לירון, שלום ובוקר טוב,
סיימתי לקרוא את "אל מלא רחמים" לפני חצי שעה בערך.
התחלתי באמצע הלילה וסיימתי עכשיו.
לא הסכמתי להניח את הספר עד שאדע מה סיומו.
אתה גרמת לי לכאוב. להתרגש. לחשוש. לייבב.
בתור בחורה שגדלה בבית חילוני, חונכה חלק מילדותה בגולה
ובדרך לא דרך, מסיבות שונות, הכניסו אותה לתקופה קצרה אך משמעותית לכנסייה,
ואז גדלה ובחרה לחזור בתשובה, אני יכולה לומר לך, הצלחת לנגוע בכל חלק.
המדינה בה גרתי הייתה גרמניה, וכשחזרתי לארץ הייתי עם מבטא גרמני כבד.
ילדה שמכיתה ב' צועקים אחריה "נאצית", לא שוכחת את זה.
לאור ההזמנה שנתת – אני מבקשת לדעת את הסיפור שעומד מאחורי הספר.
אני מרגישה שאני חייבת...
לרוב אני טיפוס ששוקל דברים, מעדיפה לעבד בתוכי דברים לפני שאני מגיבה, לעכל...
במקרה הזה אני בוחרת שלא.
אני מעדיפה להוציא את מה שיש, בלי לחשוב קודם לכן,
כמו שזה, בלי תיקונים, ישר מהבטן.
וזה מה שיוצא...השורות שאתה קורא כעת.
הצלחתי להזדהות כמעט עם כל דמות בספר, (חוץ מז'ריק), כל אחד מהפן האישי שלו,
עם הלבטים, החששות והתקוות שלו.
הכתיבה שלך חיה, זורמת, משתפת, אינטימית.
אין בה טיפת מליציות או יומרנות.
זה נראה כאילו אתה פשוט בא לספר את הסיפור שלך,
אך למעשה אני בטוחה כי זה לא פשוט כלל ועיקר.
לחשוב על כל הדימויים, התפאורה, הרקע והבנייה אשר למעשה נבנית מעצמה.
הדמות של אווה נגעה בי המון.
היא ביטאה בעיני את הניצוץ היהודי הפנימי אשר יש בכל אחד מאתנו בהתגלמותו.
יש משפט בספר שהצחיק אותי כ"כ... "מכל עבודה אתה יכול להתפטר. אבל לא אם אתה רב".
זה הצחיק אותי בגלל שזה כ"כ נכון.
היה את הקטע שירמיהו ניכנס לכנסייה ולמעשה הדבר אסור הלכתית.
חשבתי קצת ובסוף הגעתי למסקנה שאם זה היה הרב שלי בסיטואציה כזאת, אני חושבת שהוא היה נכנס.
זאת סיטואציה מיוחדת...
אני יודעת שכנראה לא חיפשת לדקדק דווקא בדברים האלה, פשוט בתור קוראת אני שמתי לב לדברים..
מקווה שזה בסדר.
בקיצור, יש עוד הרבה מה לכתוב, אבל זה לכרגע.
לירון, אתה כתבת ספר מדהים.
יישר כוח.
ואם תבחר לשתף אותי בסיפור שמאחורי אני אשמח עד מאוד, מאוד.
שיהיה לך בוקר קסום,
תמר.
לירון שלום רב!
הרגע סיימתי לקרוא את ספרך "אל מלא רחמים".קראתי אותו, מתחילתו ועד סופו, בנשימה עצורה.
למען האמת, קניתי אותו לאמי בת ה-78, שלא חוותה אישית את השואה, אך רבים מבני משפחתה נספו בשואה.
ספר זה מקבל משמעות סמלית גדולה יותר עקב הקירבה ליום השואה והגבורה .
סיימתי את קריאת הספר בהרגשה כבדה ובעיניים דומעות.
מאוד מאוד מעניין אותי לשמוע את הספור המלא מאחורי כתיבת הספר.
לדעתי יש מקום להמליץ על הספר לבני הנוער הלומדים על נושא השואה, ואלה היוצאים למסעות שורשים לפולין.
יש בספר הזה זווית ראיה מיוחדת על בעיית היחסים של יהודים-נוצרים וכן הרבה מאוד חומר למחשבה.
יישר כוח, ותודה על החוויה שהענקת לי !
בברכה
צבי זיסקינד
רעננה
שלום לירון,
אני מאוד מודה לך על הסיפור ואכן חושב שאתה זכאי לשמוע גם את הצד של הקורא.
את הספר רכשתי כמתנה למישהי שחשבתי שהוא יעשה לה טוב לקבל מעט פרספקטיבה כשהיא כה שקועה בעצמה, אך שם הספר בינתיים מנע ממנה להתחיל לקרוא ואני הרווחתי מן ההפקר.
הספר סחף אותי, הוא קריא, מעניין ומרתק. הוא אכן נותן את התחושה שאדם צריך לפתוח את העיניים והלב למראות, הקולות והסיפורים שעוטפים אותנו ואשר אנחנו עוורים מלראות בהיותנו שקועים כל אחד בעצמו, עולמו צרכיו ותסכוליו הקטנים.
אני יודע שזה לא ממש מבחירה שלך, והסיפור מושך אותך לכיוונים וההתפתחויות שלו, אך אני נותרתי עם תחושה שהמשפט האחרון, נותר לי לא מובן, לא מתחבר, מדוע בנימין "גוזז את הזקן", ודווקא באבל על אחיו, אפילו היה מחליט לחדול מלהאמין, או מלהיות רב, לא מסתדר לי שהוא היה גוזז את הזקן דווקא במהלך השבעה לאחיו שאין לי ספק שהוא ראה אותו כיהודי (ואף אמר זאת בלוויה) ולכן ודאי היה נוהג כלפי זיכרו מנהגי אבלות יהודיים.
שוב תודה ואכן אשמח מאוד לספק את סקרנותי בדבר "הסיפור שמאחרי הספר".
ירון שביט
למר לירון פיין שלום רב,
הספר מאד מצא חן בעיני והיו בו כמה נקודות מאד מרגשות.
אני מרגישה קרבה רבה לנושא היהודי וחשה כאילו חייתי בעיירה יהודית באירופה, למרות שעליתי ארצה בגיל שנתיים מרוסיה הלבנה (זה קרה לפני 79 שנים...).
בתודה מקרב לב על הקריאה המהנה
אסתר מאיר
לירון שלום,
אחרי לילה בו "גמעתי" את הספר הרגשתי צורך לכתוב, מה גם כי בקשת.
הספר חזק ונקרא בחטף. רק אחרי הסיום מתחיל החוזק להשפיע והוא לא מרפה.
דוקא סגנון הכתיבה המקוטע (כך חשתי), הבזקים, מעין "מבחן טעימות" משאירים
את הקורא (אותי) עם טעם של עוד.
אשמח אם תשלח לי את הסיפור המלא שמאחורי כתיבת הספר לכתובת:
כל טוב והמשך במלאכת הכתיבה
ענת
<<MEHISH.TXT>>
שלום רב,
רעייתי ואני נהנו לקרא את הספר "א-ל מלא רחמים".
סופו של הסיפור מותיר בי את ההרגשה הקיימת בי כלפי החברה הישראלית, כלומר כאשר
צריכים להתמודד עם קושי ולו גם מטריד ביותר, הפתרון נמצא בבריחה מהמציאות.
כי (לפחות עפ"י הספור) לא נתגלה לגיבור הספר אלוהים חדש או ישות משפיעה בעלת
עומק מוסרי ואדנותי, אשר תמשיך לכוון את חיי העולם או לפחות את חייו הפרטיים.
מעניין לשמוע על האמת שמאחורי הסיפור העצוב הזה.
בברכה,
חומי ורחלי שטטמן
קרני שומרון
Hi Liron.
I am an Israeli living in Augusta, GA for the past 22 years. I am writing in English because I don't have a Hebrew program.
I just finished reading your book and found it very moving and fascinating. Yes, I wanted it to end on a much happier note but I assume you had a good reason to end it this way.
I read about your book form the book review on Maariv a few months ago and asked my parents who live in Tel-Aviv to look for it. Mind you most of the book stores don't have it. I found the book very moving. I would like to know more about the real story. Why did you choose Brooklyn to focus on your main characters?
Do you live in the states?
I understand form your book that Poland is still very antisemetic.Tell me more about it if you can.
I just returned from NYC and found a new all Hebrew bookstore. I mentioned your book to them and they are looking into purchasing some books.
Please write soon.
Micki LaVine
Augusta, GA
שלום רב לך לירון!
השבת קראתי את ספרך: "אל מלא רחמים".
הספר מרתק! קשה מאוד היה להתנתק ממנו ובעצם קראתי אותו ברצף
כקוראת אובססיבית של ספרי שואה, יש לציין שהספר כתוב אחרת, פותח בראש כל מיני "אייקונים" וגם אם אתה הקורא לא מתכוון לכך, אתה הופך לקורא אקטיבי ואין מנוח עד סוף היצירה.
שוק אמיתי קבלתי בסוף הסיפור. התכוננתי לכל אבל לא למותו של אחד הגיבורים של הסיפור...
זה הרגע לבקש ממך לספר לי את הרקע לכתיבת הספר.
תודה רבה ואך טוב לך.
רוחלה לנג
קבוצת יבנה
מר לירון פיין, שלום רב,
נהניתי מאוד מקריאת ספרך "אל מלא רחמים", אשר ריתק אותי עד שלא יכולתי להפסיק לקרוא לפני שהגעתי לסיומו. סיום אשר, אני חייבת לציין, ציער אותי.
אשמח להכיר את הסיפור המלא מאחורי כתיבת ספר זה.
אני מקווה שיש באמתחתך סיפורים נוספים שיתבטאו בקרוב בספרים חדשים.
תודה רבה על ההזדמנות לקרוא ספר הגורם לאדם לחשוב על דברים שמעבר...
אירית אמבר
אני מקווה שיש באמתחתך סיפורים נוספים שיתבטאו בקרוב בספרים חדשים.
תודה רבה על ההזדמנות לקרוא ספר הגורם לאדם לחשוב על דברים שמעבר...
אירית אמבר