(if you have trouble viewing this newsletter you can view it online here)  - טים לויטש (לשיר המלא ראו סרטון - תודה לתום על ההפנייה!) שלום לקטים וחברים! אתם מוזמנים להצטרף אלינו לטיול הבא:  23-25 באוקטובר 2009
לקטים מטיילים באבוגדרו
טיול 2-3 לילות - מיום שישי בבוקר עד ראשון בערב (לקטים שהיו בטיול קודם מגיעים ביום חמישי בערב). מכיוון שלא יודעים מתי בדיוק נסיים ביום ראשון, כדאי להתכונן להשאר איתנו עוד לילה ולמי שיש מחויוביות בשני בבוקר פשוט לצאת מוקדם מאד. מספר המקומות מוגבל לח"י לקטים. פתוח לכל מי שמרגיש מוכן! מספר אבוגדרו, על שמו של אמדאו אבוגדרו, כימאי איטלקי בן המאה ה-19, הוא מספר החלקיקים הנמצאים ביחידת חומר. המספר הוא 6.02 כפול 1023- ביום זה ומ\עד שעה זו מצוין יום המול.  סרטון קצר ממעגל הפתיחה של לקטים מטיילים בלונאסה. ברוך מספר איך ללא ציפיות הוא הצליח לקבל באופן מירבי מהטיול הקודם שלו ומשתף בכוונותיו לטיול זה בצורה של 2 משאלות.  "אסור לחייך! אנשים אומללים קונים יותר! מדיטציה מזיקה לצמיחה הכלכלית.. טרור.. טרור.. טרור.. בין לאדן, אפגניסטן.. לכו לעשות קניות!" חבצלת חוזרת הביתה מהטיול האחרון, חבצלת משתפת לאחר טיול שני שלה (מצמח לכפר חארב עם הרבה כנרת באמצע - תמונות) משונה לחזור הביתה מטיול לקטים. אמנם, הזעזוע אינו גדול כבפעם הראשונה. גדול, זה כן. ... יש רגעים כאלה, שאני קולטת בהם איזה שמץ מעומק הפער שבין החיים שניתנו לנו לאלה שהמצאנו לעצמנו. זה קרה כשהגעתי הביתה, ממש כשעליתי במדרגות והוצאתי את המפתח, קלטתי כמה זה מוזר לגור בבית - דירה - מין קופסה כזאת שמחזיקים נעולה, שאף אחד אחר לא יוכל להיכנס. ההפרדה, החלוקה, בחוץ, בפנים, מה של מי. אם הייתי מאבדת את המפתח לא הייתי יכולה להיכנס. המקום הנכבד שתופס כסף בכל זה, המפריד האולטימטיבי, איך כשהוא פחות נמצא בתמונה מיד יש יותר חיבור בין אנשים. הרבה אלמנטים בחיים שלי שוב אינם מובנים מאליהם. לא שאני הולכת לעשות שינויים רדיקליים מחר. ובכלל נראה לי ששינויים אמיתיים, שצריכים לקרות, קורים מעצמם, בלי החלטה, בלי מאמץ. אבל קודם כל לראות יותר, לתהות יותר. רגישות פיזית, שאינה מקלה את החיים בעיר - לטעמים, לריחות, לחיים גופניים שהתרבות (חרבות) שלנו משתיקה, משתקת. גם רגישות - איך לקרוא לזה? לאנשים, להתנהגויות שלהם, למה שמבטאים ולמה שלא. תחושת ריקנות כזאת, מתוך הדיכוטומיה החדה שבין הטיול לבין המציאות הרגילה, האפרורית מאספלט ובניינים.  ... אני חשה איזה שינוי אצלי. חוששת לדבר על זה יותר מדי, שמא ייעלם. ובכל זאת. משהו נפתח. איזה חופש. שמחה. שום דבר אינו כה ברור מאליו, ואמירה כזאת יכולה לבוא מעצב ופחד, אבל אינה. אני פחות יוצאת מהנחות לגבי דברים ואיך הם צריכים להיות. יותר מצליחה להיות ברגע, לראות שעכשיו הכול טוב, יש לי כל מה שאני צריכה. איזו קבלה של הדברים כמו שהם, ופחות פחד משינוי. אוי, אני לא יודעת איך לנסח שלא יישמע כמו בליל של קלישאות מאיזה ספר "איך להגיע להארה". משהו שאני מבינה זה איך אנחנו תמיד מפרידים, אולי לא בין "חברים" ל"אויבים", אבל בהחלט "חברים", "מכרים", "זרים", כשאלה מתוייגים כראויים לתקשורת ואלה לא (ובעצם, מי זה "אנחנו"?). אבל אין זרים; יש אנשים שאיני מכירה. אז יצא לי לדבר עם נהג אוטובוס על הגשם הקצרצר שירד היום, שנהנה ממנו כמוני. רצון להיות עם אנשים - מי שנמצא בסביבה. תחושת רווחה, אויר, נשימה. הכרה בנפלאוּתם של החיים. בכך שהעולם מלא באפשרויות, פתוח."  אם התחלתם גינה וחסרים לכם ליד הבית צמחי בר משובחים ופופולירים כמו מלוחיה, ריג'לה, כף אווז.. - כדאי לאסוף זרעים מהשטח ולפזר בגינה. אפשר גם להביא אותם למפגשי החלפת זרעים רק תצטרכו להסביר מדוע אנשים ירצו לעודד את הצמחים שהם נוהגים לנקש... אז לפני יומיים מצאנו הוראות למעטפה פשוטה וסולידית עם נעילה - ללא דבק או שדכן.. רק קיפולי נייר.. הקליקו על התמונה מימין להוראות. ואחרי זה יש אתר שלם למעטפות שונות. זהו להפעם - להתראות בטיול!!  אנו מתנצלים אם הודעה זו בכלל לא הייתה אמורה להגיע אליך. שלח\י אלינו מייל עם המילים "תעזבו אותי בשקט, מה אני שימפנזה?" ונוריד אתכם מרשימת התפוצה לאלתר. we apologize if this message wasn't really supposed to get to you. please reply with the words "leave me alone, what am i, a chimp?" in the subject line.. and we will be sure to remove you from our list at once. sorry |
|
|
rewild reconnect חי בּוּר חיבוררשימת התפוצה פעם בשבוע-שבועיים אנו שולחים איגרת על הטיולים ושלל נושאים רלוונטיים הטיולים שהיו תמונות, תפריטים, ורשמים מטיולים קודמים לקטים TV סרטונים לבהייה חופשית קלת מצפון מלקטים מילים שירים ממקום של חזון בנוגע לקירבה אמיתית עם הטבע. כתבו עלינו מבלוגים ועד ערוץ 2  |
איגרת 20091013 |
