מדיקל סנטר (בית ידלין) / אביב בגימל
מאת דני רכט


בחודש יוני 2016, הלך לעולמו בגיל 93 אשר ידלין (1923-2016), מבכירי מפלגת העבודה בשנות השישים והשבעים, מזכיר חברת העובדים, יו"ר קופת החולים של ההסתדרות, ומועמד ממשלת רבין הראשונה לתפקיד נגיד בנק ישראל. מינוי שבוטל בעקבות הרשעתו בשוחד. קודם לכן, היה ידלין מהבולטים מצעירי מפא"י וזכה למעמד מיוחד בתנועה לאחריו נישואיו לדליה גולומב, בתו של אליהו גולומב רמטכ"ל ההגנה, ואחייניתו של משה שרת, ראש הממשלה השני.

בתחילת שנות השישים הקימו כמה עשרות רופאים מחו"ל חברה שנועדה לספק שירותי רפואה פרטית ברמה גבוהה. חברת אמריקן מדיקל סנטר חכרה ממנהל מקרקעי ישראל מגרש בשטח של כעשרים דונם בפינה הצפון-מזרחית של צומת תל ברוך. באמצע אותו העשור החלה במקום בניית שלד בית מרפאות של החברה בתכנון האדריכל נחום זולוטוב. אלא שקשיים כלכלים הביאו להפסקת הבנייה. ואת המתחם רכשה בהמשך קופת החולים הכללית של ההסתדרות בהנהגתו של ידלין.  

פרשת ידלין היתה סמל להסתאבותה של מפלגת העבודה (שהפסידה בבחירות בחודש מאי 1977, אחרי 29 שנות שלטון). בית המדיקל סנטר הפך אנדרטה לשחיתות ולהסתאבות מפלגת השלטון. על שלט הבניין רשם מישהו את הגרפיטי "בית ידלין" והשם אומץ על ידי הציבור. שלד הבניין נותר במקומו כמצבה אילמת לאותה פרשה עד שנת 2005. אז נהרס. במשך השנים עברה הבעלות על המתחם כמה ידיים. ובמהלכן, אישרה ועדת בניין ערים את שינוי יעוד בית מרפאות לבית דיור מוגן, תכנית שלא יצאה אל הפועל.

לקראת הריסת המבנה כתב אסף שניידר (מעריב, 16.2.2005) על בית מדיקל סנטר: "תמיד היה מקובל לראות בסימפוניית הכיעור הבלתי גמורה סמל לשחיתות שלטונית. תסתכלו עליו, תראו אותם. את המפאיניקים עם הפנקס ו'השיטה'. זאת המורשת שהעבירו לנו, הילדים של חורף שבעים ומשהו, בכל נסיעה בכביש החוף. אבל עכשיו, רגע לפני שייגרס לערימה של שברי חצץ זעירים, הגיע זמן הנוסטלגיה והרגשנות. סמל לסיאוב? נכון. אבל גם אנדרטה לזכר הימים שבהם בסוף כל שחיתות היתה בושה. ימים שבהם מי שנתפס התפטר, הושלך לכלא או התאבד, והמפלגה שלו נזרקה בבושת פנים מהשלטון".

בסופו של דבר נהרס בשנת 2005 שלד הבניין עבור בתי אביב בגימל, מתחם המגורים יוקרתי של חברת הבנייה אוסיף-אביב, שנבנו בחלקה המערבי של שכונת רמת אביב ג'. את מקומו של המבנה שהיה אנדרטה לשחיתות שלטונית, תפסו מגדלי מגורים עם מאות דיירים עמוקי כיסים, מצלמות אבטחה וש"ג בכניסה. למעשה, בשטח התחום בין רחוב שלמה בן-יוסף, שדרות קק"ל, דרך נמיר והמשך רחוב אחימאיר, נבנו שני מתחמים. שישה בתי מגורים במתחם הצפוני, ושבעה בתי מגורים במתחם הדרומי.

בין שני המתחמים מפריד רחוב ללא מוצא הקרוי על שמו של אברהם בויאר (1907-1979). בויאר היה מראשי תנועת הפועל המזרחי (ואח"כ המפד"ל) בתל אביב וכיהן כסגן ראש העיריה. בויאר התגורר באחד מבתי שיכון הפועל המזרחי בצפון (שדרות סמאטס 20) השיכון הכי המיוחס של הפועל המזרחי בעיר. למרות שיוכו המפלגתי לתנועת הפועל המזרחי הסוציאליסטית, היה בויאר חסיד סדיגורה, והתארח תכופות בחצרות האדמור"ים שהתגוררו ופעלו אז בעיר. בניו שמרו על מורשתו החרדית ובין צאצאיו יש רבנים נכבדים. אחד מהם, הרב ירחמיאל בויאר, הוא ראש עיריית בני ברק לשעבר.



"שלד ושמו מדיקל סנטר". כתבה בעתון מעריב מאת יגאל לב, 1970

אברהם בויאר (1907-1979). תמונה מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו









דגם בניין מדיקל סנטר מתוך ארכיון האדריכל נחום זולוטוב (1926-2014).

קטע תצ"א. צילום: יצחק עמית, 1971.  בפינה הימנית התחתונה נראים בתיה הצפונים של שכונת נווה אביבים. מעט צפונה מהם ניצב בודד שלד בית מדיקל סנטר

דורון אביב, מבעלי חברת הבנייה אוסיף-אביב, על רקע שלד בניין מדיקל סנטר בעת הריסתו, 2005.

את מקומו של המבנה שהיה אנדרטה לשחיתות שלטונית, תפסו מגדלי מגורים עם מאות דיירים עמוקי כיסים, מצלמות אבטחה וש"ג בכניסה. צילום: GSV 2011.