עיריית ירושלים ומשרד השיכון שמו לעצמם למטרה לבנות 50,000 יחידות דיור בירושלים עד שנת 2020 (ראו מצגת נתוני בניה למגורים בירושלים של משרד השיכון [pps.]). היעד הזה גורם לעיריית ירושלים לפעול בהיסטריה, מבלי להתייחס להשלכות של הפעולות הנמהרות שלה. מחירי הדיור בירושלים גבוהים. עיריית ירושלים חושבת לפתור את הבעייה על ידי יצירת עודף גדול של יחידות דיור חדשות. הצעד הזה הוא כמובן מבורך. אבל אסור, בדרך לפתרון הבעיה הנוכחית, להפוך את קטמון לסלאמס וליצור בעיות חדשות- חמורות בהרבה. הירוקים לוחצים על המוסדות, ובצדק, לשמור על השטחים הירוקים שסובבים את העיר. תוכנית ספדיה, שלפיה עתידות היו להיבנות 20,000 יחידות דיור באיזור עמק הארזים, בוטלה. חייבים לצופף את השכונות הפנימיות של העיר, וצריך גם לשקול את האופציה של "פינוי בינוי". אבל בשכל, לא כמו בולדוזר בחנות חרסינה. זאת ועוד: אי אפשר לפתור את כל הבעיות של העיר על הגב של שכונה אחת. כל השכונות צריכות לשאת בעול. מאבקי התושבים של השכונות העשירות, תמיד תחת הסלוגן של "שימור אופי השכונה", מביאות לידי כל שהעירייה מפחדת לצופף את השכונות הללו, ומתכננת להעמיס את כל הציפוף על השכונות שסובלות גם כך מקיפוח במשך שנים רבות. |