המושג "אמהות" מכיל התייחסות דיכוטומית; האמהות יכולה להצטייר כחכמה, אלטרואיסטית, פוריות, נדיבות, נותנת החיים, אך יכולה גם להיות בצד הנוטש או הפוגע באהבה ובטיפול.

במהלך ההיסטוריה ילדים הושארו לטיפולן של תחליפי אם - מינקות. במאה ה-20 חל שינוי בתפיסת האמהות. פרויד טען כי אהבת אם היא הקשר החזק ביותר והיא מהווה בסיס לקשרים מאוחרים יותר. גם תיאורטיקנים נוספים מחזקים את התפיסה כי לאם תפקיד חיוני ביצירת היציבות הרגשית של המבוגר. מחקרים שונים ביססו את המסקנה: תינוקות ללא הזדמנויות לקשר רגשי עם אם תחליף אם - עשויים להגיע למצב של חוסר תפקוד ומוות.

בולבי טענה כי גם האם וגם הילד מוצאים משמעות, הנאה וסיפוק מקשר חם, אמפטי, רגיש והדדי ביניהם.

סטרן כותבת על "תהליך הולדתה של אם". היא מסבירה כי ההריון כולל סדרה של שינויים והופך לתקופה של התבוננות פנימית (שינויים פסיכולוגיים, דימוי גוף, שינויים פיזיים, התפקוד של הגוף). בתקופת ההריון יש רצון לחזור לילדות, עליה בתלות באם. האם לעתיד בוחנת שאלות לגבי דמות אם אידיאלית. מאידך מתמודדת האם לעתיד גם בדימוי התינוק האידיאלי (מגדר, תנועה, גודל, בריאות).

Benedek טוען כי יש קשר בין החוויה של מילוי צרכי התינוק ותחושות של כשירות והצלחה בקרב האם ובעקבות כך גם הרחבה בזהות העצמית. לדוגמא, כאשר התינוק אוכל הוא חש סיפוק של צורך, אך גם האם חשה סיפוק על היכולת לספק את צרכי התינוק שלה. התנסות שלילית, מאידך, מזינה מעגל שלילי שמאופיין בתוקפנות וחוסר סיפוק מצד האם והתינוק.

ישנם מספר מאפייני רגשיים במעבר לאמהות:

·         אובדן ואבל על החופש שהיה, שעות שינה, תחושת עצמי קודמת, אופן ניהול הזמן.

·         חזרה וחיזוק הקשר לאם.

·         עייפות, לחץ - חוסר שינה, תפקוד במצבים לא מוכרים.

·         אבל על השינויים בגוף, יחסים עם בן הזוג ועם חברים, חיים מקצועיים וכד'.

תחושות האובדן מעלות קונפליקט; האם רוצה את שני הצדדים ולעיתים אף עוינות כלפי החיים או התינוק.

שלבי המעבר לאמהות על פי Rubin

1. הריון ולידה - חיפוש אחר ביטחון לאם ולתינוק: החל מהשליש הראשון האישה מתחילה להקדיש תשומת לב לתזונה, שתיית אלכוהול וכו' מחשש להשפעה על הגוף. בשליש השני האישה דואגת לעובר, לתנועותיו, היא מקשיבה לסיפורים ומחפשת מידע על התנהגויות שעלולות להזיק לעובר. בשליש האחרון האישה מרגישה תחושה של יחידה אחת עם התינוק, מופיעים פחדים לקראת הלידה, יש תחושה פיזית של אי נוחות ולעיתים הרגשה של כיעור, חשש וניסיון לדחות את הלידה בצד רצון שתיגמר כבר.

2. הבטחת קבלת הילד על ידי אחרים - זוהי מטלה קריטית; מחייב ליצור מקום פיזי ופסיכולוגי לתינוק הצפוי במשפחה: הגדרת היחסים מול הבעל, האחים, פינוי מקום בבית. מטרת האישה להשיג קבלה ללא תנאי (גם לתינוק ממין מסוים או תינוק בעל מום).

3. קשירת הקשר - שלב זה מתחיל בשליש השני של ההריון ובו עולות השאלות לגבי מידת הרצון בתינוק.

4. למידת הויתור - המוקד עובר לתינוק - ההתעניינות בו, הפחד מהמחויבות של לידה וטיפול בתינוק (סכנות, מאמץ)

השלבים חולקו לפי מורכבות פסיכולוגית ולאו דווקא לפי רצף זמן. רובין רואה בשלבים אלה הכנה לתפקיד האימהי, כאשר המוקד עובר מהאם לתינוק: נתינה, וויתורים, אהבה.

שלבי התפקוד האימהי לאחר הלידה (Mercer) נבחנים לפי מאפיינים אישיים (מצב בריאותי, הערכה עצמית, מידת מחויבות) וכן לפי הקשר (סוציאליזציה מוקדמת לתפקיד, תמיכה חברתית, ערכים של התפקיד האימהי). נמצא כי תחושת הבטחון של האם עולה במהלך השנה הראשונה כאשר היא מבינה מה התינוק רוצה ומתנסה במצבים שונים). קוש טוען כי אחד המרכיבים המנבאים יכולת אימהית היא סביבה מכילה ומחזיקה בילדותה של האם.

האמהות תופסות את עצמן כבעלות תפקידים שונים:

·         תפקיד השגחתי-השרדותי - דאגה לתינוק, לנשימה, לוויסות הרגשי וההתנהגותי שלו. ההשגחה פחות אינטנסיבית עם הגיל, אך גם בהתבגרות האם חשה צורך להשגיח (מי חבריו של הילד, התנהגויות מסוכנות וכדומה).

·         טיפול וטיפוח - פעילויות התומכות בהתפתחות; סיפוק צרכים, שמירה על הבריאות.

התינוק אינו יכול להתאים את עצמו למטפל, ולכן איכויות הסביבה הרגשית-חברתית שמסופקות לו תלויות בכשירות המטפל. הגורמים שיכולים להשפיע על איכות יחסי הגומלין:

·         התנהגויות סדירות של התינוק הניתנות לניבוי.

·         תגובתיות חברתית של התינוק (מגיב לחיוכים וכו').

·         בהירות איתותי התינוק (האם צעצוע מוצא חן בעיניו או לא וכדומה).

כאשר האיתותים מבלבלים - קשה להורים להתאים עצמם לתינוק והם חווים תיסכול. צריכה להיות הסתגלות הדדית בין התינוק והאם.

ביחסי הגומלין בין האם לתינוק, האם לוקחת אחריות גדולה יותר בהתאם לגיל ולרמת ההתפתחות. היא בוחנת את יחסי הגומלין ולומדת כיצד להיות עם התינוק. כמו כן יש חשיבות לתגובתיות האם - כאשר האם מפרשת את התנהגותו של התינוק בצורה טובה ומגיבה באופן שיטתי - התינוק חש כי להתנהגותו יש השפעה על הסביבה וחש ביטחון. יחסי הגומלין מחייבים התנהגות של 2 הצדדים; האם והתינוק. כאשר צד אחד מגיב פחות (פג, חוסר השכלה) יש פגיעה ביחסי הגומלין.

אתגרים באמהות הם בעיקר בתקופת הילדות המוקדמת (גיל שנה - 3 שנים). יש תלות מצד התינוק וקשר א-סימטרי. חשיבות הטיפוח והטיפול היא גדולה מאוד. בהמשך - יש פחות תלות של התינוק והאתגר להפוך את הילד למבוגר מתפקד. אם שחוותה טראומה פעמים רבות תתקשה לפנות לילד מקום במחשבתה. אם האם נדחתה בילדותה יהיה חסר לה מודל של הורות וזה יכול לגרום לכך שהיא תדחה את התינוק שלה.

הלך המחשבה האימהי של סטרן מדבר על הולדת זהות חדשה "האמא". זוהי זהות חדשה שנוצרת לפני ואחרי הלידה. בהתחלה הניח סטרן כי האישה נשארת אותה אישה לאחר הלידה, והיא רק מפתחת מגוון חדש של רגשות ותגובות, אולם בהמשך הוא טען כי החיים הקודמים של האישה נדחפים הצידה ומפנים מקום להלך מחשבה חדש - דרך תפקוד המחשבה שעוזרת לנו לארגן את החיים המנטליים שלנו (לקבוע מה חשוב, למה לשים לב, מה מרגש ונעים וכו').

לפי סטרן התינוק הופך להיות מרכז החשיבה, החששות והפנטזיות. הוא משפיע על הרגשות, על העדפות, על יחסים קודמים ועל המעשים, וכן מגדיר מחדש את התפקיד במשפחה המקורית. משך הזמן שבו משפיע הלך המחשבה החדש הוא אינדיווידואלי ותלוי בדברים שונים, כגום הקשרים משפחתיים, חזרה למציאות וכדומה. הלך מחשבה זה לא נעלם, אלא נסוג, ומופיע בתקופות שונות, כגון מחלה של הילד וכדומה.

המעבר לזהות החדשה כרוך במספר דברים:

1.      פנייה לאמהות אחרות - התעניינות בחברת נשים.

2.      עניין בזהות האבהית של בן הזוג ופחות בזהות כבן זוג.

3.      עיסוק בדמויות אימהיות וברירת מודלים אימהיים.

4.      הבטחת השרדות התינוק - הכרה באחריות  לחיי מישהו אחר.

5.      חיפוש אחר חיזוקים לזהות החדשה - יצירת רשת תמיכה ופנייה לאנשי מקצוע.

6.      רגישויות חדשות למצבים שבעבר יצרו אדישות (לדוגמא, זעזוע מכתבה על מחלת או מוות של ילד אחר).

7.      שינוי בפנייה לאינטואיציה - קבלת העובדה שחלק מהזמן יש צורך בתגובות ספונטניות ופחות שליטה.

8.      איזון בין התינוק לקריירה.

9.      מציאת מקום חדש בחברה כאם.

10. מציאת מקום חדש במשפחת המוצא - שותף בשושלת הדורות.

11. פתיחת עידן חדש - ניהול יומן בהתאם לציוני דרך בחיי התינוק.