בית פליישר (דירת יעקב שבתאי)
מאת עידו ששון


בית פליישר הוא בית משותף המוגדר כבית לשימור ברחוב לוריא 1 פינת רחוב דרויאנוב. את בנייתו בשנים 1947-1948 יזמו האחים דב ואברהם פליישר על מגרש שרכשו באדמת סיליקט לשעבר. לאחר שמפעל סיליקט נסגר בשנת 1936, נבנו במהלך המחצית השנייה של שנות השלושים בשטח החולות שמסביב לבניין בית החרושת לשעבר. הרחובות: בן-עמי, בילינסון, אהרונוביץ, גליקסון, לוריא וכן קטעים של הרחובות: דרויאנוב, פינסקר (עד כיכר צינה דיזנגוף), בר-כוכבא, וחובבי-ציון.

את הבית תכנן משרד האדריכלים של יצחק רפפורט (1901-1989), ד"ר אשר גליברמן (1903-1964) וצבי פרנקל (1908-1995). משרד מוביל שבנה בתים רבים בעיר: בית קולנוע זמיר, בית טנצמן ושרפהרץ (רוטשילד 134), בית אהרונוביץ' (רוטשילד 117), בית רפפורט (רוטשילד 118), בית ספר אליאנס ברמת אביב, בית מגדל (רוטשילד 53), בית המפלגה הפרוגרסיבית (קולנוע מקסים) ועוד.

בדירה 12 בבית פליישר התגורר יעקב שבתאי (1934-1981) עם משפחתו. שבתאי, סופר ומחזאי, נולד בתל אביב. בילדותו התגורר בדירת הוריו במעונות עובדים הו"ד (רחוב פרוג 15) עם שני אחיו קודם למעבר לקיבוץ מרחביה (משפחת זונבנד). שבתאי שירת בנח"ל, עבד בחקלאות ובהוראת מבוגרים באולפן. בשנת 1966 חזר לתל אביב והתמסר לכתיבה (תירגומים, עיבוד לתיאטרון, לרדיו, לטלוויזיה, מופעי שירה ובידור). אוסף סיפורים פרי עטו, הדוד פרץ ממריא, פורסם בשנת 1972. ספרו זכרון דברים שיצא לאור בשנת1977, נחשב לספר מופת בספרות הישראלית. הספר זכה בפרס ברנשטיין לשנת 1978, ועובד לסרט בשנת 1995. הספר מכיל דמויות השייכות למגזר החברתי שבו גדל, בעל השפעה גדולה על דורות של יוצרים ישראלים. רחובות שכונת נורדיה, מצודת זאב, שורת השקמים שברחוב המלך ג'ורג' – הם אבני דרך בספר. 

ספרו הבא, סוף דבר, יצא לאור לאחר מותו, תורגם והתפרסם בעולם. יעקב שבתאי נפטר בגיל 47 מהתקף לב ב-4 באוגוסט 1981 באמצע הלילה, על המדרכה שמתחת לביתו ברחוב לוריא. הוא נקבר בבית עלמין הדרום בחולון. שבתאי היה נשוי לעדנה שבתאי (מחברת והרי את) ולהם שתי בנות. בנוסף היה בקשר רומנטי עם דליה גוטמן, שילדה את נועה בתו. בפסטיבל דוקואביב 2014 הוקרן יעקב שבתאי, אבי, סרטה של נועה שבתאי. בשנת 1999 נחנך על שמו רחוב בשכונת המשתלה. "שירת הבית ברחוב לוריא 1 בו התגורר יעקב שבתאי עם עדנה אשתו ושתי בנותיו, היתה צליל ההקשה של מכונת הכתיבה. הוא כתב שלושה ספרים, עשרה מחזות. תרגם עשרות. כתב לילדים את המסע המופלא של הקרפד שמוצג עכשיו באירופה. הוא ערך כתבות ועשה כל מה שפירנס לצד עבודת עדנה כמורה. כשהיו קרובים למחסור מכר את דירת ההורים שכה אהב לבמאי חנן שניר וחילק הכסף עם אחיו. הוא כתב ובילה ושתה, נאהב בחוץ ובבית" (יגאל סרנה, מתוך שבתאי. מסע אל העבר ואל הבית).



לוח זכרון ליעקב שבתאי על קיר בית פליישר. צילום: ד"ר אבישי טייכר, 2012.

יעקב שבתאי עם האח יואל. צילום מסוף שנות הארבעים.









בית פליישר ברחוב לוריא 1 פינת רחוב דרויאנוב. בצד ימין נראה קטע מחזית בית כלל אשר נבנה במקום בו פעל בית החרושת סיליקט

12
"רחוב לוריא 1, דירה 12, על הפעמון כתוב יעקוב ועדנה שבתאי". מתוך והרי את מאת עדנה שבתאי. 

שבתאי נפטר בגיל 47 מהתקף לב ב-4 באוגוסט 1981 באמצע הלילה, על המדרכה שמתחת לביתו ברחוב לוריא.  צילומים: עידו ששון, 2015.

בצילום אוויר משנת 1947 (מתוך ארכיון המחלקה לגיאוגרפיה, אוניברסיטת תל-אביב) אפשר לראות שעל רוב מגרשי אדמת סיליקט כבר נבנו בתים. יוצא דופן הוא המגרש הפינתי עליו יבנה בית פליישר.

במערכת הבחירות בחודש יוני 1981 התמודדה לראשונה תנועת התחיה (בנא"י, ברית נאמני ארץ ישראל) - תנועת ימין שהתנגדה להסכם השלום עם מצרים ולנסיגה מחצי האי סיני.  פרסומאי התחיה שילבו בקמפיין הבחירות את דמותו של יעקב שבתאי הצעיר. מאחר ושבתאי היה ידוע כאיש שמאל ובלחץ המשפחה, הוסרה דמותו מהפרסומים והוחלפה בדמות אחרת.