בית נחום שמיר (בית אברהם עופר)
מאת דני רכט


בתאריך 3 בינואר 1977 יצא שר השיכון אברהם עופר מביתו שבשכונת אפקהנכנס אל מכונית הוולבו הממשלתית ונסע אל חוף תל ברוך, שם ירה בעצמו. ליד גופתו נמצא מכתבו האחרון: "זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. הפעם לא חסו גם על בני ועל בני משפחתי. אין לי ספק, שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי ושהכל הן השמצות ועלילות שווא, אך אין לי כוח לשאת יותר. אינני רואה גם טעם להמשך, גם כאשר צדקתי תצא לאור, הכל נקרע בקרבי. חידה אחת בעיניי: בימי חיי רק עזרתי ככל שיכולתי ולא עשיתי עוול לאדם, מדוע כה רדפו אותי כל הזמן? עשיתי משהו בחיי, עמלתי, יצרתי, חיי לא היו לגמרי לריק". באמצע שנות השישים כיהן עופר כסגן ראש העיריה. שמו הונצח בשכונת נווה עופר שנקראה קודם תל כביר ונבנתה בשטח פרדסי הכפר אבו כביר

אברהם עופר שנולד בפולין בשנת 1922 היה ממייסדי קיבוץ חמדיה. שירת כסגן אלוף בחיל הים והיה מפקדו הראשון של בסיס חיל הים באילת. עופר היה אחד מקבוצת הצעירים שטיפח פנחס ספיר (1906-1975). היה ממייסדי התנועה המאוחדת וממייסדי המשמרת הצעירה של מפא"י וכיהן בשנים 1952-1953 כמזכיר מחוז תל אביב של מפא"י. לצד פעילותו המפלגתית התבלט עופר בשורה של תפקידים במשק: מנהלה הראשון של מועצת הלול (1958-1960), מנכ"ל חברת אשדוד (1964), ומנכ"ל חברת שיכון עובדים (משנת 1967). כשנכנס עופר לתפקידו כבר היתה שיכון עובדים החברה הגדולה בארץ בענף הבנייה. ראשיתה בחברת שיכון שהוקמה בשנת 1933 על ידי חברת העובדים. שיכון יזמה את בניית שכונות הפועלים ומעונות העובדים בעיר, כמו גם שכונות וקריות עבודה במקומות אחרים בארץ. מהמשרד הראשי של שיכון עובדים ברחוב לאונרדו דה-וניצ'י 21, חלש עופר על היקף פעילות ענק - בנייה בהיקף של ארבעת אלפים דירות בשנה.

בשנת 1969 נבחר אברהם עופר לכנסת ברשימת המערך. במקביל לעבודתו כח"כ הוא המשיך לנהל את חברת שיכון עובדים. בקדנציה זו יזם עופר עם ח
יוחנן בדר את החוק לשינוי שיטת חלוקת עודפי הקולות בבחירות לכנסת הנקרא על שמם. ב-3 ביוני 1974 נתמנה עופר לתפקיד שר השיכון בממשלת רבין הראשונה. התאבדותו של עופר (1922-1977) בעקבות חשדות לשחיתות שהועלו נגדו, הרשעתו של אשר ידלין חודש אחר כך, ופרשת חשבון הדולרים של לאה רבין, היו בין הגורמים שהביאו להפסד המערך בבחירות שהתקיימו ב-17 במאי 1977 ועליית הימין לשלטון לראשונה בתולדות המדינה.

ראשוני המתיישבים בשכונת
אפקה נכנסו לבתיהם בשנת 1955, אך ראשיתה של השכונה בקורס מפקדי ההגנה שהתקיים 12 שנה קודם, כשההגנה היתה ארגון לא ליגאלי. לכן, חברי האגודה שהתאגדו למטרת שיכון הסוו את השתייכותם. אחד מהמתיישבים בשכונה היה נחום שמיר מראשי ההעפלה וראש שלוחת איטליה של המוסד לעליה ב'. שמיר (1917-1995) ורעייתו מלכה (1920-2013) בנו את ביתם על מגרש 59 בשכונה. רחוב המשמר האזרחי 9 פינת רחוב ללא מוצא (שהמשכו בשביל להולכי רגל) שיקרא לימים על שמו של השחקן והפנטומימאי שייקה אופיר (1928-1987). את הבית תכנן שמואל שוורץ בשיתוף המהנדס פובזנר. הוא נבנה על ידי הקבלנים משה ויהושע ברמן שבנו באופן מרוכז 107 בתים בשכונה החדשה.


נחום שמיר נולד בפולין בשנת 1917. בשנת 1933 עלה עם הוריו לארץ ושש שנים אחר כך היה ממייסדי קבוצת נווה איתן שהוקמה בכספי קרן היסוד על אדמות הקרן הקיימת בעמק בית שאן. לפני קום במדינה עמד שמיר בראש שלוחת איטליה של המוסד לעליה ב'. לאחר המלחמה,בשנים 1948-1951 , היה אחראי על חיסול מחנות העקורים באיטליה והעלאתם לארץ. שמיר היה איש מפא"י. מקורב לפנחס ספיר, כמו גם לשר לוי אשכול שביקש ממנו להחליף את שמעון פרס בראש משלחת משרד הבטחון בארה"ב.


לאחר שלוש שנים בארה"ב חזר שמיר לארץ ומונה למנכ"ל חברת השילומים במסגרתו עסק בפיתוח היחסים המסחריים בין המדינות ובקידום ייצוא סחורות מישראל לגרמניה. בהמשך, ניהל את חברת הנפט הלאומית ואת מספנות ישראל. בשנת 1962 מונה למנכ"ל חברת הביטוח ההסתדרותית הסנה. באותו העשור גם כיהן כמנכ"ל החברה לישראל, כציר כלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון וכיו"ר מועצת המנהלים של רסקו. בשנת 1970 קיבל על עצמו את ניהול בית ברל. הוא ניהל את המוסד עד שנת 1976. במהלך ששת השנים הסתכסך שמיר עם ראשי מפלגת העבודה (שטענו כלפיו שאינו מקדם את האינטרסים ההסברתיים של המפלגה) כמו גם עם עובדי המוסד. ב-1976, עם התפטרותו מניהול בית ברל, מונה לתפקיד קונסול כללי של ישראל בשיקאגו.  במהלך עבודתו אירח שמיר את ראש העיריה שלמה להט (צ'יץ'). בעקבות הכרותם מינה אותו צ'יץ' לתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון הארץ (כיום, מוזיאון ארץ ישראל). במהלך כהונתו כיו"ר הסתכסך שמיר עם מנכ"ל המוזיאון, עם האוצרים ועם עובדים אחרים, בפרשה שסוקרה בעתונות התקופה.


אל ביתם בשכונת אפקה נכנסו נחום ומלכה שמיר בתחילת שנת 1956. בהמשך נמכר הבית לבני הזוג אברהם ושושנה עופר, שהרחיבו אותו בשנת 1964. במסגרת השיפוץ הורחבה קומת הקרקע ולבית נוסף חדר בקומה השנייה. בשנת 2001 מכרו אלמנתו ובניו של עופר את הנכס. הקונה החדש בחר להרוס ולבנות במקום בית חדש שאוכלס בשנת 2004. בני הזוג שמיר קבורים בבית הקברות ירקון. אברהם ושושנה עופר בבית הקברות קריית שאול.










אברהם ושושנה עופר עם נכדתם בביתם בשכונת אפקה. צילום יעקב אגור, 1973.  

תכנית (1964) להרחבת בית משפחת עופר.

הבית החדש (שנבנה במקום הבית המקורי) לקראת השלמתו. צילום (2004) מתוך גנזך מנהל ההנדסה. 

נחום שמיר (1917-1955) בונה הבית, מימין. ואברהם עופר (1922-1977).

האגודה השיתופית אפקה מעדכנת את העיריה בשינוי הבעלות על הבית.