בית בכירי העיריה
מאת דני רכט


תל אביב של שנות השלושים התנהלה  במידה רבה כעיר-מדינה אוטונומית ואפילו הפעילה משטרה עירונית משלה. במאמר בעתון הארץ בתאריך 12 בדצמבר 1935 נכתב ש"עיריית תל-אביב אינה מוסד מוניציפלי לבד, אלא נכס ישובי-פוליטי ממדרגה ראשונה". למרות שהעיריה זכתה למעמד ציבורי מיוחד וחלשה על רוב תחומי החיים, לא איפשרה ממשלת המנדט לעיריה דריסת רגל בתחום השיכון והדיור והתנגדה לכל מעורבות של העיריה בתחום.  לכן, נהוג לחשוב שמיזם הדיור העירוני הראשון בתחום העיר היה שיכון פליטי הדבר בשנת 1943 על אדמת זבלאווי. אך למעשה היתה העיריה מעורבת באופן ישיר (אמנם בקנה מידה קטן) בפרוייקט דיור אחר, תשע שנים קודם.

בתאריך 19 ביולי 1934 התקבלה במשרדי המחלקה הטכנית של העיריה בקשה לבניית בית מגורים במגרש מספר 109 בשכונת יעקב. הבית המשותף שכתובתו לימים תהיה רחוב ריינס 15 נבנה עבור "קבוצת פועלי עיריית תל-אביב על יד עיריית תל-אביב". הכותרת "קבוצת פועלי העיריה" היתה בעצם שם קוד לבכירי העיריה ומי שעמד מאחורי הפרוייקט (אך לא התגורר בו) היה ישראל רוקח, יו"ר ועדת הכספים והאיש החזק בעיריה (שיהפוך שנתיים מאוחר יותר לראש העיריה). על הבקשה לעיריה מטעם "קבוצת פועלי העיריה" חתום יעקב שיפמן (בן סירה) ששימש באותו הזמן כמהנדס העיר. והרשיון שנתנה המחלקה הטכנית של העיריה הוא ל"בניין בית משותף לפועלי עיריית תל-אביב".  

הבית המשופץ עטוף בחיפוי דמוי "אבן ירושלמית" והוא שונה מהבתים האחרים בסביבה. בבית המשותף שני אגפים, חזיתי ועורפי. בינם מקשר חדר מדרגות ומעלית שנוספה בעת השיפוץ והוספת הדירות על הגג. כיום יש בבית המשותף 15 דירות.

גדעון אריאל שנולד בשנת 1939 וגדל בבית בכירי העיריה מעיד: "היינו המשפחה היחידה בבניין שלא השתייכה למעמד הגבוה של בכירי העירייה. גרנו בקומה שלוש וזו היתה דירה נאה עם חדר אורחים ושני חדרי שינה ומרפסת, והבית היה מרוהט יפה. ראש העיר רוקח היה בא אלינו הביתה והיה נותן לי מתנות. פעם הוא הביא לי שעון במתנה ובפעם אחרת עט. בכל פעם הוא היה מביא לי מתנה, ואז היה עלי לצאת מהבית".

טובה גולדברג (אח"כ אריאל) היתה יפהפייה ירושלמית שעבדה כמורה וכקצרנית בכנסים. באחד מהארועים הכירה את ישראל רוקח, ראש העיריה. בכתבה של דליה קרפל  (הארץ, 14.06.2006) נכתב ש"קשר רומנטי נקשר בינה לבין הגבר הנשוי והוא הזמין אותה לעבור לתל אביב ולעבוד כמזכירתו". בכתבה סיפר בנה, גדעון אריאל: "יום אחד טרקתי את הדלת בכוח, אבל נשארתי בדירה ונכנסתי לארון כדי לראות מה קורה. מגיל שבע הייתי מציץ באופן קבוע באמי כשהיא מתעלסת עם רוקח". 

בספר על מה חלמנו: אגדת הדסים (הוצאת שרידות, 2006) מספר המחבר ד"ר גדעון אריאל (שכתב את הספר במשותף עם ד"ר אורי מילשטיין) כי רוקח שידך בין המאהבת שלו טובה גולדברג לחברו הטוב משה אריאל. כמתנה לחתונתם, העניק להם את הזכות לגור באחת מדירות בית עובדי העירייה הבכירים שברחוב ריינס. עוד מסופר בספר שבמקביל לרומן עם רוקח, ניהלה טובה אריאל מערכת יחסים ארוכה גם עם משה רויטמן (עמיעז), שרעייתו דניאלה היתה חברתה הטובה ביותר. אריאל הבן מעיד ש"אחרי שהוא נפטר אשתו דניאלה אמרה לי שהוא אהב בחייו רק את אמי".



בית בכירי העיריה ברחוב ריינס 15, מסומן  על גבי תצ"א משנת 1937 (מקור: Harvard University Library). עוד בסביבה:  1) פינת הרחובות פרישמן ושפינוזה.  2) המגרש עליו תיבנה מרפאת קופ"ח ולשכת המס (הנהלת משרד הביטחון). 3) המגרש עליו יבנה בשנות החמישים פסאז' הוד.  4) מעונות עובדים הו"ד.  5) רחוב ישראליס. 







בית בכירי העיריה ברחוב ריינס 15. 

חדר המדרגות המקורי. לא נגענו.

צילומים: רחל רמרז, 2015.