דף הבית‏ > ‏

ים זה לא פח זבל

קרא את הקטע הבא וענה על השאלות שלאחריו (יש לענות על כל השאלות שלידן כוכבית.  לא ניתן לשלוח טופס עם תשובות חלקיות)

ים זה לא פח זבל

מעובד לפי מאמרה של דורית טליתמן שהתפרסם ב"ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה", גיליון 30, פברואר מרץ 2000

 

1        מפעלים מזרימים אל הים שְפָכים תעשייתיים, שחלקם מסוכנים לבני אדם. שפכים אלה מכילים חומרים מזהמים, כגון מתכות רעילות, חומצות וחיידקים שונים. אֳניות וּמְכָליות מרוקנות לתוך הים נפט גולמי ושאריות דלק. החומרים המזהמים עלולים לפגוע באוכלוסיית בעלי החיים בחוף ובים או באלה הניזונים מהם. נוסף על כך, הם פוגעים בעקיפין בבני אדם מפי שחומרים מזיקים, כמו כספית רעילה המצטברת בגופם של דגי מאכל, מגיעים בסופו של דבר אל שולחנם.

  הים סופג ושותק. אבל מי שאינו רוצה לשתוק, מגלה שלא תמיד הוא יכול לעשות משהו. אתם מטיילים להנאתכם על שפת הים, ולפתע מבחינים בגושים מוזרים הצפים על פני המים. אתם רואים צינור שפכים הפולט נוזלים דלוחים, החשודים כרעילים, או כתם שמן שחור ומאיים, המתפשט לעבר החוף. הדבר הראשון העולה בדעתכם כאזרחים טובים ואכפתיים הוא למהר ולדווח על כך לרשויות המתאימות. אתם מנסים לאתר את מוקד החירום הטלפוני, אך מופתעים לגלות ש"אין חיה כזאת". אינכם מתעצלים, מתקשרים למשרד לאיכות הסביבה, מבקשים לדבר עם האחראים לפיקוח על ים וחופים. שם רושמים את פרטי התלונה, ואף מבטיחים לבדוק את הנושא ולטפל בו. משלב זה התלונה עוברת דרך ארוכה ופתלתלה, המניבה תוצאות חלקיות, על אף מסירותם של עובדי אגף הפיקוח.

 החוקים וההקפדה על שמירתם נועדו להגן על משאבי הטבע, אך הדרכים

20    לשמור על קיום החוקים האלה אינן יעילות. פסקי הדין , הניתנים בתום הליך ממושך ומייגע, אינם חמורים דיים כדי להרתיע את אלה שזיהמו את הים והחופים. המצב הזה טעון שיפור יסודי . עד שנת 1988 לא היה בישראל חוק אשר אוסר על מפעלים , על בתי עסק או על מתקנים אחרים לזהם את הים בשפכים ביתיים ותעשייתיים. בשנת 1988 נחקק בישראל החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, אבל הים שלנו עודנו מזוהם. מה נדרש כדי שחוק זה יְקוּיַם?

 כדי להתמודד עם זיהום קיים, יש לאתר תחילה את אלה שזיהמו , ועל כך מופקדים אנשי אגף הים והחופים במשרד לאיכות הסביבה. הללו עושים מאמצים רבים, אך מספרם מועט. יש לעודד את הציבור לדווח על כל זיהום, ויש לשכנע את אלה שזיהמו לדווח על הנזק שהם גרמו. כך אפשר יהיה להשיג שיפור ניכר של המצב.

מחקר שנערך לאחרונה מראה כי 60% מן התלונות על זיהומים בים או בחוף הוגשו על ידי אזרחים, כמחציתן – על ידי אזרחים שהיו באתר במקרה, וכמחציתן- על ידי עובדי נמלים, המצויים בקרבת הים בעבודתם.

 אין ספק כי מספר הדיווחים היה גבוה יותר אילו עמד לרשות האזרחים מוקד חירום מתאים. רבים מאלה המבקשים לדווח על זיהומי ים מתלוננים על כך שאין כתובת ברורה לפנות אליה. למענם, מומלצות שתיים מן השיטות הנהוגות בארצות הברית: הראשונה היא קו חירום שיופעל 24 שעות ביממה, והשנייה היא פרס כספי גבוה, שיינתן למגישי תלונה שתסתיים בהרשעה.


Comments