שיכון מפוני צריפי נורדיה 
מאת דני רכט


בסוף שנות החמישים וראשית שנות השישים, עוד בטרם נפתח מגדל שלום, נבנו בעיר כתריסר בתים גבוהים יחסית ומצוידים במעליות. בתים אלה היו בני 7-12 קומות, אך בהעדר מגדלים "אמיתיים" בעיר, זכו אלה בתואר המתורגם "גורדי שחקים". אז כמו היום, שיכנו ה"מגדלים" דירות יוקרה או משרדים. שונה היה אופייה של שורת הבתים הגבוהים שנבנו בהמשך רחוב טשרניחובסקי בקו גבולו הצפוני של כרם חינאווי. את דיירי צריפי נורדיה שעל אדמת נורדיה פינו במהלך השנים במספר גלים, אך עיקרם פונה בשנת 1962 אל בתים אלה המשקיפים על שטח שכונתם לשעבר (דיזנגוף סנטר כיום) ואין להם וליוקרה כל קשר. מדובר בבתים (טשרניחובסקי 51 עד 57) שנבנו בסטנדרטים נמוכים, מכילים מספר רב של דירות וגם השנים שחלפו או מיקומם המעולה, ממש לא השביחו את ערכם. שיכון מפוני צריפי נורדיה נבנה בתכנון האדריכלים: אבא אלחנניישראל לוטן, ובן ציון שלימבר. 

למרגלות בתי השיכון הושלם בשנות השבעים קטע רחוב שחיבר את שני חלקי רחוב בצלאל לשעבר, שהפכו שנים רבות קודם לרחובות בר גיורא וטשרניחובסקי.

במגרש שבין שורת בתי השיכון וכיכר השוטר (טשרניחובסקי 49) היה בית הבאר הערבי של משפחת חינאווי המוזכר בכתביו של חיים גורי: "המולת בית הבאר, אותה משאבה נוקשת שליוותה את לילותנו". במקום זה פעל החל משנות השלושים בית הספר מוריה - בית החינוך המוביל של הציבור הדתי לאומי במרכז העיר. מהתמונה (1939) אפשר ללמוד שהכיתה היתה מעורבת והילדות לבשו חצאיות קצרות במיוחד - מה שלא ניתן להעלות על הדעת בימינו. מבנה בית הספר שימש בשעות הערב את בית הספר דנטה אליגרי ללימוד השפה האיטלקית. לאחר הקמת המדינה נדדו בית הספר מוריה והגימנסיה (אשר שמה כיום הוא  צייטלין - תיכון עירוני תורני ב' ג') אל רחוב צייטלין מזרחית מבתי קרית מאיר.


שני בתי השיכון הראשונים שהושלמו.





שיכון מפוני נורדיה במהלך הבנייה. באדיבות שמוליק תגר.

צריף באדמת חינאווי על רקע בתי מפוני השכונה החדשים.