אודות "עיונים בחינוך", כתב עת לעיון ולמחקר בחינוך

כמייסדו של כתב העת וכמי שהיה עורכו הראשון ארשה לעצמי לפתוח בהערה אישית על היווסדו של כתב העת ועל שמחתי להיענות לבקשתה של פרופסור עופרה מייזלס, דיקנית הפקולטה לחינוך, לשוב ולערוך אותו בהופעתו המחודשת.
זכיתי להצטרף לאוניברסיטת חיפה בשנותיה הראשונות, בראשית דרכה כאוניברסיטה עצמאית. היו אלה אף השנים הראשונות של בית הספר לחינוך, שכלל את החוג לחינוך, את המחלקה להכשרת מורים ואת המחלקה להשתלמויות.
חזרתי באותם ימים לאחר תקופת לימודים והוראה באוניברסיטת ניו יורק (NYU) ובסמינר התיאולוגי היהודי, תקופה בה הייתי מעורב בחינוך הרדיקאלי מבית מדרשם של פול גודמאן, ג'והן הולט, ניל פוסטמן, הרברט קול ואחרים, וכן הייתי פעיל בחינוך היהודי בניו יורק. כבר באותם ימים הייתי שותף בכתבי העת הרדיקאליים הכלליים ובכתבי העת היהודיים החינוכיים והספרותיים בארצות הברי וביניהם "שבילי החינוך", "הדואר", ו"ביצרון" וכן פרסמתי מאמרים בענייני חינוך בעיתונות הישראלית, : ב"דבר", ב"הארץ", ב"החינוך", ב"מאזניים" ובעיתונים ובכתבי עת נוספים. עוד פני צאתי לארה"ב, כשהייתי מרצה במחלקה להכשרת מורים באוניברסיטת תל-אביב הקמתי ביחד עם ד"ר אשר ריבלין את כתב העת "מתודיקה", שעסק בשאלות חינוך והוראה.
כריכת כתב העת 1

באותם ימים ראיתי בכתב העת לא רק במה למחקר ולהגות, אלא כלי חשוב במהפכה החינוכית והתרבותית. ברוח זאת, כבר בשנה הראשונה לשובי ארצה ולהצטרפותי לבית-הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה (1972), העליתי את הרעיון להקים כתב עת שיעסוק בסוגיות של עיון ומחקר בחינוך, ישמש כלי ביטוי להגות, לפולמוס, לחשיבה רדיקאלית, למחקר ולעשייה בחינוך וישתף את היוצרים המרכזיים בתחומים אלה. יחד עם פרופסור משה רינות, מי שעמד אז בראש בית-הספר לחינוך, הבאנו את ההצעה בפני הנהלת האוניברסיטה שהחליטה על הוצאתו לאור של כתב העת.
כבר בחוברות הראשונות התפרסמו בו מאמרים שהסעירו את הזירה החינוכית בישראל, עוררו ויכוחים עזים והתסיסו את המחשבה החינוכית. די אם אזכיר את מאמרו של ס' יזהר, שכותרתו "הפעלים בלשון החינוך", שקרא תיגר על עצם הזכות לחנך, וזכה לפולמוס לוהט עם חסידי החינוך החברתי כמו אלכס ברזל, מוני אלון ואחרים. בצד מאמר ההגות והדיון החינוכי התפרסמו בכתבי העת מחקרים פרי עטם של מיטב חוקרי החינוך והחברה בישראל, שתרמו תרומה משמעותית לטיפוח המחקר החינוכי ולהצגתו בשפה העברית.
לכותבים, ללקטורים ולתורמים לעיצובו של כתב העת הצטרפו רבים מחשובי ההוגים והחוקרים וביניהם, פרופסור קרל פרנקנשטיין, פרופסור ע"א סימון, פרופסור צבי לם, פרופסור נתן רוטנשטרייך ורבים אחרים, שאף עזרו בגיוס השתתפותן של דמויות בולטות של הוגים וחוקרים בעולם ששלחו מאמרים מקוריים לכתב העת, כמו ברונו בטלהיים, שתורגם לעברית ל"עיונים בחינוך" ע"י קרל פרנקנשטיין ועוד רבים אחרים.

כריכת כתב העת 2
היום, 37 שנים לאחר היווסדו של "עיונים בחינוך", כשאנו מחדשים את הופעתו, אני נושא במחויבות העמוקה למסורת שאותה טיפחנו ושואף לאותה רוח של מעורבות, להט, יצירה, חקר שקוד, קשב עמוק למתהווה בחינוך ורצון עז לתרום תרומה מקורית למחקר, להגות ולעשייה החינוכית.
"עיונים בחינוך", שנוסד בשנת 1973, שימש במהלך שנות הופעתו אכסניה להגותם של חברי הסגל בבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות ובמכללות, למחקריהם, לעיוניהם, לפולמוסיהם, ולחזונם וכן במה לרעיונותיהם של חוקרי החינוך ואנשי ההגות העוסקים במחקר ובמעשה החינוכי בישראל. במגילת היסוד שלו נכתב: "כתב–עת זה לא יהיה כלי ביטוי למדיניות חינוכית רשמית, למאבקיהם של ארגונים חינוכיים פרופסיונאליים, לקו חינוכי מוגדר, אלא יבקש להביא תרומות למחשבת החינוך, לחזון חינוכי, למחקר חינוכי שקוד, מעמיק וחדשני, למעשה חינוכי ולביקורת העשייה החינוכית. מתוך גישה זו יהיה פתוח לוויכוח, לליבון עמדות ולביטוי השקפות קוטביות אשר יש בהן דחף לרענון המחשבה, להתרחקות ממיסוד ולחיפושי דרך". במשך 37 השנים שחלפו מאז יצאה החוברת הראשונה לאור חלו שינויים במבנה החוברות, בהיקפיהן, בסגנון עריכתן, בתדירות הופעתן ובצורתן החיצונית, אך הן נשארו נאמנות להצהרת העקרונות שבמגילת היסוד.
ערכתי את 60 החוברות הראשונות של "עיונים בחינוך" ואחר כך תרמו לקידומו של כתב העת ולפיתוחו פרופסור יוסף שימרון ופרופסור אילן גור זאב, שהטביעו את חותמם על אופיו ועל השליחות שלקח על עצמו. ועתה, כאשר אנו מחדשים את פניו, נבקש לעצבו ברוח המסורת המפוארת שלו שהתוותה את דרכו, תוך פתיחתו לחידושים ולתמורות בחשיבה חינוכית ובמחקר המלווה אותה.

גם עתה כשאנו מחדשים את כתב העת ינחו אותנו עקרונות אלה ועל פיהם נפעל.
בכתב העת יפורסמו מאמרים, מסות ומחקרים, פרקי הגות ודברי פולמוס, הארות ביקורתיות ובחינות של המעשה החינוכי. הוא יקיף את מגוון התחומים של החינוך:

כריכת כתב העת 3
פילוסופיה של החינוך, פסיכולוגיה חינוכית, תולדות החינוך, חינוך משווה, סוציולוגיה של החינוך, חינוך מיוחד, מינהל חינוכי ומנהיגות חינוכית, ייעוץ בחינוך, אמנויות בחינוך ובטיפול, מגדר וחינוך, משפחה בחינוך, תורות רוחניות בחינוך, חינוך אסתטי, חינוך במגזר הערבי, הכשרת מורים, דרכי הוראה, עתידנות בחינוך וכיו"ב נושאים.
כתב העת יזום סימפוזיונים,ימי עיון וכנסים שיתמקדו בשאלות מרכזיות של מערכת החינוך בישראל, בהם ישתתפו חוקרים והוגים, אנשי עיון ואנשי מעשה, מומחים בדיסציפלינות השונות, מחנכים ומורים ומי שמובילים את העשייה החינוכית. ההרצאות והרעיונות השונים שיועלו ב כנסים ובסימפוזיונים יפורסמו בחוברות השונות.
אחת לכמה חוברות תוקדש חוברת מיוחדת לנושא שיואר בהארה רב תחומית, הן מבחינת העיון והחקר והן מבחינת העשייה החינוכית.
כתב העת יהיה קשוב לשאלות היסוד של החינוך והתרבות בישראל, יעלה על סדר היום שלו סוגיות של הקיום היהודי והציונות, החתירה לשלום, שיח ה"אני – אתה" בין התרבות היהודית והמוסלמית, היבטים של רב תרבותיות, אחריות לפיתוח החינוך היהודי והערבי בישראל, מעורבות בחיי החברה, התרבות והרוח בישראל ועוד.
כתב העת יחתור לשיתופם של סופרים ואמנים, פילוסופים ופסיכולוגים, אנשי מדעי החברה והכלכלה, מעצבי מדיניות החינוך ואנשי המעשה החינוכי שיעלו הגותם "על סדר היום", ובמדורים השונים של "עיונים בחינוך".
ולסיום, תודות מעומק הלב לכל העושים איתי במלאכה:
לחברי המערכת: פרופסור יזהר אופלטקה, פרופסור נמרוד אלוני, פרופסור מאג'ד אל חאג', פרופסור עזי ברק, פרופסור שרה גורי-רוזנבלט, פרופסור משה זיידנר, פרופסור יעקב עירם, ד"ר יפעת בן דוד קוליקנט, פרופסור שפרה שגיא, פרופסור שלמה גיורא שוהם ופרופסור ישעיהו תדמור, שהם שותפים נאמנים לעריכת החוברת.
תודה לעשרות הלקטורים שעזרו בשיפוט החומר ובברירתו, בהצעות לתיקונים ובעידוד הטוב והראוי.
תודה לעורכת הלשונית עלית קרפ, אשר שרתה עם מעקשי הלשון ועם סרבני התיקונים ויכלה להם וטרחה להגיש לנו חוברת מוגהת ומתוקנת.
תודה למזכירת המערכת, סיון שובלי, אשר ידה בכל ובטוב טעמה אין יד כל בה.
תודה למזכירות הפקולטה לחינוך שהגישו למערכת בלב חפץ כל סיוע מנהלי שהתבקש.
ותודה לפרופסור עופרה מייזלס, דיקנית הפקולטה לחינוך אשר ביוזמתה ובתמיכתה מתחדשת הופעתו של "עיונים בחינוך".
אנו מזמינים את החוקרים והקוראים להשתתף בעיצוב פניו של כתב העת וליטול חלק בחיפושי הדרך , בלבטי המבע, בשמחת הגילוי ובחדוות היצירה.

אדיר כהן