שיכון נפגעי מלחמת השחרור בהמשך שיינקין
מאת דני רכט


עם סיום מלחמת העצמאות הוחלט במשרד הבטחון להקים שיכונים לאנשי צבא הקבע - השלד הפיקודי של צבא הגנה לישראל. לצורך כך החלה לפעול בחודש נובמבר 1949 הוועדה לשיכון אנשי צבא בשירות קבע במשרד הביטחון בה היו חברים  פנחס ספיר (יו"ר), שמעון פרס, אלוף צבי צור, אלוף שמעון מזא"ה, שמואל זלינגר (סמנכ"ל משרד הביטחון), יצחק כֹּהן (ראש אגף הבינוי והמשק במשרד הביטחון) וסא"ל נחמיה קין. את פעילות הוועדה ריכז וניהל צבי אורבך, מראשי ההגנה בתל-אביב וקבלן מצליח (לימים יעמוד אורבך בראש חברת הבנייה נווה). על כתב המינוי לאורבך חתם שמעון פרס, מ"מ מנכ"ל משרד הבטחון.

הוועדה בוטלה בחודש ספטמבר 1955 ותפקידיה הועברו לאגף הבינוי והמשק במשרד הביטחון. אורבך שסיכם את פעילות הוועדה אותה ניהל, כתב ש"המגמה בתכנון הבנייה הייתה לתאם את אופיה בשילוב עם הסביבה. בסביבה עירונית הוקמו בניינים גדולים בני שלוש וארבע קומות, כשבקומות הקרקע שלהם הותקנו מקלטים יציבים ונרחבים. בפרוורים הוקמו בתים בני קומה אחת או קומותיים, לרוב דו-משפחתיים. בשתי הסביבות כאחת ניתנה הדעת לנטיעת גינות נוי. בכמה מקומות ניטעו גנים (נוי ופרי) נרחבים, שהועמדו לרשות השיכונים".

במחקרו, מפרט ד"ר ניר מן את השכונות שהקימה הוועדה במהלך שש שנות קיומה: צהלה, רמת ירון, נווה צה"ל, מעוז אביב, 'המשך שיינקין', רמת חן, שדרות נוי ברמת-גן, קריית אליעזר, סטלה מריס, קריית ים, צנובר הר הכרמל, שכונה בנתניה ונווה מגן ברמת-השרון. בשכונות אלו הוקמו 3,686 יחידות דיור, שברבות הימים נבלעו בתחומיהן של הערים המתפתחות. בשנת 1955, עם סיום עבודת הוועדה לשיכון אנשי צבא בשירות קבע במשרד הביטחון, העביר אורבך לרב אלוף (מיל.) יגאל ידין אלבום ובו תמונות כל השיכונים שנבנו במהלך ששת שנות פעילות הוועדה. ידין ענה בכתב לאורבך: "החיים המתרחשים בבניינים הינם עדות נאמנה לפועלך הנאמן, הנמרץ והעשוי ללא חת בכול משימה שקיבלת עליך: בקרבות ובימי שלום כאחד". מתחת לאחת התמונות באלבום נכתב: "המשך שיינקין ת"א (נכים)".

הביטוי "המשך שיינקין" התייחס בשנות הארבעים והחמישים לתוואי דרך חקלאית שהובילה אל שדות החקלאים הטמפלרים מזרחה מנחל איילון. הדרך שנסללה בתוואי זה נקראה תחילה "רחוב הגשר" על שם גשר שיינקין שנבנה בשנת 1949, ובהמשך הוחלף השם לרחוב יצחק שדה על שמו של מפקד הפלמ"ח, אלוף בצה"ל ופעיל בתנועת מפ"ם שאחד משיכוניה הגדולים (מעונות פועלים ט"ו) נבנה לצד רחוב הגשר. שורת שיכוני רחוב הגשר כוללת כאמור ברובה את שיכוני מפ"ם לצד מספר שיכונים אחרים (שיכון משכנות של הפועל המזרחי, שיכון עובדי מלב"ן בהמשך שיינקין, ומעונות עתונאים ב'). בהמשך אותה רצועת שיכונים, בסמוך לגבולה הדרומי של שכונת מגורים ב' (שהוקמה עבור פקידי עיריית תל-אביב), הקצתה הקרן הקיימת לישראל קרקע לשיכון נפגעי מלחמת השחרור. בהתכתבויות בין משרד הבטחון, הקק"ל, העיריה ומשרד הדואר (שמתקן שלו פעל בסמוך) מוזכר השיכון בשמות שונים: שיכון נכי מלחמת השחרור ומשפחות הנספים, שיכון למשפחות שכולות, שיכון הנכים, ועוד.

השיכון היה אמור לכלול שבעה בתי רכבת, אולם בסופה של התכתשות בירוקרטית נבנו רק שלושה: הראשון (מס' בתים 32-36) והשני (מס' בתים 38-44) פונים אל רחוב עמינדב. השלישי (מס' בתים 77-81) פונה לרחוב יצחק שדה. בתי השיכון בתכנון האדריכל ל. גרסטנר (משרדו ברחוב יבנה 33) נבנו בשנים 1953-1954. כל בית שיכון מכיל מספר כניסות ושלוש קומות: קרקע (דירות לנכים המוגבלים בתנועה) קומה א' וב'. בשטח אחד מבתי השיכון שלא נבנו (יצחק שדה 87) נבנה מרכז רקנאטי לשיקום נכי צה"ל. 


עוד בסביבה:









שיכון נפגעי מלחמת השחרור בהמשך שיינקין (1955) מתוך אלבום שנמסר ליגאל ידין ובו תמונות השיכונים שנבנו במהלך שש שנות פעילות הוועדה לשיכון אנשי צבא בשירות קבע. תודה לאביהו בר. 

שיכון נפגעי מלחמת השחרור בהמשך שיינקין (חזית לרחוב עמינדב). צילום: GSV 2011. 

תצלום אוויר (1956) של השיכון והסביבה.