בתערוכה המתחלפת יהפוך חלל המוזיאון העגול לאולם הקרנה בעזרת מסכים שיותקנו בזה אחר זה וייצרו מעגל שלם אחד. שלוש אוצרות אורחות הוזמנו להגיב למבנה המסכים הזמני, אשר הופך את כיוון המבט של הצופה ומייצר תנאים חדשים לצפייה בעבודות ולהתמצאות בחלל. שלוש תערוכות קבוצתיות שונות, בהשתתפות אמנים מהארץ ומחו"ל, יוצגו למשך חודש כל אחת ויציעו בחינה מחודשת של אפשרויות התצוגה של עבודות וידיאו בחלל מוזיאלי. הטרילוגיה תלווה בקטלוג מקיף ובאירועים ציבוריים שונים פתוחים לכל, כמו מיצגים, שיחי אמן וכנסים.

התערוכה הראשונה, "אותות", באוצרות דנה תגר הלר, מתייחסת באופנים שונים לשפת הסימנים: שפת הסימנים המקורית, שפת סימנים מומצאת, מחוות איקוניות או סימנים כהוראות לפעולה. התערוכה השנייה, "מהו הפוליטי", באוצרות מעין אמיר, שואפת לייצר הרהור ציבורי ופוליפוני של שדה האמנות ושל תיאורטיקנים מתחומים שונים בשאלה מהו הפוליטי וכיצד פועלים מנגנוני הייצוג שלו ורפרטואר הדימויים שהוא מייצר. טרילוגיית התערוכות תסתיים בתערוכה "להחזיר מבט", באוצרות חן תמיר. תערוכה זו מבקשת לחקור את התנאים והאופנים בהם התרבות נתפשת ונקלטת, ומציגה עבודות וידיאו שהן תוצאה של התערבויות שונות של אמנים בזירה החברתית.

להלן הודעה לעיתונות אודות התערוכה הפותחת ולאחריה מידע בסיסי על שתי התערוכות הבאות.

אותות (23.9.10-6.11.10)

אוצרת אורחת דנה תגר הלר

אמנים משתתפים טל שושן (ישראל), גיל יפמן (ישראל), ג'ון בלדסרי (קליפורניה), טריקסי וייס (לוכסמבורג), ז'אן-לוק וילמוט (צרפת), אירה אדוארדובנה (ישראל/ניו יורק), ג'ורדן וולפסון (ניו יורק), עינת עמיר (ישראל/ניו יורק), אימוגן סטידוורת'י (ליברפול, אנגליה), רומי אחיטוב (ישראל/סיאול/ניו יורק) ואורית קרוגלנסקי (ברצלונה), אליקס פרלסטין (ניו יורק), שחר מרקוס (ישראל)

התערוכה הקבוצתית "אותות" מציגה עבודות וידיאו, מדיה חדשה ומיצבים של אמנים עכשוויים, בהן קיים מתח בין תקשורת חזותית של אמנות פרפורמטיבית בווידיאו לבין השפה שהאמנים הוגים – שפת סימנים ייחודית לכל אמן וה"סיפור" שלו. התערוכה מבקשת להיות צומת למפגש שבין שפות סימנים שונות (אותנטית, מומצאת, איקונית או סימנים כהוראות לפעולה) לבין פירוקן לגוף, קול ומילה.

אחת העבודות שהיו מקור השראה לתערוכה היא עבודתו של ג'ון בלדסרי "אני עושה אמנות" משנת 1971. עבודה זו מסמנת שאלה וגם תשובה למחוותיו והיוותה ביקורת על אמנות הגוף של התקופה. בתערוכה הנוכחית אבקש להרחיב את הדיבור על סימן, איתות ומחווה תוך התייחסות לקוהרנטיות מצד אחד, וחוסר הבנה, מצד שני, של האות העומדת מול עיני הצופה. המבקר בתערוכה יחווה קקופוניה של סימנים, אותות, צלילים ומלים. אדם שומע יוכל להבין עבודות עם סאונד וטקסט לצד המחווה, אדם קשה-שמיעה לא יבין אך יתחבר לעבודות עם שפת סימנים אותנטית. כך, למעשה, חלל התערוכה הופך להיות בו-זמנית זירת תקשורת מובנת או זרה למבקרי התערוכה.

אחד המרכיבים של מכלול התערוכה הוא ההתייחסות לחלל המוזיאון כווילה מוגדלת, בית ענק מודרניסטי ועגול, ומין "אח קטן" לגוגנהיים שבניו יורק, שנבנה כמה שנים לאחריו. הכניסה מהווה מבואה לחלל העליון של התערוכה, המרכז את חדרי הילדים - חלל שבו "הכל מותר": חדר פנטזיונרי של האמן גיל יפמן, ייצוג של טקסטים פואטיים/ארוטיים בשפת סימנים של האמנים רומי אחיטוב ואורית קרוגלנסקי, כוריאוגרפית סימנים מומצאת לשיר "בדד" של טל שושן, אקט פיתומי (דיבור מהבטן) של אימוגן סטידוורת'י או נאום של צ'פלין מתוך "הדיקטטור הגדול" המסומן על ידי נואם ערוף ראש, בעבודתו של האמן ג'ורדן וולפסון. עוד במתחם העליון של התערוכה: סימני דרך של טריקסי וייס מאירים את תשומת לבו של המבקר לעשייה ולפעולה. בין הטרקלין לחלל העליון, בספירלה של שמונה "חלונות", עבודת הווידיאו של אירה אדוארדובנה מספרת סיפור המתרחש בנופים שונים. בתוך הנופים הללו האמנית נתונה לסימני דרך המובילים אותה, בסופו של דבר, לשומקום. 

קטלוג התערוכה (עברית ואנגלית) יכיל טקסט אוצרותי וכן את המאמר "אני תמרור" מאת גיא גוטמן (אמן רב-תחומי, במאי ומוזיקאי, מנהל ביה"ס לתיאטרון חזותי, ירושלים).

|||||||||||||||

מהו הפוליטי (25.11.10-8.1.11)

אוצרת אורחת מעין אמיר 

תערוכה השואפת לייצר הרהור פומבי ופוליפוני של שדה האמנות ושל תיאורטיקנים מתחומים שונים בשאלה מהו הפוליטי וכיצד פועלים מנגנוני הייצוג שלו ורפרטואר הדימויים שהוא מייצר. השאלה אודות הפוליטי באמנות משליכה על סוגיות מתחום האחריות והמוסר שמהדהדות את מערכת היחסים בין האמן לבין החברה בה הוא פועל. בתערוכה יוצגו עבודות שנבחרו על ידי כל אחד מהאמנים המשתתפים, אשר התבקשו לבחור עבודה שלהם ועבודה של אמן אחר, שהן פוליטיות בעיניהם. כמו כן, התערוכה תכלול סימפוזיון שייערך בצורת שולחן עגול דינאמי, אשר ההשתתפות בו תהיה פתוחה לקהל ודובריו יתחלפו במהלך הדיון.

25.11.2010 (מקדים לתערוכה) כנס "מהו הפוליטי" במתכונת של שולחן עגול דינאמי, בו הקהל מוזמן לקחת חלק פעיל.

בין האמנים המשתתפים קוקו פוסקו, יוסי עטיה ואיתמר רוז, Ghana Think Tank, Parfyme, Reactor, תרזה מרגולס

התערוכה מבקשת לחקור את התנאים והאופנים בהם התרבות נתפשת ונקלטת. באמנות, כמו בחיים, ישנן סתירות מורכבות בין הציפיות שלנו לבין החוויות הממשיות שאנו חווים. תופעה זו הופכת מורכבת יותר בעבודות המוצגות בתערוכה – שמונה עבודות וידיאו שהן תוצאה של התערבויות שונות של אמנים בזירה החברתית. התערוכה תייצר מודל ייחודי של הצבה, אשר יבקש לאתגר את אופייה הסגור של תצוגה מוזיאלית ולקשר אותה חזרה למרחב החברתי.

התערוכה המתחלפת מתאפשרת בזכות תמיכתם של