בית חינאווי (בית ספר מוריה)
מאת דני רכט


את אדמת הכרם הנקרא על שמו רכש מחמוד דרוויש אל-חינאווי בשנת 1880. שטחה המקורי כמעט 40 דונם. מחמוד היה מוסלמי אדוק שקיים במהלך חייו שמונה פעמים את מצוות החאג' ועלה לרגל למכה. מחמוד הוריש את הקרקע לבתו פטמה, ולאחר מותה, עבר הכרם לידי אחיה אדיב חינאווי. בתחילת שנות העשרים נרכש השטח הסמוך לכרם חינאווי על ידי אגודת מחוסרי הדירות מתושב יפו עלי סולימן זאריפה. על קרקע זאת נבנתה שכונת נורדיה על ידי חברה הדדית בניין בתים למחוסרי דירות ביפו-ת"א שהוקמה בהון עצמי של לירה אחת לכל משתכן. אלא שרבים מהפליטים היהודים שנאלצו לעזוב את יפו, היו חסרי פרוטה. רכישת מגרש בשכונת נורדיה ובניית בית עליה היו מעבר ליכולתם הכלכלית. בשנת 1924 החל חינאווי להחכיר מגרשים לפליטים עניים. מתוך רצון למצוא פתרון מגורים לקבוצה נוספת אשר לא יכלה לממן אפילו חכירת מגרש (לא כל שכן, רכישת מגרש בנורדיה), חכרה העיריה קרקע באדמת כרם חינאווי עבור עשרים צריפים שאיכלסו משפחות חסרות יכולת כלכלית. כך באה לעולם שכונת העוני צריפי נורדיה (כיום ניצב על רוב שטחה קניון דיזנגוף סנטר) הסמוכה לשכונת נורדיה שהוקמה על אדמת הקרן הקיימת.

בקצה אדמת הכרם שבבעלותו ובצמוד לשטח הציבורי הירוק היחיד בתכנית שכונת נורדיה (לימים כיכר השוטר) בנה אדיב חינאווי בשנת 1925 בית מידות. הוא ומשפחתו התגוררו אז בבית אחר בבעלותם - בית חינאווי בדרך שכם, ותכננו לעבור לגור בביתם החדש. תכניתם לגור בסביבה עברית לא התממשה. אולי בהשפעת המתח הפוליטי. לפי רישומי העיריה פעל בקומה הראשונה בבניין בית חרושת למקרוני והקומה השניה כללה חמישה חדרים, שלוש מרפסות וחדר שירותים. פקידי העיריה לא אהבו את הנוכחות הערבית שאולי תפריע להמשך ההתפשטות היהודית צפונה וניסו להקשות על חינאווי, אבל מאחר וזה פעל כחוק, בנה על אדמתו, והחזיק באישורים הנדרשים, לא יכלו הפקידים למנוע ממנו את המשך הבנייה. בשנת 1928 אף השכירה העיריה מחינאווי חלק משטח קומת הקרקע לצורך הפעלת גן ילדים עירוני לילדי שכונות נורדיה וצריפי נורדיה. גן הילדים י"ח פעל במקום במשך שש שנים (עד שנת 1934) ואז עבר לבית אפרים סטרוד בפינת הרחובות זלמן שניאור (אז דבורה הנביאה) וצבי ברוק. העיריה גם תכננה לסלול את הקטע החסר ברחוב בצלאל שיחבר את שני חלקיו (שלימים נקראו רחוב טשרניחובסקי ורחוב בר גיורא) אלא שבית חינאווי שברחוב בוגרשוב 67 ניצב על התוואי המתוכנן. והדרך למרגלות בתי שיכון מפוני צריפי נורדיה נסללה בסופו של דבר רק בשנות השבעים, שנים לאחר הריסת הבית.

בתחילת שנות השלושים הפעילה אגודת תחכמוני שני מוסדות לימודים: בית ספר לבנים ברחוב לילינבלום ובית ספר לבנות ברחוב העבודה, הוא בית הספר תלפיות. באותם הימים, ראשית ימי העליה החמישית, החלו להגיע לעיר עולים ממרכז אירופה. חלקם שומרי תורה ומצוות. הורים אלה שאפו להעניק לילדיהם חינוך אורתודוכסי-מודרני המשלב "לימודי קודש ולימודי חול על פי שיטות פדגוגיות מתקדמות" וייסדו את חברת תורה ותרבות שהקימה את בית הספר מוריה. לצרכי בית הספר החדש שנפתח בתאריך 16 באוקטובר 1933 נשכרו מספר חדרים בבית הופנקו בסמטת בית השואבה בו פעל גם אולם יאשה חפץ. לימים יפעל במקום קולנוע מתמיד שנהרס ובמקומו ניצב כיום בית דירות.

בית הספר מוריה פעל בהמשך במתכונת של מכינה (4 שנים, החל מגיל 6) וגימנסיה (8 שנים). ההורים הנלהבים פנו בקול קורא לציבור ההורים הדתיים בעיר: "בהתאם לדרישת בית ספר נוסף מודרני הממלא באחד תפקיד דתי ופדגוגי הנשמעת כעת בחוגים רחבים של הישוב קיבלו החתומים מטה עליהם את החובה לגשת ליסוד בית ספר תיכוני חדש בין 8 כיתות במגמה של גימנסיה. מטרתנו לחנך נוער מלא עוז והתלהבות, לחיות חיי דת ותורה אשר לא יסור מן הדרך בה הודרך בימות חינוכו גם בעזבו את בית ספרו ויהי כוח חזק העומד בפני השטחיות הסוררת היום לצערנו הגדול בין בני נעורינו בארץ. אופיו של בית ספר זה מחייב את מייסדיו להימנע מכל נטייה מפלגתית, יען שהחינוך יהיה תלוי אך ורק בתנאים דתיים ופדגוגיים". בהמשך הגדיר מנהל המוסד ד"ר מאיר פויכטונגר את מטרת בית הספר: "לחנך דור דתי מושרש בארץ על יסוד השכלה תורנית וכללית אחידה".

לאחר שנה בבית הופנקו נדד בית הספר מוריה למעונו החדש. בבית חינאווי ברחוב בוגרשוב נעשו שיפוצים והוא הותאם לצרכי בית הספר. למוסד החינוכי נוספו כיתות גן. משנת 1937 פעל במקום גם מועדון לשעות אחר הצהריים להכנת שיעורים ולמשחקי חברה. בשנים 1938-39 בוטלו הכיתות המעורבות בבית הספר ובמקביל, נפתחו כיתות חדשות לבנות. בהמשך נוספה קומה שלישית לבית למורת רוחם של כמה מתושבי שכונת צריפי נורדיה. אלה הלינו על כך שהבניין הגדול ביחס לסביבתו חוסם את האוויר ואת קרני השמש. בתחילת שנות הארבעים פעל בשעות הערב בין כותלי המוסד בית הספר לנגינה הקונסרבטוריה העברית בהנהלת מנשה רבינא. בהמשך אותו העשור פעלו במקום בית ספר ערב ללימוד השפה האיטלקית אותו הפעילה חברת דנטה אליגרי, קורסים ללימוד אנגלית של מכון אפשטיין ועוד. משנת 1941 פעלה גימנסיה מוריה ביל"ו שקלטה את בוגרי שני בתי הספר העממים הדתים במרכז העיר.

בשנת 1949, לאחר 15 שנות פעילות רצופה, העבירה חברת תורה ותרבות את בית הספר לידיה של העירייה. בהודעה לציבור ההורים הדתיים מטעם ועד בית הספר, נכתב: "הרשמה לבית הספר מוריה (כיתות נפרדות לבנים ולבנות) תתקיים במסגרת ההרשמה של בתי הספר העירוניים. במשך 15 שנות קיומו שמר בית הספר מוריה על רמה לימודית וחינוכית גבוהה והקפיד על ההתאמה הדרושה בין הבית הדתי של ההורים והחינוך הדתי הניתן בבית הספר. קו עקרוני זה ישמש גם להבא כיסוד בעבודה החינוכית של בית הספר. אנו פונים בזה לציבור ההורים הדתיים בבקשה להמשיך לשמור גם בעתיד אמונים לבית הספר הדתי מוריה, למען יוכל למלא את תפקידו החשוב בחינוך ושל הדור הדתי הצעיר בישראל.

בשנות החמישים היה מוריה אחד מבתי הספר הגדולים בעיר. בהעדר חצר שימשה הכיכר הסמוכה עם עצי האקליפטוס את התלמידים ונקראה בפי רבים חורשת מוריה (לימים כיכר השוטר). בימים גשומים הוזזו ספסלי אולם בית הכנסת והתקיימו בו שיעורי התעמלות. הצפיפות הרבה הביאה לפיצול בית הספר. כיתות הבנים נשארו בבית חינאווי בעוד כיתות הבנות הועברו לבניין ברחוב בר כוכבא 60. מהלך זה שינה את אופיו של בית הספר. קודם לכן למדו הבנים והבנות בכיתות נפרדות, אך באותו הבניין. בזמני ההפסקות ניתן היה לראות מורים רצים ממבנה אחד לשני. את הקשר הקבוע עם הורי התלמידים ניהל המנהל אלכסנדר מלכיאל באמצעות דפי סטנסיל ובהם הוראות שונות. באחד החוזרים למשל הזכיר המנהל הקפדן להורים ולתלמידים שגם "פיתה עם פאלאפל זקוקה לנטילת ידיים… אולי אין הדבר נוח כל כך, אבל יש להקפיד על כך".

בסוף שנות החמישים הקימה העיריה קריית חינוך דתית ברחוב צייטלין,  בשוליו הצפונים של מחנה קריית מאיר ובסמוך לשיכון קריית מאיר. זאת לאחר שנים של לחץ ציבורי מהורי התלמידים ומבוגרי בית הספר שטענו כי המבנה שהתיישן אינו מתאים לשמש כבית ספר. בית ספר העממי מוריה עבר למבנה חדש. לצידו נבנה בית לגימנסיה מוריה שהחליפה את שמה לבית ספר תיכון עירוני דתי ב' ג' (האות ב' לבנים, ג' לבנות) הוא בית הספר צייטלין.

בשנות השישים, לאחר המעבר למבנים החדשים ברחוב צייטלין, שימש בית חינאווי זמנית בית ספר עירוני לחינוך מקצועי, ובהמשך את בית הספר עירוני י"א שהיה בראשיתו בטרם עבר אל בית גימנסיה בן-יהודה ובהמשך אל ביתו הקבוע ברחוב יהודה המכבי. בראשית שנת 1968 הרסה העיריה את המבנה. 


תודה לעידו ששון.











מבט מחורשת מוריה (לימים כיכר השוטר) אל בית חינאווי בתקופה ששימש את בית ספר מוריה. צילום: אפרים ארדה, 1953.

בית חינאווי ברחוב בוגרשוב 67. מבט לכיוון מזרח.  צילום: אפרים ארדה, 1953.

סוף שנות השלושים. תלמידי בית ספר מוריה בחוף הים. בנים, בנות וחצאיות קצרות. ברקע בצד ימין נראה הבית האדום.

מרצפות מצוירות בבית חינאווי. כיתת בנים בבית ספר מוריה. צילום: אפרים ארדה, 1953.

שנות השישים. רובה של שכונת צריפי נורדיה כבר פונה. מבעד לעצים נראים חלקם האחורי של בית חינאווי ושל בית הכנסת נורדיה.

החלה ההרשמה לשנת הלימודים תש"ט. בית ספר מוריה, 1948.

מעגל התנועה במרכזה של שכונת נורדיה מסומן על גבי קטע מפה משנת 1936. בצידו הצפוני נראה מבנה בית הספר מוריה.