השלב 

קוטב חיובי 

קוטב שלילי 

הפתרון 

א.  

אמון מול חשד  

(0-18 חודשים) 

הילד מפתח אמון בסיסי בהוריו ובסביבה, בטחון והערכה עצמיים, פיתוח תכונות חיוביות שמדגישות את ייחוד האדם. 

פיתוח חשד בסיסי, חרדה, חוסר אמון, קושי להתחבר עם אנשים אחרים, דימוי עצמי נמוך, עצבנות, כעסים. פתרון שלילי ייצור ילד שלא מאמין ביכולתו. 

עקביות - ההורים צריכים להתייחס לילד בעקביות - לדבר איתו, ליצור קשר, לגרות. תגובות יחס קבועות למעשי הילד (להאכיל כשרעב, להתייחס כשבוכה).  

אם כשהילד יבכה תהיה התייחסות שלילית - הילד לא יפנים, ויהיה בלחץ ובחוסר בטחון 

ב. אוטונומיה מול בושה/ספק (1.5-3 שנים) 

יצירת אוטונומיה ועצמאות 

סביבה לא תומכת תיצור בושה, דמות שלא מעריכה את עצמה ומטילה ספק בסביבה. 

ילד תלותי שנוצר כתוצאה מיחס לא עקבי - לא מבין מה רוצים ממנו וכיצד לקבל תגובות של חיוך וחום.  

הילד מתחיל לדבר - יש לכבד את דבריו, להעריך אותו ולתת לו להתפתח. להכתיב לו התנהגות חברתית מקובלת בעזרת תגובות ההורים (כך ידע מה מצפים ממנו). 

לא לדכא את הילד ולהכפיפו לרצונות של ההורים - שהילד לא ירגיש שהוא לא מסוגל, ולכן מזלזלים בו. 

ג.  

יוזמה מול אשמה  

(3-6 שנים) 

עידוד יצירתיות יצור רצון לעזור, להשתתף ולהצטרף למשפחה (לדוגמא: לתת לו לאכול עם כל המשפחה) 

הטלת איסורים והצרת צעדים ייצרו רגשות אשמה וחוסר אמונה ביכולת - "לא סומכים עלי", "אני לא שווה כלום" 

ההורה צריך לעודד יוזמות. הילד מדבר ויש לו תובנות בסיסיות. יש לכוונו ליוזמות חיוביות, אך לאפשר לא לעשות דברים מרצונו ולא להצר את צעדיו 

ד.  

יצרנות מול נחיתות  

(7-11 שנים) 

הילד מתחיל להשתלב בחברה. הילד יכול להיות יצרני - לחשוב ולהחליט. תחושת "אדון לגורלי", דימוי עצמי גבוה. 

קשר חיובי בין הצלחה בחברה והצלחה בלימודים. 

אדם שנכשל - לא מאמין בעצמו. 

ההורים מאבדים קצת מסמכותם לטובת החברה. ביסוס האישיות לפני גיל ההתבגרות. 

חשוב ליצור תחושה שיכול להתקדם ושהכל פתוח בפניו. חשוב לנצל את הפוטנציאל של הילד. המורה צריך להגביר את חווית ההצלחה, להתייחס לכל ילד. 

חובה קשר בין ההורים למורה. יש לעודד אינטראקציות חברתיות. 

ה. 

זהירות מול פזירות תפקיד (11-15 שנים) 

הילד חושב כמעט כמו מבוגר ומפתח זהות "מי אני". 

טשטוש זהות הוא תוצאה של מסר מהחברה שהילד "לא שווה". 

ילד כזה יתקשה לנווט את חייו בהמשך. 

החברה צריכה לכבד את האדם כדי שיוכל לענות לעצמו מהי זהותו. 

ו. אינטימיות מול בדידות 

(15-25 שנים) 

אדם שפיתח כישורי חיים ומיומנויות נכונות - מצליח ליצור יחסים אינטימיים ותקינים. 

בסוף שלב זה המתבגר אמור להיות מוכן להקמת משפחה. 

אדם שלא משוחרר מלחצים - מתקשה לתפקיד ונעשה בודד. 

יש לתת למתבגר לפתח יכולות אישיות  שיאפשרו לו ליצור קשרים עם בני מינו ועם בני המין השני. 

היציבות במשפחה היא בסיס חשוב לילד על מנת לעבור טוב את השלב הזה 

ז.  

יצירתיות מול קיפאון (גיל 25 עד גיל יציאה לפנסיה) 

הקמת משפחה, יצירתיות ותרומה לחברה. מימוש פוטנציאל, יחסים תקינים במשפחה, אזרח יצרני ומועיל. האדם קובע מטרה ומגיע אליה. 

קיפאון - כישלון. כישלון בתחום אחד ישפיע על הערכה עצמית ויאציל לכישלון בתחומים אחרים. 

ההערכה נבנית יותר בתחום התעסוקה מאשר בתחום המשפחה. תמיכה חברתית תאפשר לאדם לשות שינויים/ הסבה מקצועית וכדומה. 

ח. שלמות מול יאוש 

(פרישה לגמלאות והלאה) 

כאשר אדם שלם עם עצמו - הוא ימשיך את חייו באושר וימצא דבר מועיל שיעזור לו להזדקן בשמחה. 

כאשר אדם לא שלם עם בחירותיו - הוא מיואש. מבין שכל חייו עברו בכישלון ואין לו מה לעשות כדי לשנותם.

אדם שואל את עצמו: לו היה נולד מחדש, האם היה משנה את הבחירות בחייו? האם ניצל את הפוטנציאל שבו?