|
מאת: ראובן שבת
תעשיית הדפוס על ענפיה היא כיום אחת התעשיות המזהמות ביותר בישראל. נקודה. לזיהום הסביבתי הזה שותפים כולם: יצרני נייר, מפעלי דפוס גדולים, מפעלי אריזות, יצרני דבקים וצבעים, כריכיות גדולות וכריכיות קטנות והרבה, כן הרבה, בתי דפוס קטנים.
הזיהום הזה מתחיל מריחות מסריחים, מנייר פסול שאינו נאגר או נאסף כי אם נזרק בערמות לפחים ולרחובות, עובר דרך שמנים שנשפכים לביוב, שפכים שונים ובוצה של מוצרי דפוס מתכלים ונגמר בצבעים ובדבקים פסולים שנזרקים גם הם לפחי אשפה במקום למקומות אחרים. ועדיין לא הזכרנו את מפגעי הרעש.
הבעיה הגדולה שיש בתחום הזיהום הסביבתי בבתי הדפוס הבינוניים והקטנים היא לא 'האם ניתן לבצע שינויים על מנת לשמור על איכות הסביבה', אלא האם יש את הרצון להשקיע זמן וכסף על מנת לשמור על כדור הארץ ולהבטיח את עתיד ילדנו. קשה להניח שיהיו בתי דפוס קטנים שישקיעו כסף רב במערכות ניתור או זרימה נפרדת לשפכים. לכן, הפתרון צריך להיות מאורגן יותר וגם אם ניתן זול יותר ממה שהוא כיום.
בשעת ערב מאוחרת קבעתי עם ש', בעליו של בית דפוס קטן באחד ממתחמי התעשייה הגדולים בתל-אביב. הוא רצה להראות לי מה עושים חלק משכניו בפסולת הדפוס שלהם.
ש' הוא קצת "משוגע" לענייני סביבה ונקיון ולכן, למרות היותו בעליו של בית דפוס קטן, הוא שומר בקנאות ועל חשבון הזמן שלו על כל מה שקשור לאיכות הסביבה: את הצבעים והשמנים המשומשים הוא שופך באמצעות מערכת צינורות נפרדת המחוברת לשתי המכונות שלו לתוך מיכלים שפיתח בעצמו ומסיע את החלק השמיש למפעלי תעשייה סמוכים שישתמשו בזה ואת החלק הפסול לאתרי פסולת מיועדים. את הנייר הפסול הוא אוסף וזורק בעצמו הרחק מהאזור. לפעמים בלית בררה, גם הוא נשבר וזורק פסולות דפוס לפחי האשפה.
"לפעמים", הוא מספר, "אני אפילו נוסע עם הנייר הפסול עד לאחד מיצרני הנייר הגדולים ושם להם את זה שם בפתח, בערמות, שהם יטפלו בזה. שהם ילמדו את הלקח על מחירי הבושה שהם נותנים לנו על נייר בלתי שמיש!"
הפסולת לסל וחסל?
אבל מבחינתו של ש' זה לא הסיפור האמיתי. ש' רוצה להראות לי כיצד נראה זיהום סביבתי של בתי דפוס בינוניים. וכך מתחיל הסיור הלימודי הקשה שלו.
"למרבית בתי הדפוס במתחם אין מערכות ניקוז עצמאיות", הוא מספר, "גם בגלל שזה עולה הרבה כסף ובעיקר בגלל הזמן שצריך להשקיע בשביל לעשות את זה. לכן, הם מעדיפים להיפטר מהפסולת בדרך הקלה, הפשוטה והמלכלכת ביותר. זאת אומרת פשוט לשפוך אותה לביוב. אבל אני אומר לך שלא רחוק מכאן, בתחנה המרכזית הישנה ובפלורנטין, בתי דפוס שופכים חופשי ובגלוי את השאריות ולפעמים זה גורם לסתימות במערכות הביוב".
כך, לדוגמא הוא מביא את השאריות שנותרו לאחר ניקוי מכונות הדפוס שהם מעורבבים עם כל מיני דטרגרנטים של חומרי ניקוי למיניהם, ואלו מוצאים את עצמם לאחר כבוד ישר לביבי השופכין.
אנחנו עוברים בין שלושה בתי דפוס, כולם בינוניים בגודלם, ויש להם קהל לקוחות די נרחב. אבל על נקיון חיצוני הם לא יודעים מי יודע מה לשמור. בשעת הלילה החורפית אפשר לסתום את האף ולעבור ליד שאריות הצבעים, פסולות הנייר, כל מיני ציודים מתכלים שנזרקו פשוט מחוץ לבתי הדפוס.
השכם בבוקר, יבואו קבלני הנקיון ויקחו את זה מכאן. כך שהלקוחות לא ירגישו במאומה. מלבד זה, את השפכים זורקים כמובן לביבים.
"אין לך מושג איזה נזק זה גורם לסביבה ולמדינה שלנו, ובדיעבד זה יפגע גם בענף הדפוס עצמו", אומר ש'.
אז איזה פתרון אתה מציע? "באירופה יש חוקים ותקנות הרבה יותר חמורים מאשר אלו שקיימים בישראל ובחלק מהמדינות אנשים עלולים אפילו לשבת בכלא על זיהום סביבתי כזה. אז הייתי מייעץ שיאמצו את החוקים משם. מצד שני אני יודע שבלונדון למשל, בגלל בעיית הזיהום הסביבתי של ענף הדפוס, החליטו להעביר את כל בתי הדפוס שנמצאים בתוך העיר למתחמי תעשייה חוץ עירוניים. שיעבירו בחקיקה עירונית חלק גדול מבתי הדפוס של תל-אביב למתחמי תעשייה חוץ עירוניים, שיהיו שם אך ורק עסקי דפוס. אבל מה, שיהיה עליהם פיקוח ראוי. והדבר הכי חשוב זה לגרום לכך שיצרני הנייר יתנו באמצעות חקיקה מחירים ראויים לנייר המשומש שהם מקבלים מאיתנו. מה שהם משלמים היום זה לעג לרש,ומניע בתי דפוס לא לפנות אליהם בכלל, מאחר שהאיסוף והליקוט של נייר משומש למחזור עולה יותר ממה שמקבלים עליו".
המצב טעון שיפור יסודי
הרשות האחראית על איכות הסביבה מבחינת חוקים ותקנות היא המשרד להגנת הסביבה. בשנים האחרונות השיג המשרד תוצאות יפות, בעיקר מבחינת היותו גורם מרתיע. ברם, מה שיש לענפי תעשייה אחרים ומוגדר כתנאי מסגרת בהתאם לסוג התעשייה אינו מופיע תחת ההגדרה של ענף הדפוס.
ד"ר מוטי סלע הוא יו"ר אגף רישוי עסקים במשרד ונושא גם בתואר יו"ר מנהלת התו הירוק, האגף שעוסק באיכות הירוקה של חומרים שלא מזיקים לסביבה.
מוטי, למה אין לענף הדפוס תנאי מסגרת כמו שיש לענפי תעשייה אחרים? "אנחנו עובדים על זה ומקווים שתוך זמן קצר נוכל לומר שהשלמנו את המלאכה. קיימות הגדרות מקיפות לגבי חומרים שנמצאים בשימוש בכל סוגי בתי הדפוס ברמה כלל ארצית. מפורט בהם אלו חומרים, מה הם מכילים וככלל באלו תנאים צריכים לעבוד עם חומרים אלו על מנת שלא יזהמו את הסביבה".
מה הבעיות של זיהום סביבתי שיש בענף הדפוס? "ישנן כמה בעיות אבל הבעיה הכי גדולה זה פליטת ממיסים לאוויר. מה שנקראV.O.C - חומרים אורגנים נדיפים לדוגמא אצטון או תערובות של ממיסים שמשתמשים בהם לכל צבעי הדפוס. בעיה נוספת היא הזרמת שפכי תעשייה ותמלחות. אסור בשום פנים ואופן להזרים שפכים לביוב אלא להפנות לים. הדבר השלישי זה הצבעים השונים וספוגי הניקוי של המכונות שמוגדרים כחומרים מסוכנים ואין להשליכם לביוב או למתקני פסולת רגילים. הדבר הרביעי זה הרעש - מכונות דפוס עלולות לגרום למטרדי רעש לתושבים וליצור ויברציות שיכולות לסכן את המבנה, ולכן אנחנו מקפידים מאוד גם כאן".
באיזו דרגה נמצא ענף הדפוס מבחינת הזיהום הסביבתי שלו? "ישנן שלוש דרגות חלוקה: A, B, C כאשר ענף הדפוס נמצא כיום בדרגהB - הזיהום שלו אינו כה חמור כמו מפעלי זיקוק, כימיקלים וכל מיני מפעלי מזון קטנים שממש מזהמים את הסביבה בפסולת שלהם. אבל דרגה B זאת בהחלט דרגה שצריך לראות אותה כבעייתית מכיוון שמדובר בענף שגורם נזק סביבתי ועדיין מבחינות רבות הוא טרם עלה על דרך המלך. לא הייתי אומר שהמצב חמור אבל הוא טעון שיפור יסודי".
בסוף מגיעים השוטרים
אורי שלהב, עוזרו של מוטי סלע, משמש כרכז רישוי עסקים מחוזי של המשרד. הוא אחראי בין השאר על מפעלי ובתי דפוס מחולון ועד הרצליה. הוא מבקר בעשרות בתי דפוס, מאתר בעיות ומעיר להם לגבי השינויים שעליהם לבצע.
"במפעלי דפוס גדולים", אומר אורי, "דוגמת גרפוליט ובית הדפוס של מעריב, ביצעו כבר יישומים ראויים לטיפול בזיהום סביבתי. קיימת עדיין בעיה אצל בתי דפוס בינוניים וקטנים. אבל כפי שמוטי ציין זאת לא תמונת מצב כל-כך חמורה".
אלו המלצות וכללים יש לגבי בתי דפוס, וכיצד אתם דואגים שהם יישמו אותם? "באופן מעשי אני מגיע לנציג המפעל ובית הדפוס, מקבל ממנו סקירה איזו פעילות הוא עושה שם (רוטציה, אופסט, דיגיטלי) ואחר כך אני עובר ובודק אלו דברים אצלו עלולים להוות מפגעים סביבתיים. ברצוני לציין, כי חלק מרשיון שניתן כיום לעסק מותנה בתנאים סביבתיים נאותים וזה בהחלט נכון לגבי ענף הדפוס. לאחר שאני מציין בפניו אלו בעיות יש לו מבחינה סביבתית הרי שמוטלת עליו האחריות לתקנם. אם מדובר בתחום פליטת הריחות הוא צריך לדאוג לניתור מתאים של האוויר, מערכות מקצועיות לטיפול בשפכים וטיפול מתאים במפגע רעש, אם יש כאלה. מפעלי דפוס גדולים שמחזיקים בכמות גדולה של ממיסים צריכים להחזיק על פי חוק בהיתר להחזקת רעלים. לאחר מכן בטווחי זמן שהם בהחלט סבירים אנחנו מבצעים סיורים, ביקורות ובדיקת ממצאים מחודשת. במקרה שבית הדפוס לא ביצע את התיקונים הוא מקבל אתראה, והשלב הבא זה שימוע ורק בסוף זה עובר לטיפול פלילי של המשטרה הירוקה. באופן מסויים אפשר לסגור בית דפוס שלא עמד בדרישות אבל לשמחתי לא נאלצנו, לפחות לא במחוז שלנו, להשתמש בכלי זה".
תן לי דוגמאות ליישומים של המלצות שלכם? "בנושא של פליטת ממיסים לאוויר אנחנו מבקשים מהמפעל/בית הדפוס להגיש תוכניות ביצועיות שיש בהם גם פירוט לגבי תהליכי הייצור במפעל, ספיקות וכו'. האם יש למשל צנרת איסוף כמו פסח סופח, או ברנר במפעלים גדולים בנושא של ניקוזי מכונות ושאריות של שמן ובצע לא להזרים את זה לביוב אלא למערכת זרימה נפרדת. בדרך כלל מפעלי ובתי דפוס משתפים פעולה ככל שניתן בנושא. אבל יש כמובן חריגים שלא עשו כן, ומן הסתם הם צפויים אכן לעונשי אכיפה כפי שנקבעו בחוק".
אם המוסכניק יכול - גם הדפס יכול!
מבחינה מעשית, בית דפוס קטן שאין לו הרבה כסף לא ישקיע מליונים בשדרוג המערכות. "אני לא יועץ חיצוני למערכת תעשייתית ולא לבתי דפוס. אני בסך הכל פקיד ממשלתי שהוטלה עליו משימה. מאידך, בתחום המוסכים והפנצ'ריות שכוללים 200 בתי עסק עשינו פרויקטים מקיפים בשיתוף פעולה עם נציגי הסקטור ההוא, שלווה בהסברה מקיפה. הייתה עבודה מורכבת וזה הוכיח את עצמו.
לצערי, המטה של המשרד עוד לא הגדיר את ענף הדפוס בסדר העדיפויות שלו, לכן זה אולי קצת תקוע. בשביל ביצוע ברמה ארצית צריך פרויקט כלל ארצי בשיתוף פעולה עם נציגי ענף הדפוס וזה יכול גם להציב פתרונות מתאימים לבית דפוס קטנים. בוא ונהיה ריאליים: בתי דפוס אופסט קטנים הם לא מזהמים גדולים כל כך. לכן, אפשר לפתור גם את הבעיה הזאת אם הגורמים המתאימים בענף יתגייסו לסייע".
למעשה, למשרד להגנת הסביבה יש אומנם כלי בדיקה טובים. אבל בהרבה מקרים לא תמיד עומד לרשותו כוח אדם זמין לבדיקות בבתי דפוס, עובדה שמותירה לעיתים חלל ריק דווקא בבדיקות מקיפות יותר בתחום הזרמת שפכים למשל, שבהם קשה יותר לטפל מאשר במפגעי ריח. |