ירון: "..אני רואה את התמונות וכולי נרגש. נזכר ברגעים וכל המקומות הריחות הכל צף וחוזר. היה פשוט נפלא. תודה תודה תודה. היום היתה המשמרת האחרונה שלי בקופת החולים כללית (טיפלתי כל יום שישי זה 3 שנים). מכאן צועד לבד!!! הרגשה טובה ומלאה. מה שלומכם. רק עכשיו יושב לבדוק מיילים .. אה לגבי הצעות ושיפורים לטיולים הבאים- אם אפשר את הסטייק ,שלא יהיה שרוף!!! ולהגיש אותו ביחד עם יין אדום ולא לבןןןןןןן. שבת שלום ומבורך  ..."

שריתה: אז נראה לי שהחתונה הדרוזיות תשאר לנו בגדר מטפורה.....אומנם הייתה אפשרות אבל במקום שהדרוזים המגונדרות בלבוש צחור וחגיגי יעצרו לנו אחרי הליכה קסומה בשעת הדמדומים עם הדובדובנים בהישג יד עצר לנו מכונית עם זוג אנשים מקדימה וזוג כלבים מאחורה
כשהלב רחב תמיד יש מקום לתת לכולם וקרל, הרוסיה, שקוראת לעצמה מכשפה, שהחליטה יום בהיר ליישב את הגולן נכנסה לישוב כנף עם כלביה ושמה שם קראוואן בין הזאבים וחזירי הבר, התישבו אחורה עם הכלבים יחד עם ירון אור ותיקיהם ואני ישבתי קדימה והתרמיל גם כן!! היא אומרת שיש לפחד מאנשים ולא חיות בר--והחוויה עם הנחש צפע עם ה happy ending
העיד על כך- ניסינו להראות לאנשים האדיבים הללו את עין פיט על מפת השטח אבל היה יותר קל להסביר מילולית והחלפנו מיילים כי היה לה משהו מענין לשלוח לי.... ואז עוד זוג חביב עצר לנו והביא אותנו עד הקריה
באוטו כיבדנו את הדרוויש בצידה המוכר אבל הוא כלכך התלהב והתנפל על הצנצנת ירוקים זרעים ופרות שזה היה משמח לראות כמה שהוא מעריך את כל טוב שדות הגולן עד כדי שהוא מילה את בטנו ידיו ואפילו היה רוצה שנשאיר לו את הכול
אבל מכיוון שהיינו ילדים טובים שלא הלכנו לנגב בחתונה הסורית--ופחדנו אם נלך למקדונלדס (סתם בצחוק) יסורו את שמינו מרשימת התפוצה (חחח) הגענו בנס שלישי לתח"מ ק.8 לאוטובוס האחרון! שיוצא לת"א בדקה ה90-זה מוכיח שהאור היה בעסק והיתה השגחה -בדרך התבדחנו והרגשנו שאנחנו במושבי טיסה ולא אוטובוס אחרי המסע 
מפ"ת הרשתי לעצמי לקחת מונית לפיניש עד הבית ובדרך שמחתי לראות שאור עלה על ג'יפ לחוף מבטחו   גם הנהג מונית וגם אמא שלי לא התלהבו שנסעתי בטרמפים אבל כל אחד והפחדים והחששות שלו אבל אני לוקחת על עצמי עוד להגיע בעונה הזאת להתיחד עם האוכמניות הכחולות ברמה
בינתיים הייתי בחוף גבעת העלייה ביפו למחרת בחוף פולג המדהים ולקטתי שקית מתכלה מלא ירוקים כולל רגילת הגינה, עלי מנגולד, עלי צנון וחסות מסולסלות בבית יצחק סמוך לבית טבע
בטיול לליקוט  מומו ואני אכלנו את הפרחים הסגולים של הקוץ העגול והגבוה, רועי ואני לעסנו על גבעולי שעורה ירוקים ואופק ואני אכלנו מהעלים הצעירים על קני הבמבוק בזולה
3 ימים של התכווצות שרירים    יותר אוכל נא יותר אכילה מודעת ואפילו המשכתי עם התזונא עד למחרת ואז שילבתי אותו בתזונה הקיצית שלי
ועדיין זקוקה לעוד 5 נשים  לראיין למחקרי על הערך החוויה החיובית/ רוחנית והמשמעות של דם הוסת מחזור החודשי הנידה ומה שבינהם
אשמח לכיוון לנשים שיש להן אמירה מיוחדת בנושא
 אחלה תמונות..  נ.ב.-את הצנוברים שלי , אני פיצחתי, ואתם? נשיקות, אור ואהבה רבה, שריתה"

מילה: שלום לכולכם אהובות אהובים! רוצה לכתוב ולספר, כמה נעים היה לי איתכם.
הטיול הזה ליקט מחיי רגעים, תקופה שנסתיימה   תקופה שבה נקצרו ונאכלו בהנאה פירות מן העונה והנה כניסה אל המשך אל התחלה    מרגישה יותר קלילה יותר בריאה    חשה את ההקשרים החיבורים של החיים   איך הכל שזור ומאוחד

מהטיול יחד נפרדתי בשחר של ראשון,    יצאתי בתחושה של קדימה כשפניי מועדות דרומה     אבל ליבי כאן.   המרחבים של השמיים רוח הצפון האבנים האדמה
אוליי פשוט חווית הטיול המקרבת אליכם ואל עצמי ,    הכניסו  בי רצון להישאר.
ורגליי נושאות אותי מעלה בעלייה, בנשימה נפרדתי מן העץ, מן הנחש   וממכם בדממה.  
השמיים שטפו אותי   הדרך נמשכה    ואנשים טובים אספו אותי בברכה
נחתי בנסיעה   ובכל ציר חיבור הייתה הרוח הגדולה.

יומיים לקח לי לחזור אל המציאות בפרדס חנה ולגלות שגם היא משתנה ומאז הימים האחרונים משמשים לי כמו תרגום של חוויה השלה של שכבה .
קיץ.  תוך כדי שצפיתי בתמונות - השופעות אהבה, נזכרתי ברגע אחד מיוחד
ברגע בו הגענו ביום של השקט אל חלקת הצל  עדר קטן ומיוחד שמוצא לו מקום של מנוחה.

ממול חיכה לנו עדר אחר מיוחד שעצר בדיוק מאותה סיבה. פעם ראשונה שחוויתי פרות בצורה אחרת כזו. אנחנו לא היינו אנשים והם לא היו פרות
פשוט זה להיות.  שריתה, אשמח  להשתף במחקר.  יש לי עניין גדול בלימוד המסתורין של דרכי הווסת    נכנסה בי הבנה מאוד ברורה להעצים את נשיותי.
זה בא מתוך רגע שחשתי שכול ואובדן על הנשים החיות בחיי

הבטתי לגלות כיצד הפספוס הוא באיך שאנחנו פחות מחוברות אחת אל השנייה.
יופיו של כתם צבע, נועז כשהוא צפוף ומרובה.   בתפיסתנו אנחנו כן מרושתות.
(זה נכתב על ובלשון אישה אך זה בעצם מופנה לפן הנשי בחיי כולנו. הרדום.)

דימיתי בעיניי רוחי רשת אור זהובה בתוך המים נעה בריקוד חופשי    אין היא מבקשת לצוד דבר כי אם להפיץ אור זהבהבי
...-...-..--.   ולחבר עוד נקודה ועוד קו .

עוד נקודה אחת   מבעד עדשת המצלמה- ראיתי כמה יפה ניכר האושר.
בתמונות של תחילת הטיול, החיוכים יוצאים בין לבי.
ואילו בסופו, רואים איך שכל רגע שחווינו, הרשנו לעצמנו להתמלא ולמלא בחיוך שוטף.  איזה כיף.

הבוקר הייתי במעיין בעמיקם, אישה עם תינוקה סיפרה לי על חווית הלידה שלה
שאלתי, מה  עזר לך להתקרב אל הגוף שלך בזמן הלידה?
והיא ענתה- חיוכים.
בחיוך יש הרפייה של השרירים    הסרת מחסומים.

ממשיכה לחייך זה עוזר לי לנשום את החום והקיץ הזה ולהודות שהחיים יפים. חיבוק חזק - מילה"