו תנועת מחתרת לוחמת בנשק, אך ורק כלפי האויב הזר, השלטון הזר... מכירים אנו ומקבלים אנו את מרות העצמאות העברית. לא הכרנו ולא קיבלנו מרות של הסתדרויות שונות, שחסו בצל שלטון בריטי. מכירים אנו ומקבלים אנו מרות של שלטון עברי ממש. לא הכרנו בסוכנות, נכיר בממשלה. לא הכרנו ב'הגנה', נכיר בצבא. אולם שלטון עברי, כל שלטון עברי, טוב או רע, שמאלני או ימני, כל שלטון עברי שישלוט בדרכי הדמוקרטיה, רשאי לקבוע את המרות והוא גם ישיג אותה". עם סיום המסדר יצאו הלוחמים במאורגן אל מחנה קריית מאיר. במחנה קל"ט - קבוצות להכשרת טירונים (בשטח מוזיאון תל אביב, משכן אמנויות הבמה וגן דובנוב של ימינו) חויילו אנשי הלח"י לצה"ל ומשם נשלחו לחזית.

לאחר המסדר והחיול לצה"ל המשיך מחנה רמת יאיר לפעול כמחנה אימוני שדה לבני נוער (בגילאי טרום גיוס) וכבסיס עורפי לחטיבת לח"י בירושלים. בפיקודו של יוסף "ינאי" מנקס, קצין התחבורה של לח"י (ולימים אחד מנאשמי משפט רצח קסטנר) יצאה מדי שבוע שיירת ג'יפים עמוסת מזון, נפט, תרופות ונשק מרמת יאיר אל שלושת מחנות לח"י בירושלים (ברוממה, שיח באדר ורחביה). במאמר שהתפרסם בעתון דבר בתאריך 12 בינואר 1949 וסיקר את משפט נתן ילין-מור, נטען כי "מכוניות שנשדדו מאזרחים נמצאו אח"כ במחנה לח"י בשייח מוניס".

התקופה בה פעל מחנה רמת יאיר מסמלת את הפרק האחרון בתולדות לח"י. סביב רמת יאיר, במתחמים אחרים של הכפר שייח מואנס, התמקמו כתריסר יחידות צהל"יות: מחסן נשק של חיל הים, בית הספר לתותחנות, מחנה אימונים של חי"מ, מרכז הדרכה של חיל חימוש, מגורי טייסים, בית מעצר של המשטרה הצבאית ועוד. המשך פעילותו של מחנה רמת יאיר בישראל הריבונית, לא היה מקובל על הנהגת המדינה, שחשדה באנשי הלח"י המתכננים "פוטש".

לאחר פשיטת צה"ל על המחנה פרסמה חטיבת לח"י בירושלים (שכאמור, לא היתה עדיין נתונה למרות הממשלה) עתון קיר - פוסטר בו נכתב בין השאר: "על רמת-יאיר, חוות הנוער של לח"י ובסיס האספקה לירושלים, נערכה פשיטה "נועזת". ילדים הוכו, רהיטים נשדדו, ומזון ונשק שהיו מיועדים ללח"י בירושלים הוחרמו. אנשי לח"י מקבלים את מזונותיהם מתל-אביב כדי לא ליפול למעמסה לאזרחי ירושלים. ואנשי לח"י מקבלים נשק דרך תל-אביב. ויהודי ירושלים יהודי רוממה, וליפתא ושייך באדר, יהודי כל מערבה של ירושלים יודעים יפה כי לא לרעתם של יהודי ירושלים, דרוש לו הנשק ללח"י... וקלגסים ומ.צ. - המשתמטים הליגליים - התנפלו על בסיס אספקה זה, גנבו ושדדו. גם אליהו עמיקם (1915-1995) עורך מברק, עתון לח"י (לימים עתונאי בידיעות אחרונות) בחר לפרסם בעתונו ידיעה על החיפוש שנעשה ברמת יאיר תוך שהוא מתעלם מהאיסור שהטילה הצנזורה על הפרשה. בתגובה, נעצר עמיקם בתאריך 10 בספטמבר ועתונו נסגר. שבוע אחר כך, בתאריך 17 בספטמבר, נרצח בירושלים המתווך השבדי מטעם האו"ם פולקה ברנדוטאנשי מחתרת לא קיימת שנתכנתה חזית המולדת, לקחו אחריות על רצח הרוזן, אך כל הסימנים הצביעו לעבר אנשי לח"י. בתגובה לרצח, נסגר מחנה רמת יאיר. לח"י וחזית המולדת הוכרזו ארגוני טרור וכמאתיים מאנשי המחתרת נעצרו. עם פירוקה הסופי של לח"י נמסר המחנה לשימוש אגף ההדרכה במטכ"ל. כיום משמש הבית את המרכז למרשם של אוניברסיטת תל-אביב. על חלק משטח המחנה לשעבר נטוע  גן קארטר רחב הידיים הקרוי על שם זוג התורמים ויקטור ואנדריאה קארטר. בצידו האחר של הגן ניצב הבית הערבי ברחוב קוממיות עד שנהרס בשנת 2000.

לאחר מלחמת השחרור הקימו כמה מבוגרי רמת יאיר את קיבוץ נווה יאיר. גם הוא על שמו של שטרן, מחולל מלחמת החרות העברית. בתאריך 29 ביוני 1949 עלו חברי גרעין "יאיר" לקרקע בנגב המערבי, אל מול גדר רצועת עזה שנשלטה על ידי הצבא המצרי. הקיבוץ לא שרד והתפרק כשנה לאחר הקמתו. במקומו הוקם קיבוץ עין השלושה

מחנה רמת יאיר מסמל את הפרק האחרון של לח"י - תקופה מרתקת בה עובר הארגון מפעילות מחתרתית חשאית לפעילות גלויה ובמקביל מנסה לפעול גם בזירה הפוליטית. צחוק הגורל הוא ששבע שנים אחרי פירוק מחנה רמת יאיר, הוקמה בסמוך לו שכונת אפקה לשיכון מפקדי ההגנה במרחב תל-אביב - יריבים לשעבר לאנשי לח"י. 






המסדר הגלוי הראשון והאחרון של לוחמי הלח"י.

עוד מבט על מסדר הגיוס לצה"ל.

תגבורת ונשק ממחנה רמת יאיר בכפר שייח מואנס  בדרכם אל ירושלים הנצורה.



בית המרכז למרשם. צילומים: GSV 2011. 

בתאריך ה' באייר תש"ח 14.5.1948 אחר הצהריים, בכינוס מועצת העם במוזיאון תל אביב בבית דיזינגוף הוכרז על הקמת המדינה. למחרת התפרסמה פקודה המופנית אל לוחמי הלח"י ומצווה "על כל הלוחמים בגיל הגיוס להתייצב מיד במקומות הריכוז לשם קבלת הוראות מפי האחראים. על הפקודה היה חתום "המרכז" - כינוי להנהגה הקולקטיבית (נתן ילין-מור, ישראל אלדד ויצחק שמיר) שעמדה בראש לח"י.