פרויד היה יהודי אוסטרי שטיפל בחולי נפש בעלי חריגויות נפשיות. כתוצאה מתצפית על חוליו, הוא חיבר תיאוריה שמהווה בסיס לאחת הגישות הפופולאריות בתחום האישיות.

התיאוריה הפסיכו דינמית מתארת את התפתחות האישיות לפי גילאים ושלבים. התיאוריה מדגישה שההתפתחות האישיותית מורכבת משלבים מוגדרים ומתוחמים על ידי הגיל. ניתן לזהות אופי אישיותי בכל גיל (אצל כולם זה אותו הדבר). בכל שלב האדם מתמודד עם אפיון קריטי לאותו גיל. הוא מפתח את האפיון ובסוף השלב האפיון ימוסד כחלק אינטגרלי מהאישיות האפיון מאפשר לאדם להתמודד עם הקונפליקטים והבעיות שקיימים בסביבתו. כאשר האדם פותר את בעיותיו בצורה יעילה - ההתפתחות היא נורמטיבית. כאשר האדם לא פותר בעיות רגילות לגילו - ההתפתחות האישיותית אינה תקינה; הבעיות שמטרידות את האדם לא באות על פתרונן ומגיע למצב של קבעון. בעיה זו תלווה אותו לכל אורך חייו, כי לא הצליח לפתור אותה והיא תהפוך לחלק מאישיותו. אדם שסוחב קבעון - זה ישפיע לרעה על כל מהלך ההתפתחות ובעיה תגרור בעיה. אישיות בריאה מאופינת במעבר חלק משלב לשלב ללא קבעון וספיחים.

 

שלבי ההתפתחות על פי פרויד

א. תת שלב 1 - השלב הפסיבי (0-חודש) - התינוק עובר מסביבה ידידותית בזמן ההריון לסביבה אכזרית בעולם הזה. התינוק אינו יכול להתפתח בכוחות עצמו, ואם לא יטפלו בו - הוא ימות. בחודש הראשון התינוק מסתגל לעולם (יניקה, בכי וכדומה). זהו שלב פסיבי. התינוק לא יוצר בו.

 

ב. השלב האוראלי (1-18 חודשים) - הפה הוא האיבר המרכזי שמתפתח והשלב מתרכז בדברים הקשורים לפה. ההנאות מופקות בשלב זה דרך הפה - התינוק יונק ומכניס אצבעות או צעצועים לפיו. כך הוא בוחן את עולמו.

התינוק מפתח את הקשרים הראשונים שלו עם הסביבה וכן מפתח ניצנים ראשונים של אישיותו - דימוי עצמי, ביטחון עצמי, הערכה עצמית. 18 חודשים אלו חשובים, משום שהם מלמדים את האדם להיות עצמאי; אמיץ, אופטימי ובעל חשיבות עצמית. האם צריכה להתייחס בצורה חיובית: סובלנות ואהבה תיצור אינטראקציה עם התינוק. ככל שהאינטראקציה חיובית יותר - כך גם הדימוי העצמי, האמונה, הבטחון והאישיות של התינוק טובים יותר. אם שלא תיצור אינטראקציה טובה תגרום לילד להיות תלותי ובעל חוסר בטחון שלא יצליח בחייו גם אם הפוטנציאל שלו גבוה.

קבעון בשלב זה יגרום לאדם להשתמש בגירויים דרך הפה על מנת להירגע מחוסר הביטחון שלו: מציצת אצבע, עישון, שתיה ואכילה מרובה.

 

ג. השלב האנאלי (18 חודשים - 3 שנים) - ההנאה של הילד באה לידי ביטוי בפי הטבעת. זוהי אוטונומיה ראשונה שההורים מנסים להקנות לילד. הילד מפגין את האוטונומיה שלו ע"י גמילה מהרטבה. הילד מבין שזה נושא חשוב עבור ההורים; הוא מהין שהוא אדון לעצמו ושולט בצרכיו. השהיית הגמילה תיצור קבעון שבהמשך יתפתח לאדם תלותי ואגואיסט, שחושב שכולם צריכים לשרת אותו. בגיל מבוגר יהיה אותו אדם כפייתי, בגלל תחושה שאינו יכול לשלוט בגורלו: ניקיון כפייתי, קמצנות, אמונה בגורל. על ההורים לעזור לו להיגמל בזמן.

 

ד. אדיפאלי (6-3 שנים, כניסה לחינוך פורמאלי) - הילד בגיל זה מזדהה עם ההורה בן המין השני (בת עם אב ולהיפך). בתסביך אדיפוס הבן מזדהה עם אימו, ומרגיש מאוים על ידי האב שמאוהב כמוהו באם. הילד חש שיש אדם מבוגר שמתחרה עימו על אהבת ההורה. הילד בוחן האם כדאי לו להתעמת עם ההורה המתחרה ויסתכן בהפסד בעימות או שעליו להזדהות עם ההורה המאיים; לחקות אותו, להתעניין בו וכדומה. ילד שלא פותר תסביך זה מפתח בעיות חברתיות, וסובל מכך שאינו מזדהה עם ההורה בן מינו. לעיתים הוא אף יכול להיות הומוסקסואל. גם לבת יש תסביך דומה - תסביך אלקטרה: בת שלא תזדהה עם אימה תפתח חוסר זהות מינית ולא תתנהג בצורה נשית.

משפחות חד הוריות או אלימות והתעללויות יכולות ליצור קבעון, אך לא תמיד. תלוי במה שהבית משדר לילד.

 

ה. שלב החביון - Latent (גיל 6 - גיל ההתבגרות) - בשלב זה אין בעיה שצריך לפתור ולהתקדם בעזרת הפתרון. זהו שלב שקט שבו מתרחשת העמקה של ההתפתחות שהתרחשה עד עתה. הילד הופך להיות חברותי ויוצר קשרים בבית הספר. אם קיימת בעיה - היא בדרך כלל נגררת משלבים קודמים. צריך להעמיק את הבטחון העצמי והזהות של הילד. בגיל ההתבגרות ההתפתחות קשה יותר. שלב זה הוא ערב גיל ההתבגרות והוא מהווה את הבסיס להתבגרות טובה או קשה.

 

ו. השלב הגניטלי/שלב הפיריון - בגיל זה מגיע האדם לבשלות מינית, אך פרויד טוען שאין קשר בין היכולת המינית והיכולת הנפשית-אישיותית. פרויד מצדיק את מנהגי החברה השמרנית; הילד יכול מבחינה פיזית לקיים יחסי מין, אולם אין לו אפשרות ליצור קשר נפשי עמוק שמתלווה לקשרים אינטימיים. בשל הפער בין היכולת הנפשית והמינית הילד חש רגשות אשם ואף מרגיש לא טוב מבחינה חברתית.

בגיל 10 הפעילות ההורמנלית מוגברת, וזה גורם לגדילה ולהתפתחות מינית. בגילאי 10-14 גוף הילד הופך לגוף של גבר / אישה, והגובה לעיתים עולה ב-20 ס"מ. שינויים אלו יוצרים עיפות, בישנות בשינויים הגופניים - במיוחד אם הם איטיים או מהירים מהנורמה. קבוצת הגיל חשובה באותו שלב; החברים קובעים כיצד ינהג הילד ומה יהיה אורח חייו. ההורים נפגעים משום שהם מרגישים שהסמכות שלהם מתערערת, וכך נוצר קונפליקט בין הילד להורים על רקע הפער בין דרישות ההורים לדרישות החברה. ההורים צריכים להבליג ולהתווכח רק על עקרונות משמעותיים. לגבולות יש השפעה רבה על הילד, אך בקונפליקט בין ההורים לחברה - החברה תנצח.

המתבגר מפתח זהות וחשיבה עצמאית. ההורים צריכים להטיל מרות מתוך הגיון ולא מתוקף תפקידם בלבד. הילד מצפה שההורים יסמכו עליו, שיתנהג בהתאם לחינוך שנתנו לו.  קונפליקטים רבים מדי יפגעו במיסוד הזהות העצמית.

בגיל 18 האדם הינו בעל אישיות, מטרות ורצונות. בעיה בשלב הגניטלי תיצור בעיה בהתקשרות לאנשים אחרים בשלב מאוחר יותר.

החברה המודרנית מקשה על הילד שזהותו המינית מתפתחת, אך זהותו האישית עוד לא שלמה. הילד מקבל מסר כפול לפיו יש לו יכולות של מבוגר אך זכויות של ילד.

 

האישיות מונעת על ידי שני כוחות מנוגדים:

Libido - אנרגיה חיובית שמופנית ליצירה חיובית והתקדמות.

כוח ההרס - פסיביות.

האדם נקרע כל חייו בין שני הכוחות האלה.

 

מבנה האישיות מורכב מ-3 כוחות שונים:

א. (Id) סתמי - החלק הבהמי באדם, שדורש סיפוק מיידי, ללא התחשבות בתנאים חיצוניים.

ב. (Ego) אני - קישור למציאות. חלק זה רוצה לספק את צרכיו, אך מתחשב במציאות, כדי לא להסתבך.

ג. (Superego) אני עליון - חלק זה מפנים את האיסורים החברתיים ודורש מה"אני" ומה"סתמי" להתחשב בערכים ובמה שמותר לעשות. חלק זה אף רוצה לסייע לזולת מתוך רצון להיות חיובי.