קאצר אל אחמאר  (הבית האדום, בית יצקר)
מאת דני רכט


בית באר וחצר גדולה מוקפת חומה שכונה גם הבית האדום בגלל צבעו. עמד מבודד בין פרדסי הכפר אבו כביר. כיום, בקרבת רמת יוהנה (שיכון סלע בקרית שלום) ופרוייקט המושבה האיטלקית. בחודש מרץ 1921 השכיר האפנדי מאנטורה את הבית למשפחת יצקר. בני המשפחה התפרנסו ממשק חלב ומהשכרת חלק מהחדרים בקומה העליונה לדיירי משנה. קומת הקרקע שימשה לאכסון מספוא, רפת לפרות וחדר לחביצת החלב. אחד מדיירים היה יוסף חיים ברנר, סופר מוערך ומחשובי ההוגים של מחנה הפועלים. ברנר עבר לגור בבית האדום יחד עם עוד שני סופרים: לואידור וברגגרין, אחרי שובו משהות במושבה מגדל, צפונית לטבריה. שם שימש מורה לעולים חדשים חברי גדוד העבודה. בראשון במאי 1921, עם פרוץ מאורעות הדמים ותקיפת בית החלוץ על ידי אספסוף ערבי. חשש הסופר צבי שץ לחיי ברנר וחבריו. כשהגיע למקום עם מכונית, אך התברר שאין בה מקום לכולם. שץ נשאר בבית האדום עם ברנר וחבריו והמכונית חילצה את הכוורנים ממשפחת לרר. למחרת שהגיעו למקום מחלצים נוספים.  אשר מצאו את  גופות יהודה ואברהם יצקר, ברנר, שץ וברגגרין על אם הדרך. הם נקברו בקבר אחים בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור. גופתו של יוסף לואידור נעלמה. הסיפור המפורט מופיע כאן

עם כיבוש הכפר אבו כביר, ננטשה גם קאצר אל אחמאר מתושביה הערבים. אדמת פרדסי אבו כביר הפכה לקרית שלום וחולקה לפי מפתח מפלגתי לצורך בניית שיכונים לאנשי צבא הקבע, ותיקי ההסתדרות, אנשי בית"ר ואחרים. שטח קאצר אל אחמאר בן 24 הדונמים יועד לבניית שיכונים לאנשי אגודת ישראל והפועל המזרחי. קמה צעקה בקרב חבריו של ברנר, ונמצאו מגרשים אחרים שיועדו לדיירי המפלגות הדתיות, וזאת ע"מ לשפץ את הבית ולהפכו לאתר זכרון.  כיאה לאחד מסמליה המובהקים של תנועת העבודה, זכה ברנר  לכבוד רב אחרי מותו. קיבוץ גבעת ברנר נקרא על שמו. כמו גם שכונת ברנר ובית מועצת תל אביב ברחוב ברנר.  אך כוחם של מוקירי זכרו בגד בהם. הבית ההסטורי שהוקדש על ידי הקרן הקיימת למטרת הנצחה עמד עזוב ונטוש במשך עשרות שנים כאשר גדר תיל חלודה מקיפה אותו ולוח שיש עם שמות הנרצחים תלוי על אחד הקירות שעוד נותרו. חסד של אמת מעשה ידי חברי קיבוץ גבעת ברנר. למרות שבראשון במאי 1954 הונחה במקום אבן פינה לבית תרבות ע"ש ברנר שנועד לשכון בבית האדום, לא נעשה דבר במשך שנים עקב ויכוח בין נציגי מועצת פועלי תל אביב שטענו כי הנצחת ברנר צריכה להיות ממומנת על ידי חברת העובדים ההסתדרותית, לבין ראשי ההסתדרות אשר ראו בהנצחת ברנר עניין פרטי של מועצת פועלי תל אביב. בינתיים, התפורר הבית ונהרס כליל. 

בשנת 1968 הונחה אבן פינה פעם נוספת ומעט מזרחה מאתר הרצח נבנה  (קיבוץ גלויות 120) משכן ברנר וחבריו (אדריכל: שמואל מסטצ'קין) המשמש את פעילויות תנועת הנוער העובד והלומד. בבית יש פינת הנצחה לדיירי בית יצקר. דרומית לבית נקראו שתי סמטאות: תרפ"א ובית יצקר לציון ארועי הדמים שהתרחשו בקרבת מקום.

לקריאה נוספת:  
המאמר עם יוסף ברנר ביומו האחרון מאת האדריכל שמואל גילר. 


הזמנה לטקס הנחת אבן פינה למשכן ברנר וחבריו 






כך נראו בית יצקר וסביבתו בשנת 1921. 
צילום: צבי אורון (אורושקס). הארכיון הציוני המרכזי.

גופות ברנר  וחבריו נטמנו בבית הקברות ברחוב טרומפלדור.

קאצר אל אחמאר. צילום משנת 1949.

משכן ברנר וחבריו. צילום: ניצן צבי כהן, 2009.