נתחיל עם קצת היסטוריה. בשנת 1980 (כן, לפני 27 שנה), החליטה ועדה מקצועית של אנשי דפוס ותעשייה על מה שנקרא 'תקן לצבעי דפוס'. בימים ההם, להזכירכם, דפוס האופסט נחשב כשיא הקדמה ובענף שלטו הרבה בתי דפוס בלט והיו גם מה שנקרא דפוסי שקע.

 

הרבה מאוד דיו וצבע מהסוג המזיק לבריאות זרם מאז במכונות הדפוס, לביבי השופכין ולריאותיהם של בעלי ועובדי בתי דפוס. דפוסי השקע נעלמו לחלוטין ודפוסי הבלט נותרו אצל כמה קשישים בודדים שמפעילים אותם. אבל התקן לא התחדש ונותר בעינו, כלומר 'וולנטרי' (קרי - לא מחייב באופן חוקי), מיושן ובלתי עדכני.

 

בהקשר הזה חבל בכלל לציין את נושא דבקי הדפוס, שבעבר הזיקו מאוד, וגם לגביהם עניין "התקן" הוא מעורפל, לא ברור כלל ובכל מקרה נטמע בקול ענות חלושה בתקני דבקים אחרים.

 

בשערוריה הזאת אי אפשר להאשים רק את מכון התקנים שהוא גוף מקצועי של תקינת חומרים. אבל אפשר בהחלט להאשים את בכירי וראשי ענף הדפוס, שלא טרחו למרות השינויים העצומים שחלו הן בענף והן במודעות ההולכת וגדלה לאיכות הסביבה בקרב כלל תעשיות הייצור לשאוף ולקבוע תקן חדש ועדכני, הן לגבי צבעי דפוס והן לגבי דבקי דפוס.

 

זורים צבע זול בנייר

 

לשמואל טל, הבעלים של טל-שירותי הדפסה מירושלים ואחד מוותיקי ענף הדפוס, יש תחושת כעס גדולה על מה שמתרחש כיום בתחום: "לדעתי, את מספר מכונות הדפוס שבהם יש שימוש בצבעים ידידותיים לסביבה, מבחינת ריחות ומידת נדיפות מסוג UV אפשר להעריך במכונות בודדות בלבד. אני באופן אישי רכשתי מכונה שעלותה פי 8 ממכונה רגילה, בגלל החשיבות הגדולה שאני מייחס לכל נושא איכות הסביבה והשימוש בצבעים ידידותיים לעבודות דפוס. הבה ונאמר זאת בגלוי, יבואנים רבים של צבעי דפוס מייבאים צבעים מהיכן שהם יכולים להשיג את המחירים הזולים ביותר ואיכות הסביבה כלל לא מעניינת אותם".

 

מה המחיר של זה לגבי ענף הדפוס?

"מי שרוצה לקנות צבעים בזול שיקנה ושיבושם לו. אבל בחלק גדול מהצבעים הללו יש שימוש מופרז בעופרת, בעיקר בצבעים שבסיסם הוא שמן זול ומזיק לבריאות. בוא ניקח לדוגמא מוצר פשוט כמו מפיות אוכל מנייר במסעדות, במזנונים ובאולמות, האם יש פיקוח על כך? כיצד מדפיסים צבעי מאכל על מוצר כזה. מי יודע מה אנחנו נושמים שם? או מה נתחב לנו לפה ולידיים בשעה שאנחנו מנגבים אותם בתמימות. הנושא הזה לא נבדק כראוי, כמו גם כל המגזר הרחב של הדפסות פוסטרים או שלטי חוצות, ששם הצבעים נשפכים, כמו שאומרים, כמו מים. כמה מזיק ולמה? על זה צריך לתת טוב טוב את הדעת. או השערוריה של האופן שבו מנקים את גלילי הצבע, עם נפט ובנזין שמוהלים בריח תפוזים, בשביל שזה יהיה 'ריח נעים'. זוהי זריית צבע זול בעיניים וטמינת הראש בחול ואנחנו בענף הדפוס צריכים כבר להתעורר לנוכח הסכנות הבריאותיות והסביבתיות שיש לנו מצבעים מזיקים".

 

מה ביחס לדבקי דפוס מבחינת איכות הסביבה?

"גם כאן, אין הרבה שינוי ויש הרבה ערפל. אם אין תקן מחייב לדבקי דפוס, אז למה שנדע מה יש לנו שם וכיצד מתמודדים עם זה. בעבר, נעשה שימוש רחב בדבקים על בסיס של שומן חיות. כיום זה פחת מאוד, ורוב רובם של הדבקים הם דבקים פלסטיים. אבל דבקים יכולים לפגוע למשל בחוש הריח. או דבר טריוויאלי כמו כריכות הספרים של הילדים בבתי הספר. האם אנחנו יודעים מאיזה סוג דבק הם עשויים? האם מכון התקנים ומשרד החינוך מחייבים את היצרן לספק מידע נאות על כך, ולפעול בהתאם מבחינת מניעת נזק סביבתי של אותו דבק, לא. זה לא קיים לא בתודעה ולא במעשה. וברוב בתי הדפוס אין למעשה מערכות אוורור ראויות למניעת ריחות של דבקים".

 

אז מהו הפתרון לגבי צבעים ודבקים בענף הדפוס?

"שתקום ועדה שתאגד נציגים מקצועיים של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ואיגודי הדפוס, על מנת לקבוע סוף סוף תקן עדכני הן לצבעים והן לדבקים, שיחייב את כל בתי הדפוס בישראל. הרי זה צעד רציני, שיעלה על דרך המלך את מה שהיה חסר לענף הזה הרבה זמן. למשל, בשביל מה אנחנו צריכים כל מיני וועדות של ביטוח לאומי שעולות הרבה כסף לכולם ושיקבעו איזה עובד נפגע משאיפה של אדי צבע או דבק בבתי דפוס. אם תהיה תקינה ראויה, זה יחסוך לכולם פגיעות בריאותיות עתידיות, וגם נזקים אחרים, ומיותרים".

 

גם הדיגיטלי לא נקי

 

במשרד להגנת הסביבה ישנה התייחסות לנושא הצבעים בכך שבעבר הכילו הצבעים מתכות כבדות, וכיום הם לא נמצאים כמעט בשימוש להוציא 'כחול פרוצס' שמכיל נחושת. החלוקה במשרד היא ל- 4 סוגי צבעים בשימוש ענף הדפוס:

¨      צבע ממס, שהוא צבע נפוץ בתעשייה ותכולת הממס בו היא 80% ממשקל הצבע.

¨      צבעי מים, שהם במצב נוזלי ומשמשים למשל להדפסת עיתונים ומכילים לעיתים 5% ממס.

¨      צבעי משחה, שכוללים פיגמנט + מדיום ומכילים גם הם 5% ממס.

¨      צבעי UV שמתייבשים באמצעות קרני  UVומכאן שמם.

שאריות של צבע וכן פסולת דבקים מוגדרים על ידי המשרד בפירוש "כחומרים מסוכנים".

 

בהקשר הזה מתייחסות תקנות המשרד גם לעובדות הבאות: לגבי איכות האוויר - עבור צבעים על בסיס ממס ייתכן ייבוש בתנור, כאשר בתהליך הייבוש נפלטים חומרים אורגניים נדיפים שמקורם בצבע או בתוספות שונות אליו.

 

בנוסף, תהליך ההדפסה מצריך הרבה ממסים, וייתכן צורך לשם כך בהיתר רעלים, מה שמחייב את בית הדפוס לאחסן את החומרים הללו לפי רמת הרעילות והדליקות שלהם. לגבי הדפוס הדיגטילי, שנחשב כיום כמתקדם יותר מדפוס האופסט ומזיק פחות לסביבה נקבע כי: "יש בדפוס הדיגיטלי שימוש בצבעים על בסיס אתיל מתיל קטון שמכיל 80% בצבע ושימוש נרחב בו עלול לגרום להיווצרות ריחות".

 

בתהליכי למינציה יש למשל בעיה, כאשר דווקא בשימוש בממסים הדבק הוא יותר חזק, כך לפי התקנות. מאידך, בתהליכי הייבוש של למינציה נפלטים חומרים אורגניים נדיפים שמקורם בדבקים. בכל מקרה תקנות המשרד קובעות שיש לאחסן צבעים ודבקים מכל הסוגים בצורה ראויה, שמשלבת הן את דרישות משרד הגנת הסביבה והן את הוראות היצרן. ליצור תנאי איוורור סביבתיים, נאותים שמגינים על העובדים מפני נדיפות של אדים רעילים. לא להשתמש בצבעים ודבקים פסולים או כאלה שתוקפם פג, לבצע ניקוי יסודי של פינוי שפכים משאריות צבע ודבק ולנקות היטב את המכונות בתום השימוש משאריות של חומרים אלו.

 

בשורה התחתונה נשאלת השאלה האם בתי הדפוס אכן מיישמים את התקנות הללו במלואם או לפחות בחלקם הגדול כמתחייב בחוק. התשובה, למרה הפלא, היא שלא. ממש לא. אפילו לא קרוב.

 

ואם יהיה תקן - מישהו יאכוף אותו?

 

ענף הדפוס בישראל הוא ענף דחוס ותחרותי. רוצים להדפיס הרבה ובזול. אין זמן לנשום. אז בתי דפוס בינוניים וקטנים שעליהם מתבסס רוב הענף, נושמים אדי צבע ודבק. לרוב זולים. מדחיקים את הבאות, עוברים הלאה לעבודת ההדפסה הבאה ומסתמכים על המזל שאולי, אולי, זה לא יפגע בבריאותם של בעלי הדפוס ועובדיו. ולא כך הוא.

 

כפי שאמר בעל בית דפוס בינוני מאזור המרכז: "אני יכול להשקיע זמן וכסף בכל הנושא הזה של שמירת הסביבה, ולהקפיד, ולהקפיד. אבל בסופו של דבר יש לזה גם מחיר - צבעים ודבקים שהם ידידותיים לסביבה, או שהם יקרים יותר או שהם איכותיים פחות מצבעים ודבקים אחרים. ועד שלא תהיה תקנה גורפת שתתלבש על כל הענף, להערכתי לא יקרה הרבה. אני בכל אופן משתדל קצת לעשות יותר. מקפיד יותר בנושא האחסון והשטיפה ואני מקווה שיהיה כסף עוד מעט לשפר את מערכת האוורור אצלי. כל זה בגלל ששמעתי על נזקי הבריאות שזה גורם ואני יודע וגם מניח שאחרים, כמוני, עושים כך, הן בגלל פחד מהחוק והן בגלל העניין הבריאותי".

 

עוברים מצבעי סולבנט לצבעי מים

 

אין הרבה יצרנים של צבעי ודבקי דפוס בישראל. חלק גדול מהצבעים מיובא מאירופה בעיקר אבל התקנים הירוקים שם לא מתאימים ברובם לתקנים של המשרד להגנת הסביבה, כך לפחות לדברי ד"ר מוטי סלע מהמשרד להגנת הסביבה.

 

יתרה מכך, ברגע שאין תקן עדכני לצבעי דפוס קל מאוד ליצרנים וליבואנים להציג את צבעיהם כידידותיים לסביבה. יתכן כי זה נכון, אבל יתכן כי זה נכון רק בחלקו. מאידך, קיימים בשוק גם יבואנים קטנים שמייבאים צבעים זולים מסין או מייצרים צבעים זולים (חלקם משתמש בכל מיני קבלני משנה פלסטינאים ביהודה ושומרון). בית דפוס, שרוצה לעבוד בהגיון, ישמור בריאותו מהם.

 

חברת צח מבאר- טוביה נחשבת כאחת ממובילות השוק בתחום הצבעים לדפוס בישראל. נתח השוק שלה מוערך בכ- 30% משוק צבעי הדפוס, הכוללים: צבעי דפוס פלקסוגרפיים, על בסיס מים ועל בסיס סולבנטים, תרכיזי צבע על בסיס מים וחומרי עזר שונים לדפוס. לצח גם התמחות ייחודית בנושא ערבוב צבעים לדפוסי אופסט לפי דרישת הלקוח.

 

לגבי נושא השמירה על איכות הסביבה התקבלה מהחברה התגובה הבאה: "עיקר פעילותה של צח הוא בשוק צבעי המים למכונות פלקסו. הצבעים הללו ידידותיים לסביבה, מדוללים על ידי מים וגם מתנקים מהמכונה על ידי מים. כיום, אנו רואים אצל בתי הדפוס מגמה של מעבר מצבעי סולבנט לצבעים על בסיס מים. עקב כך, מושקע רוב הפיתוח בצבעי מים עד כדי התאמתם להדפסה על פויאתילן ופוליפרופילן. בניגוד לצבעי פלקסו סולבנט, צבעים אלה הם הבריאים ביותר לצוות הדפסים שנאלצים לנשום את אדי הצבע. גם בהיבט הכלכלי צבעי המים הם יותר חסכוניים. צבעי המים לא מתנדפים ולכן אין איבוד של צבע. אין צורך להשקיע במינדפים ובמערכות יבוש או מחזור, ואין צורך להשקיע ברכישת מדללים שונים. לאחרונה יש מגמה של חומרים להדפסה העשויים מחומרים ממוחזרים ומתכלים אשר יחד עם צבעי המים מהווים בסיס לאריזה ירוקה. המגמה של המעבר מסולבנט לצבעי מים מובילה את השוק האירופאי שהוא הספק העולמי העיקרי של צבעי דפוס, וזה מוכתב כיום כמגמה כלל עולמית, שכוללת גם את ישראל".

 

עומדים בתקן הבינלאומי

 

חברת כימיפרינט מבית שמש נחשבת גם היא כשחקן מוביל בתחום ייצור צבעי הדפוס בישראל ולגבי הזיקה שלה לאיכות הסביבה, אומר המנכ"ל והבעלים שאול מילשטיין: "באופן ישיר וישר אני אומר כי אי אפשר לתחום באופן מוחלט צבעים, באיכות שלהם ולאיכות הסביבה מאחר שצבעים נוצרים לעיתים קרובות לפי דרישות הלקוח, גדול או קטן ובתעשיית הקרטון למשל, הדרישות המובהקות הן לאפליקציות מסוימות של צבע שהייצור שלהם נעשה גם בצורות מסוימות, וזה בהתאם לדרישת השוק והלקוח. כלומר, אי אפשר בכוח לרבע את המעגל".

 

"מצד שני ובאופן מובהק אנחנו מייצרים צבעי דפוס על בסיס מיימי לתעשיית דפוס, קרטון גלי ונייר. הצבעים כולם עומדים בכל תקן בינלאומי נדרש (גם אם איננו מחזיקים בפועל בכל התקנים), כל חומרי הגלם מיובאים מחברות מהשורה הראשונה, כל הפיגמנטים הינם אורגניים ומאושרים לשימוש בתעשיות דומות בכל העולם לרבות ארצות-הברית ואירופה. מערך הייצור המקומי שלנו כפוף לאישורי איכות הסביבה לרבות טיפול בשפכים וכדומה".

 

מי שומר על ילדי הגן?

 

חברת ורוליט מתל-אביב עוסקת בייצור דבקים לתעשייה כולל דבקי כריכיות וכדומה משנת 1944. מדובר בחברה וותיקה מאוד בתחום שעיגנה לעצמה שם ומעמד בענף הכריכיות והדבקת התוויות.

 

לפני כשלוש שנים התפרסמה באחד מהמקומונים הגדולים בת"א כתבה שעניינה היה לכאורה נזק בריאותי שנגרם לילדי גן ילדים של מעון נעמ"ת בשכונת נווה עופר בעיר. נטען שם כי ילדי הגן הסמוך למפעל סובלים מריחות רעים שגורמים לסחרחרות, דמע, הקאות, קשיי נשימה וחוסר שקט כללי. התופעה הזאת עוררה הרבה רעש בשכונה. פעיליה, כמו גם חלק מהורי הילדים, פנו כשהם מצוידים ומגובים במסמכים רפואיים הן  למשרד להגנת הסביבה, הן לארגון נעמ"ת במחוז ת"א והן לעירייה בדרישה לטפל במפגעים הללו באופן ראוי.

 

מאז הנושא נמצא בבדיקות חוזרות ונשנות אבל ללא מסקנות חד משמעיות. בעקבות פנייה אחרונה מהחודשים האחרונים של גליה וולך, יו"ר נעמ"ת במחוז ת"א, הגיב המשרד להגנת הסביבה כך: "מפעל ורוליט ערך לאחרונה בדיקות פליטה עצמית במסגרת תנאי הרשיון שלו. הבדיקות נערכו ביציאה מצינור תהליך ערבול דבקי המגע ונמצאו תקינות. מבדיקות איכות האוויר שנערכו בפנים המפעל, נמצא כי המפעל עומד בתנאים התעסוקתיים למזהמי האוויר שנבדקו. המשרד הציב על גדר גן הילדים הסמוך למפעל וכן בתוכו שפורפרות דיגום לכימיקלים שבהם עושה המפעל שימוש ותוצאות על כך יתקבלו בהקדם.

 

ארדון שרווס, מנכ"ל המפעל, הגיב לטענות ולבדיקות: "ראשית ברצוני למחות על אופי הדברים הכוללני שמציג ייצור דבקים באור שלילי לכאורה. דבקים בשימוש נכון אינם מהווים בעיה בנוגע לזיהום הסביבה. הייחוד של הדבקים שלנו הוא שהם עומדים בחזית הידע הטכנולוגי. מדיניות החברה בייצור דבקים הינה שהם יתאימו לשימושים שונים מבלי לפגוע במשתמשים ובסביבה. הטענות שהועלו נגדנו על זיהום הסביבה, אין בהם אמת. אנו עורכים בדיקות ככל שנדרש גם ביוזמתנו בנוגע לזיהום ופליטה ממפעלנו והבדיקות שנעשו מוכיחות זאת. עמדתנו לגבי בדיקות משרד להגנת הסביבה היא שאנו פועלים איתם בשיתוף פעולה מלא".

 

אצל שרפון הכל בסדר

 

חברת שרפון מקבוצת טמבור, הממוקמת באיזור התעשייה של אשקלון, מייצרת דבקים לתעשיית הדפוס, הנייר והקרטון מזה חמישים שנה. בחודש דצמבר נערכה במפעל בדיקת פתע של אנשי המשרד להגנת הסביבה ושם על פי פרסומי המשרד נתגלו הליקויים הבאים: "בבדיקה נמצא, כי ריכוז הנתרן בשפכים מהיציאה מהמפעל, מגיע ל- 384 מיליגרם פר ליטר, בעוד שהריכוז המותר הוא 230 מיליגרם פר ליטר".

 

אריק בר-שדה, מנהל מחוז הדרום במשרד להגנת הסביבה, דרש מהנהלת המפעל לנקוט באופן מיידי, בכל הפעולות הדרושות להסדרת העניין לפי הרמה המותרת והנדרשת. העונש המירבי על עברה זו הוא 18 חודשי מאסר או 67 אלף שקל קנס ובר-שדה ציין אז כי: "אנו שוקלים נקיטת האמצעים המשפטיים העומדים לרשותנו לרבות הוצאת צו הפסקה מנהלי מכוח החוק".

 

בתגובה לכך, ובכלל לאופן ייצור הדבקים במפעל, ציינו מהנהלת המפעל את הדברים הבאים: "הדבקים של שרפון לבתי הדפוס הם על בסיס מים ולכן הם ידידותיים למשתמש. הם אינם רעילים, אינם דליקים, ואף אינם מזיקים ומזהמים את הסביבה על ידי פליטת ממיסים. בכך שונים הדבקים שלנו מדבקים המבוססים על סולבנט אשר נחשבים כדליקים או נפיצים ועלולים להזיק למשתמש הן במגע והן בנשימה ובזיהום סביבתי. כיום, המגמה העולמית בתעשיית הדפוס היא לעבור לדבקים על בסיס מים. אנחנו מפעל מתקדם, בעל ציוד משוכלל. תהליך הייצור של הדבקים מתבצע בהקפדה על תקני איכות, בטיחות ואיכות הסביבה, לרבות בדיקות שוטפות לגבי תקנות נדרשות של פליטות אוויר, מי שפכים וניטור סביבתי".

 

"לשרפון יש היתר רעלים עדכני לשנת 2008 ואם מתגלה חריגה באיכות השפכים היא מטופלת מיידית. בחודש דצמבר 2007 נלקחה מהמפעל דגימה אקראית ממי השפכים, אשר תוצאתה הצביעה על חריגה לא גדולה בריכוז הנתרן. באופן מיידי בדקנו את תקינות מתקן טיהור השפכים ולא נמצא דבר לא תקין או חריג. מאז אותה בדיקה בוצעו שתי בדיקות של דיגום מורכב שנמשכות שעות רבות של מי שפכים ובתוצאות לא נתגלו כל חריגות מהתקן. תוצאות אלו הובאו לידיעת הרשויות. יחד עם זאת אנו ממשיכים בחקר הנסיבות לחקר החריגה האקראית והמקומית דוגמת זאת שהייתה בדצמבר. תוך כדי מעקב עירני וקפדני אחר תהליך טיהור השפכים".

 

תגובת משרד הבריאות

למשרד הבריאות ולמוסד לביטוח לאומי אין נתונים מדויקים לגבי מספר החולים הקשים (סרטן וכדומה), שנפגעו כתוצאה מחשיפה ממושכת כזאת או אחרת לצבעים ודבקים במסגרת עבודתם בבתי דפוס או במפעלי צבעי או דבקי דפוס.

 

לעומת זאת, דוברת משרד הבריאות סיפקה נתונים לגבי הסכנות הבריאותיות מחד והמלצות לשמירה ומניעה מאידך: "אחת מקבוצות הכימיקלים החשובות בייצור ובשימוש בדבקים ובצבעים מסוימים היא הממיסים האורגניים. הממיסים הללו כוללים מספר תת קבוצות אשר יכולות לגרום לנזק נוירולוגי, לבבי, כבדי וכלייתי. לא כל הממיסים פוגעים בכל המערכות הנ"ל. סוג הפגיעה וחומרתה משתנים בהתאם לממיס האורגני הספציפי, מידת ומשך החשיפה ומצבו הבריאותי הבסיסי של העובד.

 

ישנם צבעים על בסיס מים הנחשבים כלא רעילים או כבעלי רעילות מינימלית. לא כל הדבקים הם על בסיס ממיסים אורגניים. לכן, האמור לעיל איננו מתייחס בהכרח לכל הצבעים והדבקים הקיימים בשוק.

 

מניעת הסכנות מתבצעת על ידי אמצעי מיגון אישיים וסביבתיים. אלו נקבעים לפי הערכת סיכונים והמלצות של גהותן תעסוקתי, רופא תעסוקתי ואנשי בטיחות. עובדים הנחשפים לסוגים מסוימים של ממיסים אורגניים ובסביבות עבודה מסוימת חייבים לעבור ניטור ביולוגי. כמו כן אנמננזה - תשאול החולה לגבי מצבו ובדיקה גופנית. כל זה בהתאם להנחיות הקבועות בחוקי העבודה".