דף הבית‏ > ‏מאמרים‏ > ‏

פעילות גופנית ואנמיה

מאת: הגר טוויג, דיאטנית. 

אנמיה

מצב של חסר בכדוריות דם אדומות או ירידה בכמות המוגלובין בגוף, מצב של חסר כזה יכול להוביל לירידה בהובלת החמצן והco2 או בשחרורם ובכך לפגוע בחימצון הרקמות בגוף. הסיבות לאנמיה הן רבות, דימום- כרוני או אקוטי, הפרעה בייצור כדוריות דם- יכול לנבוע עקב חסר בויטמינים כמו חומצה פולית, ברזל ו- B12 (חסרים אלו שכיחים ופוגעים ביצירת הכדוריות), מחלות כרוניות (סרטן, מחלות של מח עצם), הרס מוגבר של כדוריות דם- יכול לנבוע עקב- G6PD, הרס מכני של הכדוריות, הגדלת הטחול (מחלות תורשתיות), אנמיה חרמשית, ספרוציטוזיס, טלסמיה ועוד.


אנמיה איננה מחלה קשה, אך מסמלת נורת אזהרה המחייבת בדיקה של מקור האנמיה ואיתורה. האנמיה פוגעת באיכות החיים, והטיפול בה שעשוי להיות פשוט מאוד, יכול להעלים את התסמינים המציקים במהירות.

ההגדרה של אנמיה- רמות המוגלובין נמוכות, לנשים- כאשר רמות ההמוגלובין נמוכות מ12, לגברים כאשר נמוכות מ-14.

משק הברזל בגוף האדם

הברזל מגיע ממערכת העיכול אל הדם, משם הוא ממשיך ברובו למח העצם (מאגר לבניית כדוריות) ומעט ברזל (300 מ"ג) הולך לשריר לחיבור עם מיוגלובין- חלבון השריר ומעט מהברזל גם נאגר בכבד (1000 מ"ג). הגוף מנסה לשמר את הברזל בתוך הגוף ע"י כך הכדוריות ה"זקנות" שמסיימות את תפקידן עוברות תהליך מיחזור ושימור הברזל- שנפלט וחוזר דרך הדם למח העצם, כלומר מדובר במשק פנימי.

אך המשק הפנימי לא מספיק, כי חלק קטן כן הולך לאיבוד דרך: מחזור (אצל נשים), כל התאים החיצוניים שלנו (לדוגמא תאי אפיתל - תאי עור, מע' העיכול) שמתחלפים ומתקלפים. 

ולכן עלינו לצרוך כמות מספקת של ברזל על מנת שלא יהיה חסר- כמות הצריכה צריכה להיות לפחות כמו כמות האיבוד- שזה 1-2 מ"ג (בתקופת מחזור אצל נשים עוד 0.5 מ"ג ליום). אצל ספורטאים יש איבוד יותר גדול ועל זה נדבר בהמשך.

אבל צריכה של 1-2 מ"ג ביום זה לא מספיק, כי מנגנון הספיגה של הברזל בגופנו הוא לא מספיק יעיל, אחוז הספיגה נע בין 2-20%. לכן, כדי לספק לגוף את הכמות שהוא צריך 1-2 מ"ג, צריך לצרוך כמויות גדולות הרבה יותר.

איך נדע אם יש חסר? ע"י בדיקות דם.

· רוב הברזל מסתובב בדם כשהוא קשור לחלבון הטרנספרין (יש כמות קטנה שמסתובבת חופשי בדם). אחת השגיאות הנפוצות שחלק מהרופאים עושים היא בדיקה של הברזל החופשי בדם- אבל במידה והוא תקין או גבוה זה לא אומר בהכרח אם יש או אין בעיה של ברזל בגוף. הסיבה היא כי רמת הברזל בדם משתנה בעקבות סטרס, אכילה, זמן הבדיקה וכ"ו. ולכן בדיקת ברזל בסרום זה לא מייצג נאמנה את משק הברזל בגוף.

· הבדיקה היותר נכונה לעשות זה ריוויון הטרספרין ((TIBC – כמה מהברזל קשור לחלבון שקושר אותו. כי זה מדד יותר מהימן וקבוע שלא מושפע מפרמטרים שונים. החישוב של ה- TIBC נעשה ע"י ריכוז הברזל בסרום\ ריכוז הטרנספרין שנותן וצאה של אחוז החלבון שקשור לברזל- הערך התקין הוא- 30/35-50/55% (יש שוני בין מעבדות). מתחת לערכים אלו- יש הרבה חלבון אבל אין מספיק ברזל.

· בדיקת טרנספרין לבד גם בעייתית כי טרנספרין הוא חלבון כללי שעולה ויורד לאורך היום, כלומר טרנספרין לבד לא נותן לנו תוצאה מדוייקת. רוב הברזל הולך לייצור תאי דם אדומים והשאר הולך לאגירה בכבד. הברזל נקלט בתאים ע"י רצפטור מיוחד לטרנספרין- רוב הברזל נאגר בחלבון הפריטין שהוא חלבון מרכזי וחשוב. כל מולק' פריטין קושרת כ- 4500 אטומי ברזל- רמות פריטין= מחסני הברזל. הייתרון של הפריטין הוא שהוא מופרש לפלסמה ולכן קל לבדוק א רמתו בבדיקת דם פשוטה. יש בעיה אחת עם הפריטין- משום שהוא חלבון דלקת- במצבי דלקת (מחלות/ הריון) רמתו עולה. כלומר לא כל פריטין גבוה אומר בהכרח שהמצב טוב. לכן, לאישה בהריון או אדם חולה בדיקת הפריטין אינה מספיקה אם רוצים לבדוק את משק הברזל בגוף, אך לאדם בריא או ספורטאי ניתן להשתמש בבדיקה זו.

· הבדיקות השגרתיות בספירת דם הם: המוגלובין, המטוקריט (יחס 1:3), מספר כדוריות (4-5.5 מיליון), נפח הכדורית וריכוז ההמוגלובין של הכדורי. נפח כדורית גדול יהיה כשיש חסר בויטמין B12 או חומצה פולית אך ריכוז ההמוגלובין יהיה תקין. בחסר בברזל נפח הכדוריות יהיה קטן וכן ריכוז ההמוגלובין יקטן.

בספירת דם רגילה ניתן לדעת רק אם יש אנמיה או אין אנמיה. אך אנמיה לא נוצרת בבת אחת אלא זהו תהליך- כלומר לאט לאט מתרוקנים מאגרי הפריטין. בהמשך גם הולכת הברזל מתמעטת ואז כבר הגוף לא מייצר כדוריות ואז תופיע אנמיה עקב חסר ברזל.

בתהליך הזה שקורה בשלבים, אנחנו רוצים לזהות את החסר בברזל כמה שיותר מוקדם (כבר בדלדול המאגרים) משתי סיבות: 1. לא רוצים להגיע לאנמיה. 2. גם כשאין אנמיה, אבל יש חסר בברזל, הגוף מתפקד פחות טוב. לכן, לא מספיק לבדוק ברזל בסרום בלבד אלא גם טרנספרין ופריטין.

סיבות לחסר ברזל

1. בעיה בייצור (חסר ברזל/ חומצה פולית/ B12)

2. איבוד מוגבר- בעיקר מחזור (בממוצע 30 סמ"ק במחזור) יש גם איבוד במע' העיכול.

סיבות ייחודיות לאנמיה בספורטאים

· פסאודו אנמיה- אצל ספורטאים יש מיהול של הדם עקב נפח פלסמה יותר גבוה. לכן, לא צריך להתרגש מאנמיה קלה אצל ספורטאים אירוביים, אצלם נראה המוגלובין שהוא קצת נמוך אך כל שאר המדדים יהיו תקינים- מדובר במצב כרוני.

· חסר תזונתי- חסר תזונתי הוא בעיה- בעיקר אצל ספורטאיות, בנות לא אוכלות מספיק ובנוסף הם מאבדות דם במחזור. בדיאטה המערבית תקינה על כל 1000 קק"ל יש כ- 6 מ"ג ברזל אלא אם מכוונים לאכול יותר.

· המוליזה- עלייה בשבירות ממברנות אצל ספורטאים עקב קפיצות, ריצות שגורמות לזעזוע בגוף.

· אובדן דרך מע' העיכול- דם סמוי בצואה עקב איסכמיה של המעי, התייבשות ולקיחת חומרים נוגדי דלקת שפוגעים ברירית הקיבה (המוליזה).

· אובדן ברזל במערכת השתן- יש איבוד דם מאותן סיבות של איבוד הדם ממער' העיכול (המוליזה/ איסכמיה/ התייבשות)

· הליקובקטר פילורי- מפריע לספיגה של ברזל (לא רק אצל ספורטאים).

· איבוד בזיעה- מאבדים בזיעה מעט מאוד, זה בדר"כ מינימליסטי, אך אם בן אדם מאבד כל יום 3 ליטר נוזלים אז הוא מאבד 1 מ"ג נוסף של ברזל.

· הפסדין- במאמץ קשה הגוף הוא בסטרס, מצב דלקתי- גורם לעלייה ברמת הפסדין עד 72 שעות אחרי המאמץ. עלייה ברמת הפסדין גורמת לברזל נמוך בדם. לא כולם מגיבים אותו דבר למאמץ יהיו כאלה שההפסדין יהיה גבוה ויהיו כאלה שלא.

שורה תחתונה:

יש לנו מצד אחד איבוד ברזל ומצד שני צריכה לא מספקת שגורמת לחסר בברזל. כאשר יש חסר ברזל- אין מספיק המוגלובין- כל גרם המוגלובין סוחב 1.34 מ"ג חמצן, כשאין מספיק המוגלובין אז צריכת החמצן יורדת, מה שמוביל לירידה ביכולת האירובית, כאשר לספורטאי יהיה מקסימום המוגלובין זה יוביל ל VO2-MAX. ולכן ספורטאים המתאמנים באופן קבוע- צריכים לצרוך 30% יותר מהקצובה היומית המומלצת לאדם בריא ( DRI).



*הכותבת הינה דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט מוסמכת.
Comments