הקדמה

ת. בת 51, סובלת ממיגרנה מזה 30 שנה (הולדת בנה הבכור). הכאב תוקף פעם בשבועיים, למשך יומיים. הוא מכה ברקה הימנית, חד ופועם. את ההתקף מבשרים סימנים מקדימים כגון בחילה, ו'תחושה מוזרה בראש'. י. בת 46, סובלת מכאבי ראש מיגרניים מאז ימי התיכון. הכאבים הולכים ומחמירים. בחצי שנה האחרונה ההתקפים הפכו בלתי נסבלים. הכאב מכה ברקה הימנית ובעל קשר הדוק למחזור החודשי. "אני לא מצליחה לפתוח את עין ימין; יש לי תחושה כאילו הכאב דוחף את העין שלי החוצה". את ההתקף מבשרת תחושת כבדות בעיניים. א. בן 20, סובל מכאבי ראש מזה 6 שנים, כמעט בכל יום, עם הקימה בבוקר. פעם בחודש מתפתח הכאב להתקף מיגרנה שמרתק אותו למיטה. הכאב מכה בשתי הרקות ובמצח. הוא מקיא וסובל מבעת-אור (פוטופוביה) לכן מעדיף להסתגר בחדר חשוך. מתח ועצבנות מציתים את כאב הראש. 

המיגרנה

גורמים

פתולוגיה

פתולוגיה כאב ראש מיגרני מתחולל כאשר עורקים המוליכים דם למוח מתכווצים (ובכך מעוררים את הסימנים המקדימים, הפרודרום) – ומתרחבים לאחר מכן (ובכך מגרים קולטני כאב קרובים). הגורם להצרה ולהרחבה של כלי הדם אינו מוכח, אולם רמות נמוכות מן הרגיל בדם של סרוטונין, כימיקל המשתתף בתקשורת בין תאי עצבים (נוירוטרנסמיטר), עשויות להיות הסיבה להתכווצות. משערים שהגורם להרחבה הוא דלקת כימית בלתי מוסברת הפושה בעורקים מוחיים אלה. מדובר בדלקת שאינה ממקור חיידקי או ויראלי, אלא תגובה של מערכת החיסון לאחד או יותר מהגורמים שצוינו לעיל (מאכלים שונים, מתח, חוסר שעות שינה וכו'). היא נוטה לחלוף מעצמה תוך יום אחד. לעיתים חלה התעוותות של כלי דם המובילה לכאבי ראש התוקפים כמעט תמיד באותו צד (בצד בו התעוותו העורקים). אולם, אצל רוב הלוקים במיגרנה, כאבי הראש מופיעים באקראי בצד זה או בצד אחר.

התקפי מיגרנה עשויים להימשך מספר שעות או ימים אם אין מטפלים בהם. האדם הלוקה בהתקף מיגרנה יעדיף על פי רוב להסתגר לבדו בחדר חשוך, ולישון. הטיפול המערבי הניתן למיגרנה הוא בעיקר תרופתי. משככי הכאב הרגילים (אקמול, אספירין) בדרך כלל אינם עוזרים בכאבים הכוללים פרודרום ויש צורך בנטילת תרופות חזקות יותר, שלחלקן תופעות לוואי משמעותיות, עד כדי נטילת סיכון בשימוש בהן. חלק מהתרופות מכווצות כלי דם, ונוטלים אותן בזמן הפרודרום, לפני שכלי הדם מתרחבים ומופיע הכאב. תרופות אחרות מגבירות את השפעות הסרוטונין. חלקן יקרות מאוד, וכולן משפיעות על זרימת הדם למוח, מה שהופך אותן למסוכנות לשימוש, בעיקר בתדירות גבוהה. ישנה תרופה המסוגלת למנוע מראש התקפי מיגרנה, אך עשויה ליצור במפתיע צלקות במעמקי הבטן ולחסום את אספקת הדם לאיברים החיוניים.
בנוסף, נוטים אנשים רבים הסובלים מכאב מיגרני להשתמש במשככי כאבים במינון הולך וגובר. כתוצאה מכך מתחילים רבים מהם לסבול מהופעת כאב ראש כרוני על בסיס יומיומי.
במילים אחרות, ההיצע המערבי לטיפול במיגרנה הוא בעייתי מעט, מהסיבות הבאות:
• המחלה עצמה אינה ברורה מספיק כשמשתמשים במודל האבחנה המערבי
• התרופות המטפלות בכאב הן חזקות מאוד ובעלות תופעות לוואי משמעותיות
• הטיפול מתמקד בסימפטום בלבד ולא בשורש הבעיה.

כיצד מתייחסת הרפואה הסינית למיגרנה?

הרפואה הסינית משתמשת בביטויים כגון אנרגיה, ובדימויים מעולם הטבע כגון רוח ואש. היא נשמעת ציורית ונאיבית למאזין שאינו בקיא בה, אך זוהי תורה בעלת רציונאל מפותח, הנשענת על 5000 שנות ניסיון קליני. הרפואה המערבית המודרנית, בהשוואה, היא תחום צעיר, בן מאות שנים ספורות. לפי הרפואה הסינית, זורמת בגופנו אנרגיית חיים המכונה צ'י. אנרגיה זו נעה בצורה הרמונית בכל הגוף, עולה ויורדת, נאספת ומתפזרת, באופן הדומה לגאות ולשפל, לתנועת הכוכבים ולחילוף העונות. כל עוד נשמרת זרימה חופשית זו, נשמרת הבריאות. אם, מסיבה כלשהי, נפגעת זרימת הצ'י, זו תחילתה של דיסהרמוניה המובילה לחולי. מתח נפשי, תזונה לקויה וגורמים נוספים עלולים לפגוע בזרימת הצ'י החופשית. אצל אנשים מסוימים, לאנרגיה שאינה זורמת כרצונה יש נטייה להתפרץ מעלה. בתוואי הנפוץ ביותר המוביל להתקף מיגרנה הופכת האנרגיה הלכודה לחמה יותר ויותר, עד שהיא מתפרצת כמו גייזר, או כמו הר געש, ומתרכזת בראש. הבחילה וההקאה האופיינית להתקף המיגרנה מציינת את נסיקת האנרגיה המערערת את תהליך העיכול, המתנהל כידוע כלפי מטה (מהפה במורד מערכת העיכול). כפות הידיים והרגליים קופאות כיוון שהאנרגיה אינה נעה בגוף כראוי, אלא מתמקדת בקודקוד. האנרגיה הופכת לאש, השואפת ללחך את השמיים. אלא שראשנו הוא קופסת עצם סגורה, ולאנרגיה רותחת זו אין פתח מילוט. הסימנים המבשרים בתקופת הפרודרום מציינים את הסערה שמחוללת האנרגיה הכלואה בראש, והכאב הנורא מסמן שזרימת האנרגיה בראש נחסמה בסופו של דבר (ברפואה הסינית כאב נתפס כביטוי לחסימה אנרגטית). מעניינת ההקבלה בין התפיסה הסינית הטוענת שהראש נפגע על ידי 'אש', לבין התפיסה המערבית הטוענת שבמח מתחוללת דלקת (מלשון דליקה).
ישנם גורמים הנחשבים למקרקעי או מצנני אנרגיה, וגורמים הנחשבים למרתיחי אנרגיה. סביבה רגועה, מוזיקה שקטה, אפלוליות, כל אלה גורמים לאנרגיה לזרום מטה, אל הבטן התחתונה, ובכך להרגיע ולהרפות את הגוף והנפש. רעש, לחץ, סביבה עוינת ואורות חזקים גורמים לאנרגיה לגעוש, להתחמם, ולעיתים להתפרץ כלפי מעלה, ובכך לעורר תסמינים שונים, כגון התקף מיגרנה. למזונות שונים יש תכונות אנרגטיות מובהקות ולכן גם ביכולתם לקרקע או להגעיש את אנרגיית הגוף, בעיקר באנשים הרגישים לכך מראש. תבלינים חריפים, אלכוהול, שוקולד וקפה, מזונות משומרים וכו', לכולם נטייה לחמם את הצ'י ולגרום לו לעלות.
המחזור החודשי הוא תנועה אנרגטית מחזורית של גאות ושפל. בימים שלפני הווסת ובזמן הווסת עצמה, הצ'י מועד מראש להתחממות והתפרצות (ההסבר הסיני למצבי הרוח הקיצוניים התוקפים נשים מסוימות בימים אלה), ונשים בעלות נטייה כללית לעליית הצ'י לראשן חשופות במיוחד להתקף מיגרנה בתקופה זו.
פעמים רבות מתרחש התקף מיגרנה דווקא בסוף השבוע, או לאחר תקופה ממושכת של מתח. ההסבר לכך הוא שהאנרגיה שהצטברה במהלך תקופת העול משתחררת בפתאומיות, כמו בסרטים המצוירים בהם מישהו דורך על צינור ההשקיה של הגנן, המים מצטברים ומנפחים את הצינור, ואז, כשהוא מרים את הרגל זוכה הגנן המסכן למקלחת הגונה של מים.

טיפול

לפני הטיפול ברפואה הסינית ובשיאצו יש לבצע אבחנה מעמיקה:
• אנרגיית החיים מתחלקת למינים רבים ושונים של צ'י. לכל איבר פנימי הצ'י שלו. יש צ'י חם (יאנג) וצ'י קר (ין), וגם הדם ונוזלי הגוף נתפסים כביטויים חומריים של צ'י. המטפל שואל שאלות, מתרשם מחזותו ומנוהגו של המטופל, מתבונן בלשון, ממשש את הדופק, ומגיע לאבחנה שהיא אישית ומתאימה אך ורק לאותו מטופל. לשלושה אנשים הסובלים ממיגרנה עשויות להימצא שלוש אבחנות שונות ומאידך גיסא יינתנו להם טיפולים בעלי אסטרטגיה שונה. לעיתים זו אנרגיית הכבד שמתפרצת. לעיתים היא מלהיטה גם את הקיבה או את הלב. לעיתים היא פולשת אל מערכת העיכול וגורמת לה לייצר ליחה שעולה אל הראש ומערפלת אותו. לעיתים ביסוד הפתולוגיה מצויה חולשה אנרגטית או אנמיה. על המטפל להבין איזו אנרגיה של אילו איברים פנימיים היא המעורבת, אילו תעלות אנרגיה (מרידיאנים) מעורבות, ומתוך כך להשתית עיקרון טיפולי.
• משהו באורחות חייו של המטופל מונע את זרימת האנרגיה ההרמונית בגופו. בשיתוף פעולה מלא אמון, על המרפא והמטופל להתחקות אחרי אותו גורם. האם מדובר בתזונה עשירה במונוסודיום גלוטומאט? או שמא ברביצה ארוכת שעות מול מסך המחשב? האם סביבת העבודה עוינת ומלחיצה? יש לחפש את הקשר, את הטריגר, ולשאוף לבטל אותו. גם אם מדובר בשינויים תזונתיים, בהפסקת נטילת הגלולה למניעת היריון ואולי אפילו להחלפת מקום העבודה, איתור הגורם והרחקתו הם צעד חשוב בטיפול בבעיה.
לאחר האבחנה מתבצע הטיפול עצמו, הכולל סדרת פגישות.
הטיפול, הנערך בסביבה מקדמת רוגע, משלב טכניקות ריפוי מזרחיות כגון אקופונקטורה ושיאצו. אקופונקטורה היא שיטה בה מוחדרות מחטים עדינות מאוד לנקודות מיוחדות לאורכם של ערוצי האנרגיה שבגוף. שיאצו היא שיטת לחיצות המגרה אף היא את המרידיאנים ומסייעת בהכוונת הצ'י, בהכנעתו במקרה שהתפרץ, בחיזוק האיברים הפנימיים, בשיפור סירקולציית הדם ומערכת העצבים ובהרגעת הגוף והנפש. שתי השיטות סינרגיסטיות, לא מכאיבות ואפילו נעימות ביותר. הדיקור והלחיצות יכולים להתבצע בכל מקום לאורכו ולרוחבו של הגוף, בראש, בבטן, בגב ובגפיים. המטפל המיומן לא יתמקד רק באזור הכאב, אלא גם (ולפעמים רק) באזורי שליטה והשפעה מרוחקים יותר. יחד עם זאת, למחטי האקופונקטורה נודעת פעילות אנטי-דלקתית ונוגדת כאב, כך שדיקור מקומי יעיל בעיקר בזמן ההתקף עצמו. השיאצו ניתן לפעמים באזור העורף והשכמות, מאחר ומתח רב נוטה להצטבר שם, ולעיתים זהו הגורם להתקף.
הטיפול עצמו מורכב בדרך כלל משני היבטים: טיפול המתמקד בשורש הבעיה (מניעתי) וטיפול המתמקד בביטוי, כלומר בהתקף המיגרנה (כעזרה ראשונה). בדרך כלל הטיפול ניתן פעם עד פעמיים בשבוע, במתכונת קבועה, ומתמקד בשורש הבעיה (הסדרת תפקודם האנרגטי של האיברים הפנימיים; הכוונתה מחדש של האנרגיה). אולם, ברגע בו מתבשר החולה כי הוא עומד לחוות התקף, יש לעשות את כל המאמצים להיפגש ולקבל טיפול המתמקד בסימפטום – כאב הראש החזק. טיפול הניתן בזמן התקף (או בפרודרום) עשוי לגדוע את התפתחות המיגרנה או למתן את עוצמתה.

יתרונותיו של הטיפול ברפואה סינית ובשיאצו

• הוא עובד באחוז גבוה מאוד מהמקרים.
• הוא מכבד את גופו ונפשו של המטופל ואינו מזיק לו בשום צורה, נטול תופעות לוואי וסיכונים כמעט לחלוטין.
• המטופל זוכה ליחס תומך ולקשב הנעדר לרוב מהקליניקה המערבית.
• מודעותו העצמית של המטופל מתפתחת, והוא קונה שליטה מסוימת על חייו, כשהוא מבין מה מזיק לו ומה משרת אותו.
• הטיפול נעים מאוד, ומיטיב עם המטופל – פעמים רבות נושרים ממנו תחלואים נוספים כגון נדודי שינה, עצירות וכו'. מטופלים רבים מגדירים את סדרת הטיפולים שעברו בתור 'חוויה בלתי נשכחת', מרגשת, בונה ומחכימה.

חסרונותיו של הטיפול ברפואה סינית ובשיאצו

  הוא אינו משפיע מייד כשמדובר במיגרנה, בעיקר אם המחלה ארוכת שנים. רפואה סינית אינה מילה נרדפת לקסם. פעמים רבות מדובר בסדרת טיפולים בת מספר חודשים, או אף שנה. הטיפול מצריך שיתוף פעולה מסוים מצד המטופל (יש שיראו בכך יתרון). אם לדוגמא יין אדום נמצא כגורם להתקף, אך המטופל מתעקש להוסיף ולצרוך משקה זה, סיכויי ההצלחה פוחתים.

עצות לטיפול עצמי

מומלץ לאנשים המועדים להתקפי מיגרנה, להקפיד על אורח חיים מסודר, בעיקר כשמדובר בזמני אכילה ובהרגלי שינה (חוסר ועודף שינה עלולים להצית התקף, כמו גם שינה במועדים לא קבועים). מחקרים שונים מראים כי אצל 85% מהלוקים במחלה אשר סילקו מתפריטם מזון מעודד מיגרנה (בעיקר קפה), חל שיפור מדהים בתדירות ובעוצמת ההתקפים. ניתן לבדוק באופן עצמי האם קיימת רגישות מסוימת למזון הידוע כמעורר מיגרנה. למטה ישנה טבלה ובה רשימה ארוכה של דברי מאכל ומשקה ששמם נקשר בעירור התקף. ניתן לבדוק בצורה שיטתית ולמצוא האם מישהו מהם אכן מקדם אצלכם את המיגרנה. לאחר זיהויו יש כמובן להרחיקו לחלוטין מהתפריט היומי.

סיכום מזונות בעלי פוטנציאל מיגרני

משקאות יין אדום, בירה ו/או משקאות אלכוהוליים אחרים
משקאות דיאטטיים המכילים אספרטיים
משקאות מכילי קפאין (קפאין נחשב לגורם הדומיננטי היותר בשחרור) כמו קפה, קולה, תה
מיצי פירות הדר (תפוז, לימון, אשכולית) וכן אננס
מוצרי חלב גבינה צהובה, שמנת חמוצה, יוגורט, גבינות מעושנות כמו קממבר וצ'דר
חלב פרה
גלידות ופרוזן יוגורט
בשר, דגים ופירות ים דגים (דג הרינג, דג מלוח)
צדפות
ירקות אבוקדו, חצילים, בצל, כרוב כבוש, אפונה וקטניות שונות (כולל סויה), עגבניות, חיטה
פירות שזיפים אדומים, בננות, צימוקים, תאנים בקופסא, תמרים
פירות הדר
אגוזים, שקדים, ממרח בוטנים
ממתקים עוגות טריות
שוקולד
תוספים מונוסודיום גלוטומאט (מצוי בתבשילים אוריינטליים), סודיום ניטראט (מעניק לבשר צבע אדום)
שמרים
רוטב סויה

בנוסף, ניתן להקל על התקף מיגרנה באמצעות כל פעולה המנחה את האנרגיה למטה. ניתן לנסות מספר אפשרויות:

1. לטבול את הרגליים ו/או את כפות הידיים במים קרים
2. לאכול משהו טוב
3. לקיים יחסי מין
4. להתרחק ממוקדים מעוררי התקף כמו מקומות רועשים, מוארים או מלחיצים
5. פעילות גופנית קבועה ותרגילי הרפיה עמוקה על בסיס יומי הם מרכיבים חשובים בכל תוכנית טיפול כללית למחלת המיגרנה.