כפי שמוזכר לעיל, ישנן שתי שיטות באופן ספירת היובל: · הראשון, נכנה מחזור דרבנן, שנת החמשים לא עולה למניין שני השבוע (שבוע הוא כינוי למחזור השמיטה). · השני, נכנה מחזור דרבי יהודה, שנת החמשים עולה כשנה ראשונה לשבוע הבא מסקנת הגמרא הוא שהלכה כרבנן, ושיטה זאת הוא היסוד לשיטת הרמב"ם כאן. · לפי מחזור דרבנן, שנות היובל מספר 46, 47, ו48 בשנים 5715, 5765, ו5815. · לפי מחזור דרבי יהודה, שנות היובל מספר 46, 47, ו48 בשנים 5670, 5719, ו5768. הבעיה עם שתי השיטות היא ששתיהן מנוגדות לשיטתנו בספירת שנות השמיטה, כל שבע שנים אחרי החורבן. מתוך זה, נשתדל לגלות סוד המסורת שהורישו לנו הגאונים. אולי ההנחה שבימי הגלות, סופרים כל שבע שבע איננה מדויקת. הצעתי היא כך: בימי גלות בבל וגלות אדום, הלכה כרבי יהודה. הפירוט: · בין 2504 ל3339, הספירה כרבנן, מחזורים של 50 שנה. · בין 3340 ל3415, הספירה כרבי יהודה, מחזורים של 49 שנה. · בין 3416 ל3829, הספירה מתחילה מחדש כרבנן, מחזורים של 50 שנה. · בין 3830 עד חידוש ספירת היובל, הספירה כרבי יהודה, מחזורים של 49 שנה. יש לזה רמז בספר יחזקאל: יחזקאל מ:א - בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש, בארבע עשרה שנה, אחר, אשר הכתה העיר, בעצם היום הזה, היתה עלי יד-ה', ויבא אתי שמה. באיזו שנה ראש השנה חל בעשור לחדש? הוי אומר זה יובל. אם חורבן הבית, אשר כאן כוה "הכתה העיר" היה בשנת ה36, לפי שמובא לעיל, היובל בגלות הוא בשנת ה14 לגלות, כפי שמובא בפסוק. עד כאן רמז ליובל בגלות. לפי הלכה ד' לעיל, המחזור של 50 שנה עוזר לנו לקדש את שנות השמיטה שזמנן. אבל אם מחזור דרבי יהודה, אין כל צורך לציון היובל כדי לקדש את השמיטה בזמנו. אם כן, היובל יכול להעלם, ואף אחד לא ישים לבו לשנים שבהן יש יובל. אבל נסתכל על שנות היובל האחרונות לפי השיטה המשולבת, נראה דברים מדהימים. · שנת היובל ה46 – 5678 – בשנה זו יצאה הכרזת בלפור. · שנת היובל ה47 – 5727 – מלחמת ששת הימים, איחוד ירושלים וכיבוש יש"ע והגולן. בלי ספק, שני אלה היוו התקדמות אדירה בענין גאולת ארץ ישראל, שהיא כמובן אחד מענייני היובל. היובל ה48 יהיה בשנת 5776, אחרי שנת השמיטה הבאה. אם נספור מימי יהושע בן-נון, מספר היובל הוא 66. |