התינוק הופך בשנה הראשונה מיצור אנטי חברתי לתינוק שצוחק ומזהה אנשים. הוא אף מעוניין להיות מעורה בחיי החברה.

לאחר 4-5 חודשים התינוק מזהה אבא, אמא ואחים שבאים במגע תכוף עימו. לאחר חצי שנה התינוק מזהה זרים, ולא רוצה להתקרב אליהם. בסוף השנה הראשונה התינוק מזהה את כל מי שהוא מכיר.

התינוק מפתח במהלך השנה הראשונה תכונות, עמדות ורגשות. הוא מנסה להתקרב לגירויים נעימים ולהתרחק מגירויים פחות נעימים.

התינוק תופס את העולם בצורה ייחודית לו (גם במשפחות ברוכות ילדים תפיסת התינוקות אינה זהה). גנטיקה, יחס הסביבה והתפתחות אמוציונאלית, חברתית ופיזיולוגית יוצרות את התפיסה הייחודית (יש סיכוי שתאומים זהים יהיו דומים בתפיסת עולמם, אך לא בהכרח). האווירה החיצונית מופנמת על ידי התינוק והינה חלק מהמרכיבים להתפתחות אישיותו ואופיו (עצבני, רגוע וכדומה).

באופן טבעי האדם הוא אגואיסט. התינוק לא רואה את העולם כשיוויוני, אלא חושב שהוא במרכז וכולם קיימים על מנת לשרת אותו ואת צרכיו.רק לאחר כמה שנים, כאשר התינוק מגיע למערכת חצי פורמלית (גנון) - הוא מבין שעליו לוותר ולנסות להשתלב בעולם ששייך לרבים. בגיל שנתיים עד 3 שנים הילד לא ישחק עם אחרים אלא עם הצעצועים ועם עצמו. כאשר הילד מגיע לגנון הוא משחק עם ילדים אחרים ולומד להתחשב בזולת. ילד מפונק או ילד יחיד יכול להיות תלותי, משום שהיה תמיד במרכז, ויש לגמול אותו מכך, על מנת שלא יווצרו לו בעיות חברתיות. כאשר התגובה היא מקרית ולא אחידה, התינוק מבולבל ואינו מצליח לצפות מראש את התגובה.

עד גיל ביה"ס הילד אינו חושב בהגיון אלא בחשיבה אינטואיטיבית. לכן לא ניתן להסביר לילד הסברים רציונליים, כי הוא לא מבין אותם. חשיבתו סובייקטיבית ונובעת מתחושה האגוצנטריות. צריך לעזור לילד ולחנכו מההתחלה.