וילה פניאל / בניין הסופרמרקט הראשון


וילה פניאל
מאת פרופ' רם גופנא


יעקב גזונדהייט (1955-1880), יליד ורשה. מוסמך לרבנות, סוחר, תעשיין, פרדסן, יו"ר חברות כלכליות ופעיל ציוני באנגליה ובדרום אפריקה, השתקע בארץ-ישראל בשנת 1926. היה נדבן ופעיל עד 1939 בהסתדרות המזרחי (בין השאר, תרם את מגרש בית צעירות מזרחי). לאחר מכן היה מקורב לאנשי איחוד (ברית שלום). בשנת 1930 הקים את הוילה המפוארת ביותר בתל-אביב, בת שתי קומות, על מדרון  גבעת חול, מצפון לרחוב הגליל (מאפו), בהמשך רחוב בן-יהודה (77-79) מול גן ילדים י'ד העירוני. המגרש הגדול שעליו הוקם הבניין גבל ממערב ברחוב שבטי ישראל (לימים רופין). את הווילה שנבנתה  בסגנון אר-דקו (אקדמי רומנטי) תכנן האדריכל בנימין חייקין (1950-1883). אדריכל הגנים יחיאל סגל הוא זה שתכנן את הגן של הוילה. תמונה של הווילה שצולמה לאחר גמר הבנייה  מראה שלראשונה נצבעו על חלקי הקירות שבין שתי הקומות בחזית הבית, עיטורים גדולים של מעוינים.  אלו נעדרים כבר מן התצלומים המאוחרים יותר שנזכרו לעיל.  בתוך הבית נבנו גם בית כנסת (*), מקווה וספריה.  בחצר נבנה מוסך כפול למכוניות. בחלק ממנו, שלא שימש למכונית, גר הנהג שהיה גם הגנן של הוילה. הכניסה אל המוסך היתה מרחוב רופין. בחזית הבית ממזרח, עד למדרכת הרחוב, עוצב גן מדורג מסוגנן שניטעו בו גם משבעת המינים. הכניסה  מרחוב בן-יהודה למתחם הווילה הייתה דרך שער ברזל מסיבי שהוצב  באמצע גדר בנויה מאבנים. על השער נקבע שלט מנחושת ועליו נחקק שם הוילה- "פניאל". נראה שכך ביקש  יעקב גזונדהייט להתלות ביעקב אבינו ככתוב: "ויקרא יעקב את שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בראשית לג, לא), שהרי בתוך ביתו המפואר בנה יעקב גזונדהייט גם בית כנסת.

גזונדהייט מסתבר חש עצמו גם אפוטרופוס של רשות הרבים שמול ביתו וכך כתב לעיריה ביום 31.1.31 : 
" לכ' הא' רוקח, מחלקה טכנית עירית תל-אביב
א.נ. עכשו שזמן נטיעת עצים הגיע אסיר תודה אהיה אם כב' יתן הוראות לנטוע עצים מתאימים לארך המדרכה מול ביתי ברח' אליעזר בן-יהודה, שבשבילם הכנותי מקומות פנויים בתוך המדרכה..". 

כ-25 שנים התנשאה וילה פניאל מעל רחוב בן יהודה עד שנהרסה בשנת 1954 (בסוף ימי חייו של גזודהייט) ותחתיה נבנה בשנת 1957 בנין רב הקומות הראשון בתל-אביב, שתוכנן בידי האדריכל נחום זולוטוב ונבנה בידי הקבלן משה דולגין.  בבנין זה הוקם גם המרכול (סופר-מרקט) הראשון בעיר של חברת שופרסל.

(*) אין אני יכול להימנע מלספר כי בסתיו 1941, טרם שעמדתי לקרוא את ההפטרה שלי בבית כנסת בית-אל  הסמוך שבשכונת תל-נורדוי, נלקחתי בידי מי שלימד אותו לקוראה, לתפילת שבת בבית הכנסת הפרטי שבוילה פניאל. זה היה שכן שלנו מרחוב סירקין, משה ברויזמן שמו, שהיה מבאי בית הכנסת של מר גזונדהייט. הוא ביקש לאפשר לי מעין חזרה גנרלית: לעקוב מקרוב אחר סדר העלייה לתורה. 


בניין הסופרמרקט הראשון
מאת דני רכט


בבניין החדש שנבנה על מגרש וילה פניאל והפונקציות שנכללו בו התגלמו בשעתו (1958) לא מעט מהפכות. האדריכל נחום זולוטוב, אדריכל צעיר ולא מוכר אז, הצליח לשכנע את היזמים, מנהלי חברת רסקו, לבנות "מגדל" בן תשע קומות, במקום שני בתים משותפים בשטח המגרש הכפול (בן יהודה 77-79) בו עמדה קודם הוילה של משפחת גזונדהייט. אלה חששו שהתכנית "לא תעבור" את פקידי העיריה ודרשו מזולוטוב להכין להגשה בו בזמן גם תכנית אלטרנטיוית ובה שני בנייני מגורים. אלא שהפקידים הפתיעו בפתיחותם ואף אישרו לזולוטוב לבנות את משרדו בקומת הפנטהאוז של "מגדל" המגורים.  עם תחילת שיווק הדירות עלה החשש שאנשים יירתעו לגור בבנין בו הם תלויים בתקינות המעליות. אלא שרוכשי הדירות לא הוטרדו מעניין זה, והבניין החדש דווקא משך לא מעט דמויות תל אביביות מוכרות כמו אורי אבנרי עורך העולם הזה, ואחרים.

"המגדל" נ
בנה מעל קומה מסחרית בה נפתח הסופרמרקט הראשון בארץ. פתיחת חנות השופר-סל הביאה למהפכה קמעונאית, למורת רוחם של בעלי חנויות המזון בעיר אשר הפגינו בפתח הסופרמרקט. הקונים התלהבו מחוויית הקניות נוסח אמריקה, עם מדפים ארוכים בשירות עצמי, החלל הממוזג והמוסיקה ברקע. "בחנות ענקית זו משרת כל קונה את עצמו ובוחר במו ידיו את המצרכים הנדרשים לו", תיאר קריין יומני כרמל דברים הנחשבים טריוויאלים כיום, אך לא נראו בארץ קודם לכן. 

באתר שופרסל מתוארת ההסטוריה של המיזם: "את הרעיון על הקמת הסופרמרקט הישראלי הראשון, סופרמרקט מודרני כפי שהיה קיים בארצות הברית וקנדה, הגה בשנת 1956 בן ציון בן-חיים, ישראלי צעיר, שבאותה עת עבד כמנהל מכירות בחברת פרומין. בן-חיים שלח מכתב למזכיר ה - FMI (ארגון משווקי המזון - Food Marketing Institute) בארצות-הברית וביקש ממנו רשימת נשיאים ובעלי מרכולים יהודים בצפון אמריקה. בן-חיים קיווה לגייס אותם למימוש חלומו - הקמת הסופרמרקט העברי הראשון. מצויד ברשימה שקיבל, התייצב היזם הצעיר בלשכת שר המסחר והתעשייה דאז, פנחס ספיר, וניסה לשכנע אותו לקבל מילגה שתאפשר לו לנסוע לארה"ב כדי ללמוד כיצד מנהלים סופרמרקט.  ספיר חיבר את הצעיר הנלהב לאברהם פיינברג, מי שהיה האחראי על הקצאת המילגות במשרדו, ובן-חיים מצא שותף כלבבו. פיינברג סיפר לציון בן חיים כי מזה זמן רב הוא מגלגל במוחו את אותו הרעיון, וגם לו יש  שותף לרעיון - יחיאל הורדס, מהנדס תעשייתי ממשרד הבריאות. עוד באותו היום השלושה נפגשו, והחליטו על הקמת חברה שתקים בישראל רשת מזון בשירות עצמי. את החברה הקימו ב-20 בדצמבר 1956, תחת השם שופר-סל. מקור השם נגזר מהביטוי הארמי "שופרא דשופרא" (הכי איכותי שיש). את לוגו החברה - איור של סלסלת מזון - עיצב האמן ז'אן דוד. שלושת היזמים יצאו לשלושה חודשים לארה"ב, מצוידים ברשימת היהודים בעלי רשתות המרכולים ביבשת. הם חילקו ביניהם את האזורים השונים, נפגשו עם עשרות משקיעים פוטנציאליים, ובסופו של התהליך הצליחו לגייס עשרה משקיעים, שכל אחד מהם הסכים להשקיע בפרוייקט 25 אלף דולר. הסכום שגויס הספיק להקמת הסניף הראשון . כששבו ארצה עם הכסף, הגיעה הידיעה על היוזמה החדשה לראש-הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, אשר הפנה אותם ליו"ר הבונדס בקנדה, יהודי בשם ברטרם לאוב. הסתבר כי גם ללאוב היה חלום דומה: הקמת רשת סופרמרקטים בישראל. למחרת נפגשו כל הנוגעים בדבר במלון השרון בהרצליה, ומהפגישה הזאת נולדה הקבוצה הקנדית שהשקיעה גם היא בפרוייקט".

שיאה של אותה מהפכה קמעונאית היה המבחר. באותם השנים שלטה תנובה ההסתדרותית שלטון ללא מיצרים בשוק המזון תוך שהיא מייצרת מספר מצומצם יחסית של מוצרים. חלק מנקודות מכירת המזון בעיר היו צרכניות ואגודות קואופרטיביות שגם הן היו חלק מהמשק ההסתדרותי. החלק האחר, היו חנויות מכולת קטנות אשר בדרך כלל לא העיזו להסתכסך עם סוכני תנובה. פתיחת הסופרמרקט הראשון היתה בבחינת יום חג לכל אותם יצרנים קטנים ועצמאיים. למשקיעים הקנדים לא היתה שום מחוייבות לתנובה ובנוסף לאמונתם במשק חופשי, הם הבינו שמגוון מוצרים רחב הוא בבחינת גורם משיכה לקהל עירוני בורגני הכמה לחידושים בתפריט המזון הדל, אליו אולץ להתרגל בשנות הצנע. זאת היתה נקודת מפנה בהסטוריה של משפחת שטראוס 
והמחלבה הקטנה שלהם בנהריה שהתפתחה מאז עד שהפכה לתאגיד המזון השני בגודלו בישראל (אחרי תנובה כמובן). שופרסל צמחה מהסניף הראשון ברחוב בן יהודה והפכה עם השנים לרשת חנויות המרכול הגדולה בישראל.

עם השלמת הפרוייקט ואיכלוסו נרשמה הצלחה. האפשרות לרדת בנעלי בית לקניות בפסאז' החנויות ובחנות הסופרמרקט הגדולה (650 מ"ר במקור, אך הורחבה אחר כך על חשבון שטח מספר חנויות סמוכות) נתפסה כלוקסוס וכסגנון חיים חדש. בנוסף, נפתח בקיץ 1960 במרתף הבניין קולנוע בן יהודה, מה שהוסיף ליוקרת ה"מגדל" ולתפיסתו כחדשני. אולם בית הקולנוע הכיל 780 מקומות ישיבה ופעל במשך יותר משלושה עשורים. במקומו פועל כיום מכון הכושר פיור.


צילום מתוך ספר היובל לתל אביב, 1959.

הסופרמרקט הראשון בארץ  ובית הדירות הגבוה בעיר אז (1958). צלם לא ידוע.








וילה פניאל בבנייה.

עיטורי המעויינים על גבי חזית וילה פניאל.

מקור: הארכיון העירוני

בלה ויעקב גזונדהייט 

וילה פניאל (מימין), מלון בריסטול (במרכז)  וגן ילדים י"ד (בשוליים משמאל).
גלויית פלפוט משנת 1939. תודה לרבקה פרשל גרשון

המהפכה הקמעונית בפעולה, אוגוסט 1958. צילום: רודי  ויסנשטין.

קולנוע בן יהודה פעל במרתף הבניין במשך יותר משלושה עשורים

צילום: הניה מליכסון, 2009.