תל ברוך
מאת דני רכט


בשנת 1942 התארגנה קבוצה של יוצאי בולגריה למטרת הקמת שכונה חדשה. הקרקע נרכשה מערביי שייח מואניס באמצעות חברת פרברים של סוחר הקרקעות טייבר. ונרשמה, כמנהג הימים ההם, כקרקע בבעלות הקרן הקיימת. זאת היתה השכונה הראשונה מעבר לירקון והיא נבנתה על ידי אגודת קופת עליה שליד התאחדות עולי בולגריה על שטח הנמצא כקילומטר וחצי מזרחית לדרך להרצליה.  בתיה הראשונים של השכונה היו בני שני חדרים וסביבם חצר גדולה. בשלב א' תוכננו מאה בתים במקום, אלה שלא היו בנמצא מתיישבים חדשים, מעבר לגרעין המייסד שמנה 27 תושבים. באוקטובר 1947, כשנחנכה השכונה בטקס חגיגי, היו בה חמישים בתים בלבד.  בדו"ח של מחלקת הפיקוח העירונית מספטמבר 1949 נכתב על תל ברוך: "52 בית ובהם 350 נפש. מאור חשמלי יש כמעט בכל בית. נטיעות ציבוריות אין. אך יש נטיעות פרטיות ליד הבתים. בשטח הסלול נבנה כביש. בשכונה צרכניה ושני בתי קפה". 
עם הכרזת העצמאות ופתיחת חופי הארץ לעליה חופשית. הגיעו מתיישבים חדשים ואף נבנה שלב ב' בשכונה - תל ברוך ב' צפונית לדרך רשפון (קק"ל כיום). אז גם גובשה זהותה התרבותית של השכונה כמקור גאווה לקהילה הבולגרית. רוב רחובות השכונה נקראים על שם אתרים מקראיים: מגדל שרשן, שניר, אופיר, אוגרית, רפידים, קפריסין, בית חורון וחצור. בשכונה פועל בית הספר היסודי אלחריזי. לצידו, גינת חיים מבורך, הנקראית על שמו של מייסד השכונה. 

בית המתישבים היו גם ד"ר יעקב קפלן, הארכיאולוג העירוני, ובני משפחתו. בתו, דינה בר-לב מעידה: "
בדצמבר 1953, בחנוכה, עברנו לגור בביתנו הנוכחי שבתל-ברוך. השכונה נוסדה בשנת 1947 על-ידי יוצאי שכונות בדרום תל-אביב שעלו לארץ לפני מלחמת העצמאות. זו הייתה שכונה קטנטונת וכולה חמש שורות בתים דו-משפחתיים קטנים לאורך שלושה רחובות קצרים. הבתים נבנו על אדמות קק"ל. בשנת 1949 עלו לארץ מרבית יהודי בולגריה. החלק הצפוני של תל-ברוך, מעבר לרחוב קק"ל  ושנקרא אז "השיכון החדש" נבנה עבורם. המגרש עליו בנה אבי שייך לקבוצת מגרשים ממזרח ומצפון ל"שיכון הישן" )הכוונה לחלקם הצפוני של הרחובות:אוגרית ואופיר וכן הרחובות: עמרי, מבצע קדש, שניר וחצור) שהוקצתה לחוכרים פרטיים בין השנים   1950ל-1952. למרות היותה חלק מתל-אביב, לא היה לשכונה קשר ישיר עם העיר. כביש התערוכה ודרך נמיר עדיין לא נסללו. האוטובוסים נסעו דרך רחוב אבא הלל ברמת-גן ומשם לתחנה המרכזית הישנה או למרכז תל-אביב (סביבת בניין אל-על). הנסיעה ארכה כשעה, ואוטובוס הגיע במקרה הטוב,פעם בשעה. בגלל המחסור במזון והקיצוב החמור, התירה הממשלה לגדל בחצרות הבתים שבפרברים עופות, ירקות ופירות ואפילו עודדה גידול עיזים".

תל ברוך נקראה על שמו של מרקו יוסף ברוך. מהדמויות היותר מרתקות שפעלו בשלהי המאה ה-19 בשליחות התנועה הציונית. ברוך נולד באיסטנבול, הקים ארגונים ציונים באלג'יריה, מצריים, איטליה ובולגריה, שלט בשפות רבות והיה הראשון שדיבר על צבא עברי. בנאומו בקונגרס הציוני השלישי, הדהים את שומעיו כשהציע להשתלט על ארץ ישראל בכוח הזרוע. "בכל הצרות אשמים היהודים העשירים המתמכרים לתענוגות. הציונות צריכה להחרים את כספם של העשירים' ולהקים בעזרתו צבא יהודי, אשר יאפשר ליהודים את הדרך לחרות ולעצמאות. אבל במקום לעשות כך, אנו שולחים אגרות התרפסות לשולטן התורכי, שידיו מגואלות בדמם של מאות אלפי ארמנים, שאינו מרשה לאחינו להתיישב על הקרקע במולדתנו העתיקה". נדהם מהנאום החריף והבוטה, כינה אותו הרצל "אנרכיסט". בגיל 27 בעקבות אהבה נכזבת, שם מרקו ברוך קץ לחייו. 





שכונת תל ברוך בשנתה הראשונה, 1948. 

צילומים: זולטן קלוגר. באדיבות שמוליק תגר.