בית הקברות ברחוב טרומפלדור
מאת: עמית מנדלסון.


מחשש להתפשטות מגיפת הכולירה שפרצה ביפו בחודש תשרי תרס"ג, החליט מושל העיר לסגור את בתי הקברות בעיר יפו.  לערבים הוקצתה קרקע לבית קברות, בסמוך למקום הקבורה של ערביי הכפר סומייל וליד קבר הקדוש עבד אל נאבי (בשטח גם העצמאות כיום). ליהודים הוקצה שטח חולי בסביבת רחוב טרומפלדור בימינו. אודות לסיוע של איש הציבור שמעון רוקח (שנטמן אף הוא בבית קברות זה, באזור הפינה הדרומית-מזרחית שלו). בית הקברות ברחוב טרומפלדור הוקם בשנת 1902 עוד בטרם נוסדה תל אביב. זהו בית קברות שהקדים את העיר אותה הוא שירת בנאמנות. הקבר הראשון נכרה בחודש חשוון תרס"ג. התחלת הקבורה במתחם לוותה בטקס ביזארי בו נגנזו דפים מספרי קודש באדמה, יחד עם טקס נישואים שהתקיים לשני זוגות יתומים בבית הקברות, חסד שמשמעותו תקווה להמשך החיים, בניסיון לעצור את המגיפה.

בבית הקברות נטמנו רבים מראשוני תל אביב. בשנת 1932 התמלא בית הקברות והקבורה הנרחבת עברה לבית הקברות נחלת יצחק. אך המקום נותר פעיל עד שנת 1939. מאז, נקברים כאן רק מעטים, בעיקר בעלי ממון ומעמד שמשפחותיהם יכלו לממן רכישת חלקת קבר כאן. שטח בית הקברות כ- 12 דונם וצורתו היא טרפזית. אורך הצלע הגדולה (לאורך רחוב טרומפלדור) כ- 160 מ' ואורך הצלע הקצרה (המזרחית) כ- 55 מ'. במתחם זה נקברו כחמשת אלפים בני אדם. בתצלום אוויר בולט המתחם ככתם לבן קטן בין שכונות המגורים הצפופות, ובתוכו מעט עצים ושיחים. עוד בימי המנדט הפך המקום למעין פנתיאון לאומי ורבים ביקשו להיקבר כאן. בינהם כאלה שכלל לא גרו בארץ. המצבות השונות מייצגות סגנונות עיצוב ובנייה רבים, וחלקן מנציחות סיפורים ייחודיים.

הקברים הראשונים נחפרו בחלקו המזרחי של בית הקברות, אולם מרבית "אנשי השם" קבורים בחלקו המערבי. השער המקורי של בית הקברות נמצא בחלקו המזרחי. השער הראשי הקיים נפרץ בשנת 1926, עם העלאת עצמותיו של מקס נורדאו שנפטר בפאריס בשנת 1923. בכניסה לאתר נראה בצד ימין את הקבר לחללי מאורעות תרפ"א, ובו שורה ארוכה של מצבות לזכר החללים, ביניהם בולט הסופר יוסף חיים ברנר שנרצח יחד עם חבריו בבית יצקר. יש כאן גם מצבות לזכר נעדרים במאורעות שמקום קבורתם לא נודע, כמו יוסף לואידור שנרצח יחד עם ברנר בבית יצקר וגופתו לא נמצאה. לאחר קבורת ברנר וחבריו ניתנה כאן חלקה לאגודת הסופרים. קבריהם של אנשי הרוח הוסיפו ליוקרת המקום.

מימין למתחם קברי חללי מאורעות תרפ"א, נמצא מתחם דומה המוקדש לחללי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי), ובקצהו הדרומי (לצד חומת בית הקברות), מצבה לחללי מאורעות תרפ"ט, שנטמנו בקבר אחים. על המצבה נחקק: "קבר אחים לנפשות קדושות וטהורות שנהרגו ביום י"ט באב התרפ"ט". בצד שמאל, בקצה שורת הקברים הראשונה, ניצבת מצבת זיכרון חדשה יחסית לזכר היהודים מגורשי תל אביב ויפו במלחמת העולם הראשונה, שחלקם מתו ונקברו במושבות מצפון לתל אביב (למשל בכפר סבא).

בחלק המערבי מרוכזים קבריהם של אנשי השם - אומנים, סופרים, מחנכים, פוליטיקאים ובעלי ממון. לצד הנקברים המפורסמים בציבור, יש רבים אחרים פחות מוכרים, שחלקם זוכים לתשומת לב המבקרים דווקא בגלל המצבות המעוצבות שהוקמו לזכרם. חדי העין יזהו על חלק מהקברים סמל מיוחד המנציח את 66 מייסדי תל אביב. שלטים אלה נוספו לקברים בשנת 1984. נלך בשביל הראשי ונגיע למאוזוליאום הנעול של הסופר מקס נורדאו, ולצידו מימין - קבריהם של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון, ורעייתו צינה. מימינו נקבר המשורר שאול טשרניחובסקי, ולידו הרופא דר' חיים חיסין, ומצפון להם בולט קברו של הרב פרץ חיות, (לצידו נקבר בשנים האחרונות אריה לובה אליאב). בקצה הצפוני של חלקה זו בולט סורג מתכת חדש על הקיר, ובו פסוקים מספר ירמיהו, להנצחת הנקבר הסמוך.

באזור המערבי נמצאות גם מספר אחוזות קבר משפחתיות כמו אלו של בית שלוש, בית קראוזה ובית פלמן. כשנחזור לקבר נורדאו ונפנה שמאלה (דרומה), נחלוף לצד קברי מנהיג הפועלים חיים ארלוזורוב (שנרצח בחוף תל אביב) ורעייתו סימה, המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ורעייתו מאניה. באזור זה נקבר גם הסופר אשר צבי גינצברג, המוכר בשם העט שלו - אחד העם. מולם לערך, קבורים ראש הממשלה השני, משה שרת, ורעייתו ציפורה. על המצבה הונח שלט המנציח את פועלו של שרת, ומהווה חריג בנוף המצבות בבית הקברות. באזור זה קבורים גם דב הוז, אשתו  רבקה בתו תרצה ואחייניתו אורה בורודובסקי, אשר נספו בתאונת דרכים קטלנית ב- 1940 בכביש השרון ליד פרדסיה, ולידם טמון אליהו גולומב, מפקד ההגנה, יחד עם רעייתו. גולומב והוז היו גיסיו של שרת, וכנראה בשל כך העדיף שרת להיקבר כאן ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. בחלקה מוגבהת הנמצאת כאן נקברו בין היתר איש העסקים סמי עופר והסופר אפרים קישון. לצד החומה המערבית של בית הקברות נקברה הזמרת שושנה דמארי, וכן קבורים כאן ראשי העירייה יהושע רבינוביץ' ומרדכי נמיר, הציירים נחום גוטמן וראובן רובין ועוד. בפינה הדרומית-מערבית נקבר השר והמדען יובל נאמן.

מהשביל הראשי, מטרים בודדים ממזרח לקבר דיזנגוף, מסתעף צפונה שביל עץ צר המאפשר גישה למצבות רבות. חלקן ייחודיות כמו קברה של מרים קנטורוביץ הבולט בכיפת הנחושת שמעליו, (עליה נחרט הפסוק המפורסם מירמיהו ב' "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"), ולצידו מצבת קברה של לאה שפירה, הבנויה בצורת קבר רחל בבית לחם. חלק מהמצבות במרחב הן למעשה יציקות בטון ועליהן הכתובת המצמררת "גלמוד" - נקברים שמתו כאלמונים וזהותם לא ידועה. בין המצבות, ובעיקר בחלק המזרחי, צומח ריכוז גדול ויפה של חבצלות שמצאו בבית הקברות מפלט מהפיתוח העירוני. ניתן למצוא במתחם גם מספר מיני עצים פולשים כגון שיטה כחלחלה, וושינגטוניה חוטית ופלפלון דמוי-אלה.

בחלק המזרחי של בית הקברות, הקברים המעניינים פזורים בשטח נרחב וקשה להתמצא ביניהם. חלק מהמצבות מוזנחות ולא שוקמו עד היום, בעוד שמצבות אחרות עברו שיפוץ ושיקום בשנים האחרונות. במתחם זה בולטת מצבת זיכרון שחורה וגדולה, המנציחה את חללי קהילת זדונקה-וולה בפולין, שנרצחו בשואה. כיוון שבית הקברות נסגר לפני השואה, אין בו כמעט מצבות לזכר הקהילות, בניגוד לבתי הקברות שהוקמו לאחר מכן. לצד עץ בודד של וושינגטוניה חוטית שאינו רחוק מאנדרטת זדונקה-וולה לכיוון צפון, ניצב קברה של אסתר גולדברג, עליו נכתב הספד מרגש. מאחוריו נמצא קבר נוסף שגם עליו הספד ייחודי - קברה של עמליה ברסקי, שטבעה בים יפו בגיל 12 - בשנת 1916. בבית הקברות נקברו גם מתאבדים, כמצויין בפירוש על המצבות.

הכותב, עמית מנדלסון, הוא עורך אתר הטיולים  INature, ובו הטיול בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. פרק באתר זה מוקדש לטיולים בתל אביב ובגוש דן.

***

טקס יום הזיכרון תשע"ג בבית העלמין טרומפלדור 
כתיבה וצילום: 
ד"ר ניר מן

כמִדֵי שנה נערך ביום הזיכרון תשע"ג (15 באפריל 2013) טקס זיכרון לחללי מאורעות הדמים בתל-אביב בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. בטקס זה מונצח זִכרם של חללי הפרעות בשנים תרפ"א (1921), תרפ"ט (1929) ותרצ"ו–תרצ"ט (1936–1939 = המרד הערבי). המנחה, אברהם גשרי, מוותיקי 'ההגנה', ניהל את הטקס שנערך במעמד אמנון ענבר, יו"ר ארגון חברי 'ההגנה' בתל-אביב ובגוש דן, עו"ד צבי האוּזר, מזכיר הממשלה, נציגי צה"ל, עיריית תל-אביב–יפו, החברה קדישא וצאצאי משפחות החללים.

טקס הזיכרון בבית העלמין 'טרומפלדור' החל בימי היישוב העברי לפני קוּם המדינה כהתכנסות של בני משפחות החללים ושל חברי 'ההגנה'. במרוצת השנים קיבל על עצמו ארגון חברי 'ההגנה' בתל-אביב ובגוש דן את עריכת הטקס. במהלך מבצע שיפוץ מצבות החלקה הצבאית, שהשלים משרד הביטחון בחלקת חללי המאורעות בשנת 2006, פרסה היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון את חסותה על הטקס שהפך לאירוע הממלכתי.

האדריכל שמואל גילר, שדודו, יצחק גילר ז"ל, נרצח במאורעות, חוקר מזה שנים את פרשת הרצח בבית החלוץ (בית העולים, ברחוב יפת 34, כיום). במחקרו הוא כתב: "בצהרי כ"ג בניסן תרפ"א, אחד במאי 1921, פרצו מהומות בפאתי השכונות מנשייה ונווה-שלום ועד מהרה הן התפשטו ליפו. המון ערבי פרץ לחנויות היהודים ובזז אותן. השוטרים הערבים שהיו מופקדים על שמירת הסדר הצטרפו לפורעים וטבחו ביהודים. אחד מיעדי הפורעים היה בית החלוץ ביפו, ששימש אכסנייה לקליטת עולים מחלוצי העלייה השלישית. בית החלוץ הוקם בידי 'ועד הצירים' הציוני ביולי 1920 עם אִזרוּח השלטון הצבאי הבריטי בארץ ישראל והתגברות זרם העולים ארצה. הבניין נמצא סמוך לבית החולים הצרפתי בתוך חצר מוקפת חומה. המבנה בלב השכונה הערבית הפך בעיני הערבים לסִמלה של הציונות והעלייה, ולכן הוא שימש יעד לתקיפה. המון ערבי התגודד סביב בית החלוץ וניסה לפרוץ את שעריו. החלוצים הצעירים שהיו בבניין התגוננו במשך כארבעים דקות במוטות ברזל שפורקו מהגדר, והצליחו להדוף את התוקפים. קציני משטרה ושוטרים ערבים הגיעו למקום, והעולים סברו כי הם באו לסייע להם, אך אלה ירו לעבר השער והבקיעו אותו. האספסוף הערבי פרץ לחצר והחל לפרוע בעולים חסרי הישע. באירוע הטבח והשוד נהרגו בבית העולים 16 חללים ו-24 יהודים נפצעו". בשלושת ימי הפרעות נרצחו בשכונות יפו ותל-אביב 47 יהודים, שהמפורסם מביניהם היה הסופר והוגה הדעות יוסף חיים ברנר ז"ל. ההרוגים נטמנו בקברים אישיים בחלקה משותפת שנקראת – קבר אחים לחללי תרפ"א (שלושה חללים נקברו בפתח-תקווה ושני חללים הוכרזו נעדרים). במאורעות תרפ"ט (1929) נרצחו שבעה יהודים שגופותיהם נטמנו באחוזת קבר צמודה לחלקת חללי תרפ"א. במאורעות תרצ"ו–תרצ"ט נהרגו 46 יהודים בתל-אביב, ואף הם נטמנו בחלקת חללי המאורעות.

בעקבות הזעזוע הקשה שהיכה בתושבי תל-אביב נוכח רצח העולים והריגת ברנר וחבריו בבית יצקר הוקם קבר האחים המונומנטלי לחללי מאורעות תרפ"א בחלקו הדרומי של בית העלמין (כיום שער הכניסה הראשי מרחוב טרומפלדור). בתל-אביב היו אז 3,600 נפש, לעומת 50 אלף תושבי יפו (שמתוכם 13 אלף היו תושבים יהודים). רוב העולים שנרצחו היו צעירים בודדים בארץ, שעלו ארצה בתחילת השלטון הבריטי כחיל חלוץ לפני משפחותיהם. רק כעבור שנים הצטרפו בני המשפחות ושארי בשרם לטקס היישובי.

ד"ר משה גרנות, שאשתו נורית היא נכדתם של דובה ויהודה צ'רקסקי, מנהלי בית העולים שנרצחו במאבקם ברוצחים הערבים, הניח בטקס זר בשם חללי פרעות תרפ"א. נציגי צה"ל וארגון חברי 'ההגנה' הניחו זרים לזכר חללי מאורעות תרפ"ט ותרצ"ו–תרצ"ט. הטקס הסתיים בשירת 'התקווה'.


ספר בית הקברות, יצא לאור בשנת 1940.






קבר האחים לחללי פרעות 1921. תמונה קבוצתית של בוני המצבה משנת 1924.
צילום: משה קפלנסקי. תודה לחנה קריס.

קבריהם של מאיר וצינה דיזנגוף ושאול טשרניחובסקי, 2011.

חבצלת צומחת לצד קברי אלמונים. 

קברה של שושנה דמארי, 2011.

קברה של עמליה ברסקי, 2011.

קבר משפחת פלמן. הצילומים מאת עמית מנדלסון.

בית הקברות ברחוב טרומפלדור, 1926.

משמר כבוד ליד מצבת אחד העם בבית הקברות ברחוב טרומפלדור.


שער בית הקברות המשתפץ, 2009.