קצת על עצמי, האתר והקבוצה שמי יואב, יליד 71 ונכון לכתיבת שורות אלו, אני בין החברים ה"זקנים" יותר בקבוצה. הצעירים מכם שקוראים שורות ודאי וחושבים: "מה? כל כך זקן ועדיין סובל?", אז החדשות הטובות הן: שעם הזמן מודעות והשקעה, הדבר הזה שנקרא חרדה חברתית הולך ומתמוסס ומאבד מכוחו ומהרלוונטיות שלו לחיים. בשבילי ההתמודדות כוללת מצד אחד פיתוח של הכרה והערכה של תכונות כמו: מופנמות, שקט, עדינות, ומצד שני חוסר נכונות ומאבק עיקש בכל צורה של הימנעות ונסיגה מהחיים. כילד, אני לא זוכר קשיים מיוחדים. הקשיים וההתרחקות שלי מהחברה התחילו בתקופת ההתבגרות. היו לי חברים בודדים אך במסגרות שונות הייתי לעצמי, סוג של זאב בודד. התרחקתי לעולם של ספרים ומוסיקה, פיתחתי רגישות ושנאה לשאר העולם. כולם נראו קרים, מטופשים ורובוטיים, אני מניח שהיה בכך מן האמת - הצורה שבה מתבגרים נכנסים לעולם המבוגרים היא גמלונית ופתטית. האהבה שלי למושלמות לא איפשרה לי לחוות ולהשתתף במשחקים הטפשיים שכולם שיחקו. לא הרשתי לעצמי להביך את עצמי. לעיתים הייתי מוזמן למסיבה - לא הייתי הולך - לא רציתי וכעסתי על חבר קרוב שכן. יחד עם זאת רציתי בחברה ויותר מזאת חברה - כמובן שלא היה לי מושג איך להשיג אותה. כצעיר שקעתי בלימודים וברגעים של מודעות חוויתי תסכול עצום מהתחושה שנעורי חולפים ללא מימוש - נראה היה שכולם נהנים ואני גווע לאט - לא נוגע בחיים. זו היתה במידה מסויימת חוויה סובייקטיבית. אובייקטיבית מה קרה? הצלחתי לעשות מוסיקה בתקופה ההיא, הצלחתי ללמוד, היו לי שניים או שלושה חברים קרובים, לתקופה מסויימת גם היתה לי חברה, אך היו גם שנים ארוכות שהייתי בודד, לא היו לי חבר'ה. בתום הלימודים לפתע מצאתי בת זוג וכאב ישן נרגע ואז התחיל פרק העבודה בחיי. כן, כצפוי אני עובד כמתכנת. למרות הדימוי הבודד של אדם יושב מול מכונה, החיים בעולם ההיי טק הם חיים חברתיים - ארוחות צהריים עם הצוות, "ימי כיף", ישיבות, פרזנטציות. הרבה אתגרים לח"חתניק הטיפוסי, בתוך הקלחת החברתית הזאת מצאתי את עצמי יושב עם חברים לצוות ושותק מפוחד יום אחרי יום, חש תחושות של שנאה עצמית. באחד הימים נדרשתי להציג פרזנטציה - משהו פשוט שתי דקות על נושא שאני מכיר לעומק - כמובן שנקלעתי לבלאק אאוט מטורף. הצלחתי איכשהו לסיים את הפרזנטציה אבל חשתי עלוב ומובס. הצעד הבא היה לפנות לקבוצה של צופי מרום, זה אמנם לקח שנה להגיע לקבוצה, אבל זו הייתה נקודת מפנה בחיים. פתאום היכרתי אנשים דומים לי שחשתי נוח בקרבתם, הבנתי את המנגנון שמפעיל את תחושת חוסר הנוחות חברתית שלי והייתה לי מטרה - לא להימנע - לזהות ולהילחם. השינוי התחיל. איטי ולא מוחלט, אבל בכיוון הנכון. בקבוצה של צופי, היכרתי חבר (אלון, למי שמכיר) וביחד הקמנו את קבוצת העזרה עצמית הראשונה בשנת 2006. הקמתי את האתר ולאט לאט אנשים התחילו להגיע והקבוצה גדלה משישה אנשים לשנים עשר, לעשרים ולאחרונה היקמנו קבוצה נוספת המונה ששה עשר חברים. כיום אני חי עם בת זוג ,עדיין עובד כמתכנת ובמקביל מנהל קבוצות עזרה עצמית וגם את קבוצות רקפת לצעירים ונוער (עם אדם). החיים שלי מלאים למדי מבחינה חברתית. אני עדיין מגדיר את עצמי כאדם מופנם, ועדיין קשה לי "להתיידד עם הבוס" :) 6.12.2011 |