המעבר להורות הוא אחד האירועים המשמעותיים בחיים להתפתחות האדם; האדם חש מבוגר יותר, הוא מתחיל לחשוב כיצד הוא מתמודד עם בעיות, האם הוא יכול לשמש כמודל, כיצד יתמודד עם האחריות החדשה. כמו כן, שאלות של הילד מאלצות את ההורה הצעיר להתמודד עם תכנים שלא חשב עליהם בעבר.

הזרם הפסיכואנליטי רואים בהורות כתהליך בעל שלבים התפתחותיים. דאוטש' (Deutsch; 1949) ובנדק (Benedek; 1959) שמים דגש על האמהות. הם טוענים שההורות ובעיקר הלידה מייצגת הגשמה חיובית וחשובה עבור הנשים. הצלחה או כישלון בקשר עם הילד משפיעים על ההערכה העצמית והבטחון של ההורה. לטענתם, כאשר ההורה מסייע לילד להשיג את מטרותיו ההתפתחותיות - הוא בעצם משיג רמה נוספת של בשלות אצלו.

שלבים בהתפתחות ההורות, לפי בנדק:

א. מהמשגה של הילד (תכנון ההריון) עד לכניסה לבית הספר (וכיום - כבר בכניסה לגן) - הילד כולו של ההורה.

ב. הקן התרוקן - הזמן בו הילד הצעיר ביותר מגיע לגיל ההתבגרות ועוזב את הבית. ההורים נשארים לבד.

ג. הולדת הנכדים.

אריק אריקסון גם רואה בהורות חלק מהתפתחות האדם.

שלב הבגרות: קונפליקט פוריות (גידול ילדים, הצלחה בעבודה) מול קיפאון

הפוריות כוללת הדגשה של היכולת לתת מעצמי לאחרים. היא מושגית על ידי העברת ידע, מתן אמפטיה והגנה, הדרכה וכד'. גידול ילד כולל הרבה מההיבטים הנ"ל.

המעבר להורות כולל הרבה תחושות אפשריות: תחושת "משבר", התמקדות בתפקוד האישי - שינוי עמדות וכדומה, שינוי והשפעה על המערכת הזוגית והמשפחתיות, תחושת מעבר מאינדיווידואליות להדדיות.

פיאז'ה בדק כיצד ההורים מושפעים קוגנטיבית מהתפתחותו הקוגנטיבית של הילד. לדוגמא: בשלב הסנסו-מוטורי ההורה עוסק בקשר המיידי כתגובה מיידית להתנהגות הילד וכדומה.

ניובגר (Newbeger) הבחינה בין "מודעות ההורה" - מה ההורה חושב על תפיסות התינוק ועל תפקידו של ההורה ובין "עמדות" - מה ההורה חושב על התנהגותו. לדעתה קל להשפיע על מודעות ההורה, אך קשה להשפיע על העמדות.

גלינסקי הגדירה את שלבי ההורות:

א. הריון - לידה - ההורים יוצרים דימויים משלהם על הלידה וההורות, מפתחים רגשות לתינוק, מתכננים את החיים בהתאם, מתכוננים לקראת שינוי ביחסים עם מבוגרים אחרים (בעל, אמא, חברים וכד')

ב. טיפול וטיפוח (לידה - גיל שנתיים) - התפתחות האוטונומיה, התנסות בתיאום בין הציפיות וההורות האמיתית. המטלה בשלב זה הינה ליצור התקשרות. בשלב זה נעשית חלוקת זמן בין התינוק ובין שאר חיי היומיום.

ג. שלב האוטוריטה (2-5) - המטלה המרכזית היא איך להתמודד עם הצבת גבולות ואך לפתור קונפליקטים עם הילד.

ד. שלב הפירוש (5-12) - המטלה המרכזית היא איך לפרש את העולם עבור הילדים: חוקי נימוס, מתן פירוש לעולם החיצוני ופנימי של הילד, נתינת מידע ויצירת ערכים.

ה. עצמאות (התבגרות) - בשלב ההתבגרות ההורה מתמודד עם ילד "חדש" וכל ההיבטים הקודמים של היחסים נידונים מחדש וכן תכנים חדשים, כגון מיניות.

ו. שלב העזיבה - המטלה העיקרים הינה לקבל את הפרידה ולשמור על קשר. המשפחה עוברת שינויים ופעמים רבות מנסה להגדיר את עצמה מחדש ולהעריך את היחסים: הצלחות, כשלונות, מרחק, קירבה וכדומה.

גלינסקי מראה כי להורים יש דימוי - איך ההורות "צריכה להיות" בכל שלב. הדימוי מופיע בכל שינוי. אם הושג הדימוי במציאות - יש תחושה חיובית, ולהיפך. הפער בין הדימוי והמציאות מאפשר התפתחות עצמית, התאמה של הדימוי למציאות וכדומה. לעיתים קבוצות תמיכה מספקים עזרה בהתמודדות בין הדימוי למציאות.

השינויים במסגרת המשפחתית המסורתית (גירושין, משפחות חד הוריות, משפחות חד מיניות) מעלים שאלות רבות לגבי התאמת השלבים גם למשפחות אלו.

הגישה ההוליסטית-התפתחותית-מערכתית בוחנת את התפתחות ההורות תוך התייחסות לאדם (רגש, התנהגות, קוגניציה) ובהתייחס להקשר הכללי ולמשתנים בסביבת ההורה:

·         משתנים ביולוגיים/ פיזיים - גיל הלידה הראשונה, מגדר (חלוקת תפקידים/ אחריות בין ההורים), מצב פיזי, מצבי מצוקה/ מתח, סיבוכים בהריון ובלידה.

·         משתנים אישיותיים/ פסיכולוגיים - תהליכים קוגנטיביים (כיצד תופסים מצבים), קבלת החלטות, תהליכים רגשיים, מוטיבציה להורות, ערכים (משפחה/ קריירה וכו').